"תהיי כנה, את בודדה, נכון?" שרה, השותפה שלי לחדר, מציקה לי לגבי כמה שאני צריכה חבר. כנראה, להיות רווקה למשך 3 שנים זה משהו שצריך לתקן במיידי.
"אני לא צריכה חבר," התווכחתי, מתכוננת להיכנס לשורה של ארוחת הצהריים. חיכיתי מאז שהתעוררתי לארוחה הזאת, והשיחה הטיפשית עם שרה נעלמה באיטיות בזמן שראיתי את האוכל היקר, מוכן במכולות גדולות ממתכת.
אתם יודעים, אני מרגישה שרימו אותי כל החיים; האוכל בקולג' הרבה יותר טוב מהאוכל בבית ספר תיכון, שום דבר לא משתווה לכמה שזה טעים.
ארוחת צהריים הייתה בעצם בופה: סדרה של מנות, פירות, וקינוחים שמוכנים בגוף מאורגן.
ערמתי 7 עוגיות של שוקולד צ'יפס למגש שלי, רוב המקום כבר מולא באוכל אחר (המיוחד של היום, פסטה, צ'יפס ונאצ'וס). פי התרטב כשעברתי בשורה, להוטה לשלם ולאכול.
"אני נשבעת לאלוהים, את אוהבת אוכל יותר מבנים, לא ככה?" שרה צחקקה לידי, היד שלה ריקה, משהו לגבי איבוד משקל למרות שהיא כבר רזה כמו מקל.
"אני לא יכולה לעזור לזה," מעכתי את כתפיי, מכרבלת את פניי לעורף שלי. "האוכל מדהים, את לא יודעת."
שרה הקדירה את פנייה לשנייה, אך גלגלה את עינייה בצחוק, "שיהיה, ארין, אני הולכת להשיג לך חבר עד סוף הסמסטר."
"תמשיכי להגיד את זה." לעגתי. גם אם אני רוצה ששרה תשיג לי חבר, אין לי את ההיסטוריה הכי טובה עם בנים. הייתי בלאגן מביך כשזה מגיע אליהם, ומשהו לגבי העובדה שיש להם זין מתחת למכנסיים שלהם, גורמת לי להילחץ.
כשזה סוף סוף התור שלי לשלם לאוכל, אני מושיטה לקופאית שטר מקומט של 5 דולר, מודה לה עם חיוך. הובלתי את שרה לשולחן שלנו, המקום שאנחנו יושבות בו מאז שאנחנו תלמידות שנה ראשונה.
"את לא לסבית, נכון?" שרה הניחה את התיק שלה על הכיסא שלידה, הבעת פנים רצינית מחליפה את פנייה.
"אם אני אגיד שאני לסבית, את תעזבי אותי מהדבר הזה של החבר?" נתתי לה חיוך חסר אונים, מרימה את המזלג מפלסטיק שלי. התעלמתי מהמבט שלה, התחלתי לאכול את הארוחה המדהימה שלי.
"בסדר," היא נחרה, נעמדת. "אני הולכת להביא קצת מים."
הנהנתי. צפיתי במבנה גוף הקטן שלה עושה את דרכו לשולחן של המים בחינם, הזרועות הקטנות שלה מרימות כוס מפלסטיק. היא התחילה למזוג מים עד שמישהו הפריע לה. מי זה? בהתעניינות, צפיתי בבחור המתולתל מתחיל איתה שיחה.
הוא היה דיי גבוה; ושרירי; ויפה תואר; אני לא אשקר, הוא היה לוהט מאוד. השיער החום שוקולדי שלו נסחף לצד, גומות עמוקות שמובחנות מהצד. הייתי סוג של קנאית. רק שרה יכולה להתחבר עם בחור כמוהו. הוא היה יותר מידי חתיך בשבילי.
לחשתי "דאנג" שקט כשהוא הוציא את הטלפון שלו. שרה צחקקה, ושלחה מבט לכיוון שלי. הייתי מבולבלת, היא משוויצה? וכאילו שהיא קראה את מחשבותיי, היא קמטה את מצחה והנידה בראשה לשלילה. היא התרכזה בטלפון שלו, והקלידה את מה שאני מנחשת, המספר שלה.
היא נתנה לו חיוך אחרון, לפני שהלכה חזרה אל השולחן.
"על מה זה היה?" אני שואלת אותה ברוגע, למרות שהסקרנות בי בוערת.
"את תוכלי להודות לי אחר כך." היא חייכה, לוגמת מכוס המים שלה. קפאתי.
"על מה לעזאזל את מדברת?"
"נתתי לו את המספר שלך," היא משכה בכתפייה, כאילו זה לא ביג דיל. היא בהחלט טועה, לתת את המספר טלפון שלי למישהו מבלי ההסכמה שלי, זה בהחלט ביג דיל.
"מה?!" צעקתי, מרוויחה כמה מבטים מאנשים שמסביבנו. בעצבנות נתתי להם סימן לשלום, מקווה שהם יסלחו לי.
"הוא ביקש את המספר שלי, אך נתתי לו את שלך במקום מבלי שידע."
"את לא רצינית," קברתי את ראשי בתוך ידיי. הייתי מובכת. "אני אפילו לא מכירה אותו!"
"השם שלו זה הארי, הוא ג'וניור, והוא דיי חמוד." היא לקחה צ'יפס מהצלחת שלי, מצחקקת.
התקשיתי לראות את הצד החיובי שבדברים. הוא היה חמוד, כן, אבל הבחור המסכן בטח חשב שהוא הרוויח מספר של בלונדינית לוהטת... אך במציאות, זה היה שלי. קיוויתי שהוא שחקן כלשהו שרק אסף מספרים, ולא באמת מסמס לאחד מהם.
"אם הוא באמת יסמס לי, אני הולכת לוודאות שאת הולכת לשלם את החשבון של הטלפון." איימתי על שרה, מקווה שאיכשהו היא תסדר את הדברים.
"הו, בבקשה." עינייה עברו בחדר האוכל, מסתדרת על נקודה שבה היא נתנה למישהו קריצה.
"למה שפשוט תקרצי למישהו?" צחקתי. היא הייתה מוזרה לפעמים.
"זה החבר העתידי שלך," היא הצביעה למקום מאחורי. במהירות הסתובבתי, מסמיקה כשאני רואה את הארי.
"לעזאזל." קיללתי, מסמיקה יותר כשהוא מתחיל ללכת אל עבר השולחן שלנו.
YOU ARE READING
Nudes (Harry Styles AU)
Fanfictionלנערה חסרת מזל נשלחה תמונה ארוטית בטעות. - כותבת: calumf0rnia **הפאנפיק נמצא בהפסקה עקב כך שהכותבת המקורית לא רוצה להמשיך עד שתשכתב 3 פרקים (31-33).
