New Harmony

איך הכל המשיך...

באקס פקטור 2012 יוסדה להקת הבנות המצליחה fifth harmony. שלוש שנים אחר כך, הן נעלמו וכל עדות לקיומן נמחקה. אי שם בעולם, יש עוד מספר הרמונייזרס שמאמינים שהן באמת קיימות.

20 שנה אחר כך:

נשיאת ארצות הברית, ומנהיגת העולם החופשי הייתה אובדת עצות. לורן דל ריי הנשיאה האישה הלסבית הראשונה, בהתה במיטה הריקה של ביתה בהלם. סקיי בת ה15 ברחה מהבית בעבר, אך לורן חשבה שעם כל האבטחה בבית הלבן, היא לא תצליח לברוח.

אשלי נכנסה לחדר והניחה את ידה על כתפה של לורן. הן נפגשו לפני 20 שנה בטיול בהוואי, לקח ללורן זמן להבין שהיא מאוהבת בבחורה השקטה והביישנית. אבל בסופו של דבר הן התחתנו ואימצו 3 ילדים. השנים שהיו יחד היו השנים המאושרות בחייה, אף על פי שתמיד הרגישה כאילו משהו חסר לה. היא תמיד יחסה את התחושה הזאת ל20 השנים שנמחקו מזיכרונה כשהייתה בת 20.

אשלי דיברה בקולה השקט והמרגיע "המאבטחים מחפשים אחריה ברגעים אלו. מייק וטיילר הלכו לבית הספר." מייק וטיילר הם התאומים בני ה12 שאשלי ולורן אימצו. בפעם האלף באותו היום לורן הודתה בליבה על כך שאשלי נמצאת לצידה. היא פתחה את פיה להודות לאשלי בדיוק כשהעוזרת האישית שלה נכנסה לחדר. "צריכים אותך בישיבה" היא אמרה. לורן נגבה דמעה סוררת מעינה, חיבקה את אשלי ועקבה אחריה עוזרת.

~~~~~  

כשקמילה התעוררה, הצד השני של המיטה היה ריק. היא קמה מהמיטה והלכה למטבח, שם שון הכין ארוחת בוקר. גם אחרי 15 שנות נישואין לראות אותו גרם לקמילה לחייך.

"בוקר טוב" שון אמר, וחייך אליה חיוך שגרם ללבן של כל כך הרבה בנות ברחבי העולם לימס. "איפה לורן?" שאל. לורן ביתם שכבה במיטה מסתבר, ובהתה בתקרה. "הכל בסדר" שאלה אותה קמילה. "כן", היא השיבה בקצרה ולקחה את הילקוט שלה. היא יצאה בהפגנתיות מחדרה, וקמילה הבינה שמשהו מאוד לא בסדר.

לורן יצאה מהבית בלי לומר מילה, ונתקלה בצלם פפראצי שעבר ברחוב. זה כאב. למרות שאביה התקרב לגיל 40, הוא עדיין היה אליל נוער, והפפראצי מעולם לא הפסיקו לרדוף אותו. הצלם הושיט לה את ידו והתנצל. לורן שפשפה את מצחה הכואב, התעלמה מידו המושטת והמשיכה בדרכה לבית הספר.

~~~~~ 

אלי ברוק חתמה בלב כבד על מסמכי הגירושין הסופיים מראלף, מי שהיה בעלה ואב ילדיה במש 19 השנים האחרונות. היא שמחה שהתהליך המייגע נגמר אך לא על הפרידה מראלף. נכון, היא מעולם לא אהבה אותו באמת אך התרגלה לחיות איתו ואהבה את חייהם המשותפים. כשהגיש בקשה לגירושין, היא הייתה הרוסה. כעת, בסוף התהליך, היא השלימה עם רעיון הגירושין אך לא ידעה כיצד תיצור חיים חדשים ותדאג לארבעת ילדיהם המשותפים בלעדיו.

לפני 20 שנה היא מצאה את עצמה בעיר זרה ללא כל זיכרון מלבד שמה. משפחתו של ראלף מצאה אותה ועזרה לה להתמודד עם המציאות הזרה שנקלעה אליה. בסופו של דבר, המשפחה לחצה עליה להתחתן עם ראלף.

היו להם שנים יפות ביחד ואלי הרגישה צורך להודות לאלוהים עליהן, אך ברגע זה- השנים האלו נגמרו.

~~~~~~

לפני 20 שנה דיינה מצאה את עצמה ברחוב, רועדת מקור, רעבה ובלי שום מושג מי היא בכלל. במשך שנתיים היא חיה ברחוב וגנבה אוכל בשביל לשרוד.

יום אחד, הצליחה למצוא עבודה בניקיון. היא הרוויחה בדיוק מספיק כסף בשביל לקנות שמלה חדשה שאיתה הלכה לראיון עבודה בתור פקידה בעירייה. היא התקבלה.

זיכרונותיה מהשנים האלו, הדברים שראתה ברחוב- המין האנושי במלוא עליבותו שנגלה לעיניה גרם לה להבטיח לעצמה שתעשה הכול בשביל לשפר את המצב.

היום יש לה עבודה טובה בעירייה, בית יפה, כסף, 2 ילדים ומספר מכובד של אקסים. השכנים שלה רואים אותה כאימא מסורה ושכנה טובת לב, אבל בלילות...

אני אתן לכם רמז: בעיר הזאת יש כל כך הרבה אנשים עשירים ומושחתים בתפקידים משפיעים, ולעומת זאת כמות לא מבוטלת של אנשים שגוועים ברעב ברחובות, ביניהם ילדים קטנים. ניחשתם כבר?

בלילות, דיינה מתחבאת מאחורי מסכה, יוצאת מהבית ועושה כמיטב יכולתה כדי לשנות את המצב. כמו רובין הוד, היא לוקחת מהכסף של העשירים, שלא הושג בדרכים כשרות, ובעזרת הכסף הזה היא עוזרת לחבריה הישנים מהרחוב, וגם לחדשים שהצטרפו בינתיים. אחד היא שלחה לגמילה מסמים, לשני היא עזרה לקנות בית ולשלישית היא דאגה לעבודה טובה ובית ספר לילדים.

כשהיא גומרת לעזור כמיטב יכולתה, היא חוזרת לביתה, מנשקת את 2 ילדיה ומתפללת שלא ידעו על קיומו של הרוע הזה שהיא רואה בלילות.

~~~~~

לפני 12 שנה, המוות פגש בחיים של נורמני לראשונה. הוא עמד בדלת, מחופש לשני חיילים במדים ובישר לה שבעלה, קים שיי, נהרג היתקלות בטרוריסטים בעיראק.

היום, 12 שנים אחר כך, המוות לא היה מספיק מנומס בשביל לדפוק בדלת.

נורמני סיימה את הסתימה האחרונה לאותו יום והביאה למטופל הצעיר מדבקה. "נתראה מחר" היא אמרה לסטלה, העוזרת שלה בחיוך עייף ויצאה מהמרפאה. מרפאת השיניים שלהן הייתה היחידה בשכונה, ועל כן ידיהן תמיד היו מלאות בעבודה. נורמני צעדה ברחוב בדרכה הביתה כשלפתע הבחינה בהתקהלות. היא התקרבה לקהל שהביט בזעזוע בגופה. היא נאנחה, לצערה גופות ברחוב לא היו מחזה נדיר בשכונה.

היא עמדה להמשיך ללכת כשפתאום מבטה קפא. הגופה הייתה שייכת לבן שלה.