הרפתקאותיו של צלף: ספר 1: הצבא

פרק 15

*הערה על הפרק הקודם: כל התרגילים שכתבתי שם הם אמיתיים, ופועלים על פי שיטת הלחימה 'קרב מגע' ו'אאיקידו'*

"איך היה האימון הראשון שלכם בתנאי שטח?" הוא שאל.
"מצויינים! אנחנו לא האמנו שיש שיטות כל כך קלות לנצח אנשים שמאיימים עלינו, בכל דרך!"
המפקד צחק קלות, ואמר: "לילה טוב חברים, בהצלחה גם מחר".
"לילה טוב" אמרנו והלכנו לחדר שלנו.
החדר היה ריק ועל הדלת מצאנו פתק שאומר שאת שני המפקדים האחרים העבירו חדר אז נשארנו אני ולילי בחדר אחד לבד.
"איזה כיף!" אמרתי לה ונישקתי אותה.
התקלחנו, צחצחנו שיניים והלכנו לישון.

למחרת בבוקר קמנו בדיוק בזמן, התארגנו והלכנו אל הכניסה ליער המדומה שנבנה במיוחד בשביל אימוני שטח באחד המבנים שלנו.
היו בו עצים, עלים, אדמה, ציפורים...הכל - אמיתי.
בכניסה איש אחד נתן לנו חליפות שנראות כמו אפוד ואמר לנו ללבוש אותן.
לבשנו אותן ונכנסנו ליער...התחלנו לטייל כי חשבנו שאולי נפגוש שם את המדריכים שלנו להיום...
פתאום שמעתי צליל מוזר מהחליפה שלי.
עצרתי לרגע ולילי שמעה את אותו הצליל מגיע מהחליפה שלה.
כל כמה רגעים הצליל הזה הופיע ונעלם בחזרה לכמה שניות.
אחרי שתי דקות כאלו ואחרי שהגענו כמעט לקצה היער, בני ולרה קפצו עלינו.
"בו!!!!!" הם צעקו.
הנשמה שלנו כמעט עלתה לשמיים מהצרחה הזו.
"עוד פעם אתם מפחידים אותנו?? הבהלתם אותנו למוות!" לילי אמרה כשהיא מחזיקה את החזה שלה בפחד.
"אומנות ההתגנבות לא? אנחנו חייבים להוכיח לכם שהשיטה שלנו עובדת" בני אמר.
"תסתכלו על החליפה שלכם. במרכז החזה יש לכם מספר. אתם יודעים מה זה המספר הזה?" לרה שאלה.
הנדנו לשלילה בראשנו.
"זה מספר הפעמים שפגענו בכם כשהלכתם ביער, עם רובה עם משתיק קול. זוהי שיטת הלייזר טאג - משחקי רובים ללא פצועים, אך עם מספר פגיעות מדוייק."
"פגעתם בנו 24 פעמים?" שאלתי
"בי 23 פעמים! הא הא!" לילי גיכחה.
לרה לקחה את הרובה וירתה בלילי.
"עכשיו אתם תיקו" היא אמרה בחיוך וכולנו צחקנו.
"עכשיו, לאימון. שימו לב שאנחנו עם תרמיל, ובלי נעליים. גרביים בלבד. וגרביים עבות."
"מה? למה כל זה?"
"חלק מאומנות ההתגנבות" אמר בני.
הם הביאו כמה עלים יבשים ואמרו: "שימו לב. בוא אדם, תדרוך על העלה הזה"
דרכתי על העלה עם הנעליים העבות שלי ונשמע צליל של מעיכת עלה יבש.
"ועכשיו, תורי" בני אמר ודרך עם הגרביים העבות שלו על עלה דומה.
לא שמענו כלום... זה כאילו שהוא בכלל לא דרך על העלה הזה!
"רואים? עם גרביים לא שומעים כלום. והגרביים העבות הן כדי שלא ייקרעו הגרביים.
התרמיל הוא בשביל לסחוב את הנעליים. לא נעים להסתובב בלי נעליים בחוץ לפעמים, אז סוחבים את הנעליים למקרה הצורך.
ועכשיו, תראו איך לטפס על עצים. מתוך העצים ירינו בכם. זה מקום מאוד אסטרטגי."
הם לימדו אותנו לטפס על העצים ולאחר מכן אמרו: "כל הכבוד. עברתם הכשרת שטח!
אנחנו נותנים לכם חופשה של שבועיים, אתם תוכלו לנסוע הביתה, ולהיות כמה שתרצו איפה שתרצו.
בסוף השבועיים האלו תבואו בחזרה לבסיס."
"ישששש!!!" אני ולילי אמרנו בשמחה.
ארזנו את החפצים מהבסיס ואמרתי ללילי: "היי, לילי...יש לי דירה ריקה בגלל....ש....את יודעת...ההורים שלי נרצחו.....על ידי הצבא של הטרוריסטים שיושבים על הגבול פה..."
"אני אשמח לבוא איתך. אתה אהוב ליבי, ואני צריכה לתמוך בך כמה שצריך, לא משנה איך, איפה, מתי ולמה."
נתתי לה נשיקה גדולה ואמרתי לה: "ידעתי שאת הבחירה הכי טובה בעולם."
הגענו לבית שלי והתמקמנו. הבית היה חצי שעה של נסיעה מהבסיס.
נשכבנו על המיטה ואני ליטפתי את השיער של לילי. התנשקנו ואז פשטתי את החולצה שלי.
המשכנו להתנשק, והתחלתי לגעת לה בצוואר, ולאט לאט ירדתי בעדינות עם היד שלי לכיוון החזה שלה.
ראיתי שהיא בסדר עם זה, והורדתי לה את החזייה קצת למטה. המשכנו להתנשק והתחלנו לפשוט את הבגדים שלנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שראינו אחד את השנייה בעירום.
המשכנו להתנשק, ובסופו של דבר גם שכבנו.
שנינו מאוד נהננו מזה, עד שאחרי 45 דקות הולפון צלצל.
לא התייחסנו לזה.
לאחר מכן הפלאפון הנייד של לילי צלצל... לא ענינו גם לזה מכיוון שמאוד נהננו ביחד, אחד עם השני, לשכב בפעם הראשונה ביחד...
אני מאוד אהבתי את התחושה. אי אפשר היה לתאר אותה. אני כלכך אוהב את לילי, ויש לי המון מזל שאני איתה...
לאחר מכן הפלאפון הנייד שלי צלצל.
התחלתי לחשוב שמשהו נורא קרה.
זה היה המפקד שלנו.
"שלום אדם. שלום לילי. זוהי שיחה דחופה מאוד. אסור שאף אחד יישמע אותה, מכיוון שהיא סופר סודית.
אנחנו קיבלנו מידע מחיל המודיעין שלנו שבעוד כ-5 ימים ייתקפו את הבסיס שלנו טרוריסטים מהגדה.
אני יודע שאתה בחופש. אבל אני יודע עוד משהו שאולי יגרום לך לחשוב אחרת על החופשה הזו.
חמשת הטרוריסטים שתקפו את ההורים שלך, נמצאים שם. הם יהיו בחזית הראשונה. זו הזדמנות מושלמת לנקום בהם, אף על פי שאני לא מאמין בנקמה. אבל אני יודע שאתה רוצה את זה כל כך.
לאחר שהמלחמה תסתיים, אני מבטיח לך שתהיה לכם חופשה ארוכת טווח, לפני המשימה הבאה שלכם. תגיעו מחר לקראת אחרי הצהריים לבסיס. יש עוד משהו קטן שלא הספקתם ללמוד ולראות לפני שאנחנו יוצאים לקרב."