• פרולוג •

2K 103 20
                                    

*לפני עשר שנים - סמואל בן 15*

- נקודת מבט סמואל -

" עוד מכה !! "
אני נותן עוד מכה .

" עוד אגרוף !! "
אני נותן עוד אגרוף .

" עוד פאקינג דם !! "
אני נותן עוד פאקינג דם .

" תעצרו . " הוא אומר . אני והחייל עוצרים בבת אחת , כשאני עם דם והחייל נשאר נקי .

הוא הביא את אחד החיילים הכי חזקים , הוא באמת ציפה שנער בן 15 יצליח להביס אותו ?!

הוא מסמן לחייל לצאת , וזה מה שהוא עושה .
הוא מתחיל להתקרב אליי , ואני מבין מה הולך לבוא ..

" אתה בן 15 !! אתה צריך לדעת להגן על עצמך !! תסתכל על עצמך !! כולך מלא בדם כאילו אתה ילדה בת שלוש עם קוקיות שלא יודעת כלום !! איך אתה תהיה הקונסיליירי ?! "

" אתה הבאת חייל חזק שגדול ממני בעשרים שנה .. " אני לוחש .

" זה לא פאקינג מעניין אותי !! אתה תיפצע שוב , ושוב , ושוב , עד שתדע מה זה להילחם !! או שתקבל מכות מהאימונים , או שתקבל מכות ממני . במצב הזה שני המקרים יקרו . "

" אבא .. "

" אל תקרא לי פאקינג אבא !! זה הקאפו , לא שום אבא . אתה תיתן לי כבוד סמואל . אתה לא תתנהג איך שבא לך . "

" אני נוטף דם !! הבן שלך נוטף דם !! "

" הבן שלי נוטף אכזבה !! " הוא צועק והולך . כמובן שהוא היה חייב לתקוע לי רגל , אז זה מה שהוא עשה , וגורם לי ליפול דווקא על המכה הכי כואבת והכי מדממת .

" סמואל !! " אימי רצה אליי , כשהיא בדיוק נכנסת למכון הכושר.
היא מתכופפת אליי , בודקת את פצעיי ומבקשת מהחיילים שיביאו ערכת עזרה ראשונה .

כמובן שהם לא מביאים כלום . הם כפופים להוראות הקאפו , אבא שלי.

אימי רצה וחוזרת תוך דקה עם ערכת עזרה ראשונה , וממהרת לטפל בי כדי שהמצב לא יהיה יותר גרוע .

סיננתי קללה כשהחומר השורף פגע בעורי .
" אני מצטערת ילד שלי .. " היא לוחשת בדמעות . כאב לה לראות אותנו נפצעים בגללו , והיא לא יכולה לעשות כלום .

היא ניסתה פעם אחת , וזה עלה לה בכך שהוא אנס אותה בלי רחמים , הכה אותה עד זוב דם שהיא התפלאה שהיא בחיים .

מאז הייתה לשלושתנו מטרה אחת -
שהוא לא יפגע בה .

מאז ומתמיד , היינו שומעים את המכות , הקללות , ההצלפות , והצעקות שנבעו מהחדר שלהם . היא לא הסכימה לנו להיכנס ולנסות לעצור כי היא ידעה שהוא יעבור אלינו , אז כל פעם מחדש הדלת הייתה נעולה ונפתחת רק כמה שעות אחרי .

היינו יושבים מול הדלת ורק מחכים שהיא תיפתח , ועד אותו רגע שהיא נפתחת , היינו שומעים הכל .

כשהדלת נפתחת , היא פותחת לנו את המראה הכי שובר בעולם -
אמא שלנו שבורה לרסיסים .

- נקודת מבט סמואל -

" שעת המוות זה 15:00 . היא מתה לנו בידיים . " לוקאס אומר לי ולאלסיו .

הרופאים שבאו לא טרחו לטפל באימנו ולנסות להחיות אותה , בגלל הקאפו שאסר עליהם את זה . כשהוא שמע על מותה שום עצב לא היה בתוכו , הוא מתנהג רגיל כאילו כלום לא קרה .

שלושתנו התפרקנו לחלוטין מבפנים , אך בתוכי היה משהו שפתאום נפתח -

חוסר רגישות מוחלט .

• המאפיונר הפגום שלי { 2 } •Where stories live. Discover now