• המאפיונר הפגום שלי { 2 } •

• פרק 19 •

- נקודת מבט גרטה -

" גרטה !! תרדי למטה !! " אני שומעת את אבי צועק לי מלמטה . אני יורדת למטה בלית ברירה ורואה אותו עומד בסלון עם מזוודה בידו . בבקשה שהוא ואימי עפים מפה .
" מה ? " אני שואלת בחשש למה שיבוא . במשך כל 15 שנות חיי לא ידעתי למה לצפות ממנו ומאימי . לא ידעתי מה עתיד לבוא .
" תקחי את המזוודה הזאת למטה , תעשי משהו מועיל כבר חוץ מלהיות בחדר שלך כל היום !! " הוא צועק עליי ודוחף אליי את המזוודה.
" אני ניקיתי את הבית וסידרתי הכל .. " אני לוחשת בתבוסה ויאוש . לפני שאני מספיקה להבין מה קורה - הוא מעיף לי סטירה שגורמת לי להתרסק על הרצפה . הוא מתכופף אליי ואוחז בשיערי בחוזקה , מרים את ראשי אליו כך שאביט רק בו .
" את לא מתחצפת אליי יותר , זה ברור ?! " הוא צורח ואני מהנהנת במהירות ובפחד . " תעני !! "
" זה .. זה ברור .. " אני לוחשת והוא עוזב את ראשי בתנופה ונעמד . אני מתחילה להרגיש את ראשי בוער כתוצאה מהמכה שקיבלתי כשנפלתי על הרצפה .
" קומי ותלכי לשים את המזוודה במרתף , ילדה מטומטמת . " הוא פוקד עליי ואני ממהרת לעמוד . אני לוקחת את המזוודה , יוצאת לחצר ויורדת במדרגות למרתף . האוויר נהיה חנוק ואני רק רוצה לעוף מפה . אני מניחה את המזוודה באחד המדפים , ומסתובבת כדי לצאת . אך משהו קורה .
אבי אוחז בידית הדלת ומושך אותה אליו - כך שהדלת נסגרת . אני רצה לכיוון הדלת , אך זה מאוחר מידיי . אבי נועל את הדלת ובנוסף מכבה את פתח האיוורור , כך שאין לי איך לנשום .
" תפתח .. בבקשה .. " אני אומרת ומרגישה את דמעותיי יורדות על לחיי בקצב מהיר . " עוד מעט ניפגש .  " הוא אומר ואני שומעת את צעדיו מתרחקים , ומבינה שאין לי סיכוי לשרוד את המחנק הזה . נגמר לי האוויר ומהר מאוד נהיה לי קשה לנשום . אני דופקת על הדלת בניסיון שמישהו ישמע אותי , אך אני יודעת שאין סיכוי שזה יצליח . האוויר אוזל מריאותיי ואני מרגישה שאני לאט לאט מאבדת את ראייתי , ונופלת לחשכה .

•

- נקודת מבט גרטה -

הפתקים האלו שאני מקבלת מאבא שלי לא עושים לי טוב . אני יודעת בוודאות שזה הוא ששולח אותם . הם נותנים לי תחושה שהוא פה , ושהוא קרוב מאוד , אחרי המון זמן שהצלחתי להתחמק ממנו . אני מפחדת ממה שיכול לבוא .

השעה נהייתה שעת ערב, ואני מחליטה לצאת החוצה להתאוורר קצת , כדי שאוכל גם לחשוב על מה לעשות . במשך עשר דקות אני הולכת באזור השכונה שלי עם מחשבות שנמצאות בראשי .

לפתע אני שומעת צעדים כבדים מאחוריי ומרגישה צל. אני מרגישה ממש לא בנוח ומתחילה להגביר את קצב ההליכה שלי , אבל זה לא עוזר . אני עושה כמה פניות אך אותם צעדים עדיין הולכים אחריי .

אני מחליטה לרוץ - וזה מה שאני עושה . אני עושה מלא פניות ורצה במשך דקות ארוכות , ואותם צעדים כבר לא נשמעים . אני מפסיקה את הריצה שלי , ומתחילה לקלוט לאן הגעתי ולמה נהיה שקט מאנשים במהלך הריצה . הגעתי לשכונה של משפחת בלאק , אותה שכונה שאף אחד לא מעז להיכנס אליה .

" מי את ? " אני שומעת מאחוריי ומסתובבת . אני רואה שני גברים לבושים במדים שחורים עם אקדח בחגורה של המכנס .
" אני .. אממ .. " לא ידעתי כל כך מה להגיד .
" הבנתי . את באה איתנו . " אחד מהם אומר ושניהם מתקדמים אליי במהירות . לפני שאני מספיקה להגיד משהו , הם אוחזים בחוזקה בידיים שלי ומובילים אותי לכניסת הבית .
" תעזבו אותי . " אני מנסה להילחם אך לא מצליחה .

•

- נקודת מבט סמואל -

מאז מה שגיליתי על גרטה , אני לא מפסיק לחשוב על זה . אני מרגיש שחנוק לי בתוך הבית , אז אני מחליט לצאת החוצה . אני יוצא החוצה ומתחיל להתקדם לכיוון שטח הדשא בחצר , אך אני שומע קול שעוצר אותי .

" תעזבו אותי כבר . "
אני מסובב את ראשי ורואה את גרטה כששני שומרים מחזיקים את ידיה , ועל פניה הבעה כואבת כתוצאה מאחיזתם .

" תעזבו אותה עכשיו . "
אני אומר בקול חזק , ושלושתם שמים לב אליי . השומרים משחררים את גרטה והיא מתרחקת מהם ומתקרבת אליי .

" אנחנו .. חשבנו שהיא באה להרוס משהו .. לא .. לא ידענו מי זאת .. " אחד מהם גימגם . " אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש . מכירים ? תחזרו לעמדות שלכם , אטפל בזה אחר כך . " הם חוזרים מיד לעמדות שלהם , ואני וגרטה נשארים לבד.

" היי , הכל בסדר ? " אני שואל את גרטה כששם לב למבט של פניה - מבט מבולבל ומעט מפוחד . " מה - אה כן הכל בסדר .. " היא עונה בגימגום קצת . למרות מה שאני מרגיש ומה שגיליתי , אני לא יכול להשאיר אותה ככה . " בואי . " אני אומר , אוחז בידה ותוך כדי מתקדם לכיוון הרכב שלי . " לאן הולכים ? " היא שואלת באי הבנה . " תגלי עוד מעט . " אני משיב . אנחנו נכנסים לרכבי ואני מתחיל לנסוע .