Haphephobia (Harry Styles AU)

forty three

תקראו בסוף הפרק 💕

-

״זה הליך רפואי פשוט,״ הרופא אמר. הבטתי בתג של השם שלו.

ג. ווסטון.

משכתי מטה את החולצה שלי והתיישבתי. ״זה יכאב?״ שאלתי בשקט. ״ובכן, את תהיי תחת הרדמה,״ הוא הודיע. הסתובבתי להארי. ״הארי, אתה רוצה להוציא את הדבר הזה עכשיו או לא?״

הארי הביט בי ולפני שיכולתי לדבר, הוא הנהן. ״עכשיו.״

״האר-״

״אני אהיה איתך בחדר,״ הוא קטע אותי. ״אני חושש שאתה ל-״

הארי נעץ מבט בווסטון. הם חברים, זאת גם הסיבה שהארי הביא אותי לכאן מלכתחילה. ״בסדר, אתה יכול להישאר,״ הוא משך באפו. עם זה, הוא קם. ״אני הולך להביא כמה דברים וכמה אחיות,״ ווסטון עזב. ״עכשיו?״ נזפתי, מקטמת את מצחי. ״היי,״ הארי אמר, מתקרב אליי. הוא הצמיד את כף ידו ללחי שלי ומשך אותי לנשיקה. ״את תהיי בסדר.״

״כן אבל יש אפשרות שהוא ידקור את הבטן שלי ואני לא אצליח אפילו למות. והדבר הכי גרוע זה שאני לא אוכל לאכול,״ אמרתי בסרקסטיות. ״את חתיכת טיפשה,״ הוא צחק, מניד בראשו.

״מי עושה את הניתוח?״

הארי הסתובב כדי להביט מאחוריו ואני הבטתי דרך הכתף שלו באחות. הארי הצביע עליי, זז מהדרך. היא מתקרבת אלינו ואומרת להארי שהוא צריך לשבת. לאחר מכן, היא סוגרת את הווילונות ומושיטה לי חלוק. ״שימי את זה כשתסיימי, רק תשארי בחדר הזה. את יכולה להשאיר את התחתונים.״

הנהנתי והיא עזבה. הורדתי בגדים במהירות, מחליפה לחלוק. הודיתי לאלוהים שהחלוק לא חשף את החלק האחורי שלי. (-היא לא התכוונה רק לתחת) יצאתי ממאחורי הווילונות והארי חייך. ״את נראית נהדר בזה,״ הוא צחק וגלגלתי את עיניי, מניחה את הבגדים שלי על השולחן. הוא קירב אותי אליו ועמדתי בין רגליו, משחקת עם התלתלים שלו.

״כשנוציא את זה, נוכל ללכת לבית, להחזיר את היהלומים ולחיות באושר ועושר לנצח.״

הושטתי את הזרת שלי.

״אתה חייב להבטיח לי שאחרי זה, הדרמה תסתיים.״

הוא עטף את הזרת שלו בשלי, מהנהן. ״אני מבטיח.״

״את מוכנה?״ ווסטון נכנס ועיניי נפערו למראה הציוד הרפואי שהיה על השולחן. אחזתי בידו של הארי והוא רק חייך, מוביל אותי למיטת בית החולים. ״בסדר, האחיות יחברו אותך לחלק מהדברים האלה,״ ווסטון הצביע על המכונות.

שכבתי והנהנתי בפשטות.

ווסטון לקח מחט והתכווצתי מכאב כשהוא הצמיד אותה לעור שלי. ברגע שזה נכנס לעור, נשמתי בכבדות, היד של הארי לפתע מחזיקה בשלי. ״ברגע שההרדמה תכנס בך, את לא תרגישי דבר,״ ווסטון הסביר. עוד מחטים נכנסו לעור שלי, מחברים אותי למוניטורים. העיניים שלי החלו להיסגר. ״בסדר, היא עומדת להירדם!״ ווסטון הצהיר. היד שלו הרימה את החלוק שלי והנשימה שלי נקטעה, דמעות עולות בעיניי כשידיו הקרות נגעו בי. ״לעזאזל, היא לא אוהבת כשאנשים נוגעים בה,״ הארי אמר. מרחיק את הידיים שלו. ״איך אני אמור לעשות את זה?״

הארי הביט בי.

״אני אהיה כאן, אני מבטיח.״

/

העיניים שלי התרגלו לאור כשהתעוררתי. לקח לי דקה להבין איפה אני. האחיזה של הארי בידי התחזקה וחייכתי. ״היי,״ אמרתי בנשימה אחת. הוא נישק את המצח שלי ונאנח. ״רואה, הבטחתי,״ הוא מלמל. רק הנהנתי. ״איפה היהלום?״ שאלתי בשקט. הוא הכניס את ידו לכיס האחורי והוציא שקית סגורה. הפה שלי נשמט.

״וואו,״ אמרתי. הוא הוציא את זה בנעירה מהשקית ומעווט את פניו. ״זה היה דוחה.״

״אלוהים אדירים, ראית הכל?״ נהמתי, מכסה את פניי. ״כן,״ הוא חייך. ״זה היה מטריד.״

״אוי, זה מביך. איזה חבר רוצה לראות את חברה שלו נפתחת?״ (-בנפתחת היא התכוונה לניתוח, שפתחו אותה בחתך כזה)

״מן הסתם שאני,״ הוא ענה בסרקטיות, מגלגל את עיניו. הוא נישק פעם נוספת את המצח שלי. ״אבל החדשות הטובות הן, אנחנו הולכים לבית בקרוב.״

שיחקתי עם היד של הארי.

סוג של לא רציתי ללכת הביתה. רציתי להתרחק מהמקום הזה ורק להישאר כאן עם הארי. הארי ואני יכולים להשכיר דירה בניו יורק. נאנחתי, מהנהנת. ״מה קרה?״ הוא לפתע שאל. אני באמת ספר פתוח? משכתי בכתפיי. ״אני לא רוצה לחזור,״ לחשתי. הוא רק הנהן, נשאר בשקט. ״גם לי לא אכפת להישאר כאן אבל אנחנו חייבים לסיים את הכל קודם,״ הוא נשם בכבדות. חייכתי, מוחצת את ידו. ״אני אוהבת אותך.״

״אני אוהב אותך,״ הוא חייך.

------------------

מה אתן חושבות על הפרק?

אני חושבת שכדאי לחזור במטרות, כי יש ה מ ו ן שקוראים אבל רק אחוז ממש קטן מצביע ומגיב. ):

תקראו את ההודעות הקודמות, אם זה לא יעבוד אז אני אחזור למטרות, וחבל כי לא נשארו הרבה פרקים עד לסיום הפאנפיק