Haphephobia (Harry Styles AU)

twenty two

הארי צחק בזמן שניסיתי להרים את האטריות עם מקלות האכילה הארורות (-צ'ופסטיק). כלומר, הוא עשה את זה בשלמות; מה שעצבן אותי נורא. זרקתי את המקל עליו אבל הוא תפס אותו! כאילו, מה?!

"יכולת לפגוע בעין שלי ולהפוך אותי לעיוור!" הוא אמר מיד לאחר מכן. "זה היה או האטריות או המקל ולידיעתך, אני מעדיפה אוכל מאשר עץ."

"טוב, לידיעתך, אני מעדיף את השפתיים שלך מאשר אוכל."

"לעזאזל, לא תכננתי לחתוך את השפתיים שלי אבל-"

"הו, זה לא מה שהתכוונתי!"

משכתי בכתפיי, גלגלתי את המזלג מפלסטיק (לקחתי את זה למקרה שאכשל עם המקלות) בתוך קערת האטריות.

"זה דיי מדהים."

"זה בסדר," הוא מלמל. "אתה רוצה סודה או מים?"

"מים, אהובתי," הוא אמר במהירות. סומק הופיע בלחיי בזמן שהבטתי בו צופה בטלוויזיה. הוא הסתובב אליי ומיד הזזתי את מבטי, קמתי והלכתי אל המקרר הקטן שהיה לנו. לקחתי פחית פפסי ובקבוק מים לפני שחזרתי אליו.

"תודה," הוא חייך בנימוס וחייכתי. "זה בסדר," צחקתי, מתיישבת בחזרה לידו. שנינו שמנו את הרגליים על השולחן, שמשולבים בקרסוליים, קערת אטריות על ברכנו ושום דבר חוץ מכרית בנינו. הוא  הלך אל אוסף הדיוידי לפני שצחק.

"מה?"

"הם נתנו לנו דיסקים של פורנו."

אלוהים אדירים.

\

בבוקר למחרת, מצאתי את עצמי ברכב. "בוקר טוב." הסתובבתי להארי והוא התכופף אליי, מזיז שיער שכיסה את הפנים שלי לצד. "מתי עזבנו?"

"בסביבות שש."

"הו," מלמלתי, מתיישבת. "יש פאנקייקים במושב האחורי."

מיד הסתובבתי, לוקחת את המגש.  הצחוק שלו מילא את הרכב כשפתחתי את המכסה. "לא ידעתי שבורגר קינג מכינים פאנקייקים."

"כנראה שלא חיית," הוא התנשם. גלגלתי את עיניי, אוחזת במזלג, דוקרת אותו בפאנפייק, מנסה לחתוך אותו. כשזה בסופו של דבר נתלה על המזלג, חייכתי. "את מתנהגת כמו רוצחת סדרתית," הוא מלמל. "אני צריך לדאוג?"

"מאוד," חייכתי.

"את חמודה, את יודעת," הוא התגרה. צחקתי, נשענת אחורה בכיסא. בתים חלפו כמו עצים ואנשים. פיהוק נפלט משפתיי אבל לפני שהבחנתי בכך, הרכב עצר. "הנה אנחנו,"  הוא נאנח. "איפה אנחנו בדיוק?"

"קהילה קטנה בוולברהמפטון. זאת שכונת בלומינגדייל."

הנהנתי ויצאתי מהרכב, מחזיקה את הפאנקייקים. "אני אשיג מישהו שיביא לנו את התיקים, עד אז, בואי נכנס," הוא אמר ברכות, מניח את ידו באמצע גבי  והוביל אותי פנימה. השערים נפתחו כשהוא הנהן לאחד מהשומרים והלכנו במורד השביל. "כמה זה עלה?" שאלתי, הפה שלי נפער.

"לא הרבה. זה שייך בערך למטה הכללי. זה בית בטוח ומשתמשים בו במשך שנים."

"זה... וואו."

"זאת הפעם הראשונה שלי כאן," הוא חייך. "זה נראה כמו טירה ארורה, הארי."

הלסת שלי נשמטה ברגע שהגענו לדלת הכניסה. הוא הוציא מפתח אבל לפני שיכולנו לפתוח את הדלת, בחור פתח אותה והביט בנו. "מי את-"

"מר סטיילס, ציפינו לך. אל תדאג, קאלב הודיע לי על זה." הבחור קיבל אותנו. "אני אלגורט ואני אהיה בשירותך בכל פעם שתצטרך."

"תודה אב-"

"ואני גם טבח. אני אהיה כאן בכל ימי שני, שישי, שבת וראשון."

"א-או-אוקיי?" הגבות של הארי התקמטו. "אנחנו לא צריכים עוזר," הוא מלמל. "היכנסו, אני אראה לכם את החדרים."

היד של הארי נפלה מגבי כשצעדתי פנימה. עקבנו אחרי הבחור הגבוה והרזה במעלה המדרגות והוא פתח דלת. "זה יהיה החדר שלך, גברתי."

הנהנתי. "וזה החדר שלך, מר סטיילס." הוא הצביע אל חדר שבדיוק מול שלי. "אני אעזוב עכשיו ואכין ארוחת צהריים. בבקשה, תתמקמו."

הארי ואני חייכנו אליו, מביטים בו הולך לפני שהארי הסתובב אליי. "לא ידעתי שיש לנו חברה," הוא לחש. "משרת אישי, באמת?!"

"הארי, תהיה נחמד," נזפתי, מנידה בראשי. "הוא נראה בחור נחמד. לפחות יהיה לי חברה."

"הוא נראה מפוקפק נורא."

גלגלתי את עיניי, צוחקת. הוא הביט לצד לפני שלקח את ידי ומשך אותי אליו. "תשאירי את הדלת שלך פתוחה הלילה," הוא התנשם. "אני לא אהיה מסוגל להירדם מבלי שתהיה לצידי. תקראי לי נדוש אב-"

"אתה מאוד נדוש."

"לעזאזל אישה, אני מנסה להיות חמוד."

"אני חושבת שאתה חמוד בלי קשר."

הוא הצמיד את שפתיו לשלי וחייכתי כנגדו. "אני אדבר איתך בקרוב. אני הולך לסיים את העבודה. לעזאזל אני גם צריך להביא לכאן את התיקים," הוא נהם. "אני יכולה לעזור."

"אל תדאגי לגבי זה, אני אעשה את זה," הוא מחץ נשיקה למצח שלי, השפתיים שלו שהו שם. מחצתי את ידו והוא לקח את המגש של הפאנקייקים. "אני רק רוצה את אלה."

"אבל הארי-"

"תבקשי מהמשרת האישי להכין לך עוד."

סטרתי לידו. "תפסיק."

"תפסיק," הוא חיקה אותי, מקמט את מצחו ואת גבותיו. "אידיוט."

"לוזרית."