בצער רב אחרי שנים שפחדתי שאני אי פעם אגיד את המילים האלו - כתם איננה.
אחרי 18 שנים של אהבה נאלצתי להיפרד ממנה....
יום שישי שעבר הלכתי להורים שלי (בגלל הרבה חרא אחר שהיה אני אספר בהמשך) ואז אמא שלי מסרה לי חדשות... כתם לא אוכלת שבוע.
הבעיה שלה עם אוכל הייתה משהו שנמשך תקופה, אבל ניסיתי להעלים ממנו עין... אתמול הבנתי כמה העלמתי וזה שלא גרתי בבית די תרם לעניין. תמיד חשבתי שהיא סתם מפונק כי - חתול רוצה שישרתו אותו ויביאו לו את ההכי מפואר, והיא אכלה טונה שזה היה החביב עליה אז זה מה שהיא רצתה. אבל ביום שישי גם טונה היא לא רצתה...
יום שישי נדלקה לי בראש נורא אדומה גדולה מהבהבת ומגעילה. אמא שלי ניסתה לתת לה חטיף במקום לקחת היא התחככה לה ביד - נורה אדומה נדלקת. אמא שלי ניסתה לקרב אליה את הטונה - היא דחפה את הפחית וחזרה להתחכך - נורה אדומה מהבהבת.
אני זוכרת ששמתי כביסה במכונה ובכיתי לאניטה שצריך לקחת אותה לווטרינר אבל אני מפחדת.
אחרי כמה זמן הסתכלתי עליה, על המלאך הקטן שלי, התינוקת שגדלה לי בידיים מאז 2005. היא תמיד הייתה רזונת, אבל כשהרמתי אותה היא יללה בקצת כאב והייתה קצת יותר קלה מהרגיל. הבנתי שאין ברירה והיא צריכה ווטרינר. חשבתי שאולי זו דלקה שאנטיביוטיקה תפתור, או שאולי משהו בפה כי בעבר כבר שן הייתה לה חצי במקום והיא לא יכלה לאכול.
הגענו לווטרינר ותוך 20 דקות קיבלנו את הבשורה המרה - הווטרינר הרגיש גוש בבטן ואנחנו צריכים לקבל החלטה. אין לי דרך לתאר את השעות הבאות שהיו בין הנוראות בחיים שלי... אני כותבת את החלק הזה עם כאב גדול. לא משנה כמה פעמים שחזרתי, כמה פעמים סיפרתי כל פעם מחדש אני מרגישה את האגרוף בבטן על הגילוי הזה.
כתם הייתה בשבילי הכל. היא הייתה הבת שלי, החברה הכי טובה שלי, והתחברות היחידה של אניטה על האהבה שלי.
רבתי עם אמא שלי שרצתה לסיים את זה מהר כדי שהיא לא תסבול. היא אמרה שהיא לא תעבור איתה את מה שהיא עבר עם הכלב שהיה לפניה או החתולה שהייתה איתה חלק מהזמן, שהיא לא תתן לה לסבול. אבל אני פתאום הייתי ילדה בת 10 בגוף של אישה בת כמעט 28 שרק רצתה שהחתולה שלה תחייה.
אני הבנתי.
אני ידעתי.
אני לא רציתי.
באותו הרגע כל מה שרציתי היה את אניטה שהייתה בבית חולים (בהמשך)
אחותי בסוף הגיע לנצרת עילית מטבריה כדי לתמוך בי והצלחתי לתפוס את אניטה בטלפון.
אניטה תמכה בי בכל החרא שעברתי (בזמן שהיא עוברת חרא ענק משלה) והיא סיכמה את זה באופן הכי ברור 'שיין אל תתני לה למות מרעב, זה הדבר הכי נוראי שאפשר לעשות, היא הייתה חתולה טובה'. ולעזאזל... המשפט הזה היה כמו סכין.
הייתי איתה כל הזמן, חוץ מהזריקה הסופית. לא יכולתי להיות שם ושוב השארתי את אמא שלי לבד.
לצערי כרגע התמונות של השעות האחרונות לא יוצאות לי מהראש, אבל בסוף אני יודעת שרק הסיפורים הטובים ישארו... כמו שאני לא זוכרת יותר מידי את הימים הקשים של בטהובן (אבל אז הייתי בת 9)
השבוע האחרון היה פאקינג קשה (ולא רק בגלל זה) אני עדיין בשוק, עדיין קשה לי לעכל וכל מה שאני רוצה זה לחבק את כתם או את אניטה.... את שתיהן אין לי כבר שבוע. ההבדל שאת כתם יותר לא יהיה לי, ואת אניטה סוף סוף יהיה לי שוב בקרוב (לפחות לכמה ימים)
בשורה התחתונה.
אני כל כך אהבתי אותה, הלב שלי כל כך מלא מאהבה אליה... אהבה שכרגע מכווצת באיזו פינה דוחה ומגעילה בלב ולא יודעת לאן ללכת.
מקווה לפגוש את הגלגול שלה שוב בקרוב
YOU ARE READING
Shiny's Nonesn 6
RandomGun: papiiii אז הגענו לחלק 6 ויכול להיות שהפעם הגזמתי טיפה בציטוטים אבל נו טוב אוףגאן. Third: you want just my body? why don't you take my heart too? Khai: Third, don't say it to anyone ever agai or else they will fall in love with you Khai: you kep...
