השנה לא תהיה לי יום הולדת, ואני מכירה בזה.
השנה אני לא אציין ש"גדלתי בשנה", ואני יודעת את זה
אני יודעת שחייכתי ואמרתי יהיה יותר מאוחר.
אני יודעת ששבתי וחזרתי על הבית יהיה מקושט עד שיהיה אפשר.
אני יודעת שתכננתי וביקשתי.
אבל בסופו של דבר אני מכירה בעובדות.
כן, תהיה סוג של מסיבה.
כן, אני אקח ימי חופש מהעבודה.
כן, נלך לאיזו מסעדה.
אבל יום הולדת.... יום הולדת זה כבר לא יהיה ואני לא טיפשה, אני יודעת את זה.
כי איך בדיוק אני אמורה להודיע לחברים
'הי שומעים? עכשיו אפשר לברך... אז תעמידו פנים שלא אמרתי לכם ותפתיעו אותי עם ברכות.'
איך אני אמורה לחגוג?
'שומעת? אני אכין לעצמי עוגה כמו שנה שעברה ואת תהי חמודה ותבואי אלי עם נרות כי בת'כלס... זה מה שאני רוצה'
אז לא. יום הולדת לא תהיה השנה...
ואני רוצה להוריד את כל הקישוטים, אני רוצה להפסיק עם כל השקרים, אני רוצה לבכות על החגיגה האבודה שלי.
אבל בו זמנית אני פשוט שונאת את עצמי על כל זה.
כי איך לעזאזל אילו המחשבות שעוברות לי בראש שהסיבה ל"דחיה" הייתה הדבר האחרון שנרצה?
ולמה לעזאזל אי אפשר להעלות את הדברים בשיחה כנה מבלי לצאת חרא בן אדם?
אז בינתיים אני שותקת, ומחייכת בזמן שאני בולעת דמעות.
זה הזמן להיות חזקה בשביל אדם שיותר חשוב לי מכל השטויות האלו שמסביב.
YOU ARE READING
Shiny's Nonesn 6
RandomGun: papiiii אז הגענו לחלק 6 ויכול להיות שהפעם הגזמתי טיפה בציטוטים אבל נו טוב אוףגאן. Third: you want just my body? why don't you take my heart too? Khai: Third, don't say it to anyone ever agai or else they will fall in love with you Khai: you kep...
