הקרב עליה

פרק 39

אוולין-

"לא ידעתי שהמצב בינך לבין הקיסר הוא כזה.. מסובך." סולנה אמרה במבוכה, "אני גם לא ידעתי עד עכשיו." עניתי לה והיא החזירה את הקסדה לראש שלה.

אבא שלי השאיר אותי חסרת מילים אחרי מה שהוא אמר לי, הוא חיתן אותי עם אנדריי, שם אותי בסכנה ועכשיו אחרי שהצלחתי להתרגל לחיים האלה הוא רוצה שאני אעזוב את אנדריי ואתחתן עם גבר אחר? הוא טועה.

אני כבר לא רוצה את החיים של להיות כלואה בבית לבדי, עם אנדריי באמת יש לי חופש ואני יכולה לעשות כל מה שעולה על דעתי, למרות שחיי עדיין נמצאים באיום תמידי.

"נראה אותך מחר סולנה אחרי שאהרוג את הגלדיאטורים של הקיסר." אנדריי אמר בביטחון עצמי וסולנה הנהנה, היא הסתובבה והלכה מכאן לא לפני שהיא הודתה לנו על המאמצים שאנחנו עושים.

אני לא יכולתי לענות לה, בדיוק עיכלתי את דבריו של אנדריי. קפאתי במקום ואנדריי שם לב לזה. "מה קרה וסטטה?" התרגלתי כבר לכינוי הזה למרות שהוא נשמע לי ריק מתוכן כי אני כבר לא מפונקת.

ליקקתי את השפתיים שלי כי הרגשתי שהן יבשות, "למה אמרת גלדיאטורים ולא גלדיאטור?" שאלתי אותו והוא זקר גבה כאילו זה לא משנה משהו אבל זה כן, מתי שאבא שלי נתן לאנדריי שתי אפשרויות ואנדריי בחר את האפשרות של להילחם בקרב גלדיאטורים אז חשבתי שזה יהיה נגד גלדיאטור אחד כי אבא שלי הוסיף גם שאנדריי יצטרך להילחם עם יד אחת.

"אל תסתכל עליי ככה, למה אמרת גלדיאטורים ולא גלדיאטור? אתה הולך להילחם נגד גלדיאטור יחיד ועוד ביד אחת." ציינתי את העסקה שהוא עשה עם אבא שלי, "אני ראיתי את הפרצוף שלו כשהוא אמר את זה, הוא זומם להכניס יותר גלדיאטורים לקרב. זה כמו שהוא עשה בחתונה שלנו והביא נגדי גלדיאטורים." אנדריי אמר בהיגיון והתחלתי לחשוב שזה באמת יקרה, אני צריכה למנוע את זה.

התחלתי ללכת במהירות לכיוון בית ההורים שלי בחזרה, אני אפילו לא קוראת לזה יותר הבית שלי. אנדריי הדביק את הקצב שלי וסובב אותי בכך שהוא משך את היד שלי. "מה את עושה?" הוא שאל ולא נתן לי להשתחרר מהאחיזה הקשה שלו.

"אני הולכת לדבר איתו, אין שום מצב שהוא יפר את העסקה שלכם וירמה אותך!" הבהרתי לאנדריי והוא נאנח, "זה הקיסר וסטטה, אי אפשר לשנות את דעתו." אנדריי ויתר וגרם ללסת שלי ליפול לרצפה, מה זו הכניעה הזו?

"הוא במקרה גם אבא שלי והוא יקשיב לי," הסברתי לאנדריי והוא הניד את הראש שלו, "את עכשיו מתחילה להבין שלא עניינת אותו מההתחלה, מקודם הוא גם לא הקשיב לך." אנדריי אמר בצער ובלעתי את הרוק שלי, "זה שווה ניסיון." שלפתי את היד שלי בכל כוחי מהאחיזה של אנדריי והצלחתי.

ברגע שהתחלתי שוב ללכת לכיוון הבית שלי אז ידיים גבריות נכרכו סביב המותניים שלי וניתקו את הרגליים שלי מהרצפה, אנדריי סובב אותי בזרועות שלו והייתי פנים מול פנים איתו, העיניים האפורות שלו התמקדו בי.

"את לא חוזרת לשם." הוא הורה והנפתי את רגליי כדי לרדת ממנו, זה לא עזר בשום צורה והוא רק הקשיח את גופו. "אני כן ברגע שתוריד אותי." התנגדתי ואנדריי התחיל ללכת לכיוון ההפוך מהבית של ההורים שלי, "אז לא אוריד אותך." נאבקתי באנדריי וזה לא הזיז לו.

אני עושה את זה בשבילו, זה כדי שהוא לא ימות הוא לא מבין את זה?

שמתי את הידיים שלי על הלחי שלו והסתכלתי לתוך עיניו, "בבקשה אנדריי, אני לא רוצה שתמות." אנדריי חזק ואכזרי אבל הוא לא יוכל להילחם רק עם יד אחת נגד כמה גלדיאטורים.

"אני לא אמות וסטטה, אין לך מה לדאוג. אני אהרוג את כל מי שהקיסר יביא נגדי," אנדריי אמר וזה נשמע חלול ולא מציאותי, הסטתי את המבט שלי ואנדריי הנמיך אותי עליו, הוא רפרף את השפתיים שלו על שפתיי ועינה אותי.

"בפעם הקודמת את רצית שאני אמות, את קיווית לזה וייחלת למוות שלי." הוא הזכיר כמה נוראית ומזעזעת הייתי, אני עוד זוכרת איך איחלתי לאנדריי למות בתחילת הקרב.

"המצב השתנה אנדריי, אני לא רוצה שתמות. אל תלך לקרב הזה." אמרתי לו בקול נואש ונחישות נצצה בעיניים האפורות שלו, "אני לא אמות וסטטה." הוא אמר בביטחון עצמי וכרכתי את הידיים שלי סביב העורף שלו.

"אתה צדקת כל הזמן הזה, באמת הייתי מפונקת ואני אפסיק להיות." מלמלתי והוא שם יד על הסנטר שלי והמשיך לשים יד על הגב שלי כדי לשמור אותי יציבה עליו.

"את כבר הפסקת להיות ממזמן אבל את תמשיכי להיות הוסטטה שלי," אנדריי נישק אותי והלחיים שלי האדימו, יש אנשים שיכולים לראות אותנו.

התעלמתי מההתחלה מכל האנשים כדי שנוכל להמשיך לדבר בבועה הקטנה שלנו אבל להתנשק מולם יהיה רעיון גרוע, ניתקתי את הנשיקה והוא נהם באי רצון.

"תהיה סבלני גלדיאטור, יש דברים ששווה לחכות להם." הוא חייך והקפיץ אותי פעם אחת בזרועותיו, הבטחה לקיים את הרמז שנתתי לו שודרה מהעיניים שלו.

אני לא יודעת איך להגדיר אהבה אבל אני לא חושבת שאני אוהבת את אנדריי, לפחות אם אני מגדירה את המושג אהבה לא נכון.

אנדריי הוא המקום הבטוח שלי והגבר החזק שלי שיגן עליי מכל דבר, הוא טיפש ולפעמים חושב מהשרירים שלו אבל לרוב יש לו כוונות טובות. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו וכל פעם שאני איתו דפיקות הלב שלי מאיצות ואני רק רוצה אותו קרוב אליי.