• המאפיונר הפגום שלי { 2 } •

• פרק 6 •

* יום למחרת *

- נקודת מבט גרטה -

אני מתעוררת ומרגישה שאני לא נמצאת במיטה הרגילה שלי. עיניי נפקחות לגמרי , ואני רואה שאני נמצאות בחדר לא מוכר.
מה .. ?

אני מרגישה משהו מוזר על ידי , מורידה את המבט ורואה תחבושת סביב המרפק שלי . מה לעזאזל ?

אני מתחילה להתרומם מהמיטה , ונעצרת כשמרגישה כאב באיזור הצלעות . אני מרימה את החולצה שגם לא שייכת לי , ורואה סימן אדום מעט בצלעות .

לפתע הדלת נפתחת , ואני ישר מסיטה את מבטי לשם. בחורה בגילי אני חושבת , נכנסת אל החדר ומחייכת כשמביטה בי.

" התעוררת . " היא אומרת , נכנסת וסוגרת את הדלת. אני מרגישה לא בנוח , בעיקר בגלל העובדה שאני נמצאת בבית לא מוכר.

" אני יודעת שאת בטח מבולבלת ולא מבינה , אז אני אתן לך קצת הסברים .. " היא אומרת , מתיישבת על המיטה לצידי ומתחילה לספר לי הכל .

"אתם .. לקחתם אותי אליכם , למרות שאתם לא מכירים אותי?"

" אני אגיד את האמת .. הם יותר התנגדו , אבל לא הסכמתי להשאיר אותך שם . אנחנו לא יודעים איך קוראים לך אפילו, ולא יכלתי שתישארי שם . "

" קוראים לי גרטה , עכשיו את יודעת . " אני מחייכת חיוך קטן. היא מביאה לי הרגשה טובה לגבייה , ואני מקווה שזאת לא הרגשה שגוייה .

" אני אמה . עכשיו בואי , תשטפי פנים ותרדי למטה , לארוחת בוקר . "

" רק אממ .. איך קוראים לאלו שהיית איתם ? " אני שואלת. כשהיא סיפרה לי היא לא אמרה שמות , רק אמרה שהיא, הארוס שלה ושני האחים שלו מצאו אותי .

" לוקאס , זה הארוס שלי . סמואל ואלסיו הם האחים שלו ."
אני מהנהנת לחיוב . היא יוצאת מהחדר ואני הולכת לשירותים בקושי קטן. כשאני מסיימת אני יורדת למטה , ומוצאת את המטבח דיי בקלות , באמצעות הריחות של האוכל .

אני נכנסת ורואה את אמה ועוד שלושה גברים .

אמה מחייכת אליי בעוד ששלושת הגברים סורקים אותי , ואני מרגישה מעט לא בנוח .

" גרטה , בואי תשבי . " אמה אומרת לי ואחד מהם מסיט את מבטו אלייה . אני מניחה שזה לוקאס , הארוס שלה .

אני מתקרבת אל השולחן ומתיישבת . אחד הגברים מתיישב לצידי, ואני לא יודעת כל כך מי זה - סמואל או אלסיו - לפי אמה .

אני מביטה באוכל והרעב תוקף אותי . כל השולחן מלא בטוב, שלא נעים לי לרצות לקחת הכל .

אנחנו מתחילים לאכול ויש שקט בשולחן .
" סמואל תביא לי את הגבינה . " הגבר השלישי - שמסתבר שהוא אלסיו - אומר לסמואל שיושב לצידי .

האווירה הייתה לא נינוחה מהצד שלי , הרגיש לי מוזר לשבת עם אנשים זרים לארוחת בוקר , ובמיוחד שהם לקחו אותי אליהם.
אני מעריכה את זה שהם לא השאירו אותי בפינה מחוץ למועדון, היו יכולים לקרות לי דברים..

אך יחד עם זאת , אני מרגישה לא נינוחה .

אני חייבת ללכת . חייבת .