אז סיכום קצר של אחד התקופות הגרועות בחיים.
לפני שאני אגיד לשבוע הזה אני אתחיל ואזכיר (או אספר, אני כבר לא זוכרת מה אמרתי ומה לא אמרתי) שהייתי בחל"ת מהעובדה.
אני שונאת חל"ת.... כן חופשה ארוכה לזמן לא נודע בלי תשלום זה... וואל, חרא.
הייתי בחל"ת בקורונה של 4 חודשים או יותר ואני נכנסתי לדי-כא-ון! (הטוב היחידי שיצא מהחל"ת ההוא זה שסיימתי לכתוב בפעם הראשונה את 'חברים הכי טובים לנצח (?)')
אז כמובן שעכשיו שנשלחתי לחל"ת הייתי על הקרשים.
בסופו של דבר יצרתי לעצמי סוג של שגרת יום באלדרס גייט 3 ולהיות אצל אניטה בסטודיו (המזל בלהיות אקסטרוברט. לא היה לי רגע משעמעם שם כי יש לי אצלה בסטודיו די הרבה חברים כי אני אדם נחמד)
קיצור התקרבנו לחודש דצמבר (חודש היום הולדת שלי) וקיבלתי הודעה שאני חוזרת לעבודה, ווידאתי שאני יכולה לקבל מראש חופש ב31.12 וב 1.1 בגלל שלקחו לי את ימי החופש שהיו לי לטובת החל"ת, וזה אושר לי.
שבוע לפני שחזרתי הבנתי שזה זמן נהדר לקחת את הרכב לטסט, למה אני לוקחת אותו למוסך בנצרת עילית ואני צריכה אותו איתי בחיפה, אז אמרתי נסגור פינה לפני.
ואז לעולם היו תוכניות "מדהימות"....
הוא החליט שלמה להשאיר את אניטה לבד כמה ימים לבד עם נונה... והכניס את אבא שלה לאישפוז כי הבדיקות של הסרטן לא היו ואוו....
באותו שבוע המסכנה שלי סבלה, ואני ישבתי חסרת אונים אצל ההורים שלי.
נונה הייתה איתה אצל ההורים שלה כי באופן אירוני לי היה את כתם וציפור וחתול פחות עובד. כן, כתם לא הייתה פוגעת בה, הסכנה האמיתית הייתה עם כבר חלונות פתוחים.
הרכב שלי נגרר במוסך ולא ידעתי מתי אניטה תוכל כבר לחזור הביתה.
בסופו של דבר היומיים בערך של אישפוז הפכו ל 4 ימים. עצוב אבל לא כזה ביג דיל כי הייתי רוב הזמן בנצרת עילית.
מה שכן המורל ירד...
עברו כמה ימים, חזרתי לעבודה והתחיל חודש דצמבר... אז החלטנו ללכת עם חברות לבר בחמישי בערב לחגוג קצת אבל כרגיל.... לעולם היום תוכניות אחרות...
ברביעי בלילה אבא של אניטה התאשפז שוב. החלטנו לנסוע לפי התוכניות שלנו בשישי. יצאנו עם החברות בחמישי - היה נפלא. ביום שישי בבוקר לפני שנסענו הלכנו לשבת בבית קפה ואכלנו סופגיות - היה נהדר.
אבל משם הכל פשוט הדרדר....
שמתי את אניטה בבית ונסעתי להורים שלי. ירדתי לשניה אליהם לשים מכונה ויצאתי עם אמא למקס סטוק. במקס סטוק היא זרקה לי משהו על כתם. אחרי זה חזרנו ותוך שעתיים בערך נאלצתי להיפרד מכתם... אבל את כל החרא הזה אתם יודעים.
משם זה המשיך לאניטה שאומרת שאבא שלה צריך טיפול אבל הבדיקות לא טובות + עושים את זה בדרך כלל בראשון. הבנו שאני אחזיר אותה רק בשני בערך. ואז שעתיים אחרי שכתם הלכה.... הודיעו לי שבן דוד שלי נפצע בעזה.
כתם - לא פה
בן דוד שלי - יצא במזל במצב קל (יחסית. הוא עדיין בבית חולים וכרגע מתנייד עם כיסא גלגלים כי יש לו רסיס ברגל)
ואבא של אניטה.... המצב רע. מאוד רע. כבר התחלנו להתכונן לגרוע מכל ואני יודעת את זה.
במשך כל השבוע קיבלתי מאניטה עדכונים שהכל חרא ולצד זה הייתי לבד.
אז בשורה התחתונה מה שנקרא הגענו להתחלה של הסוף....
YOU ARE READING
Shiny's Nonesn 6
RandomGun: papiiii אז הגענו לחלק 6 ויכול להיות שהפעם הגזמתי טיפה בציטוטים אבל נו טוב אוףגאן. Third: you want just my body? why don't you take my heart too? Khai: Third, don't say it to anyone ever agai or else they will fall in love with you Khai: you kep...
