תיאו
כשחזרתי הביתה בשש בבוקר, אחרי שהלכתי לחפש את הבן זונה שנגע בבחורה שלי, חזרתי עצבני ועייף....
הייתי חייב לראות אותה שוב.
פתחתי את הדלת של החדר שלה ובמקום לראות אותה ישנה היא בכלל לא הייתה במיטה.
משהו נגע בי מאחורה והפתיע אותי, הסתובבתי במהירות ונאחזתי ביד עדינה. ציוץ עדין יצא משפתיה של... מליסיה.
כיווצתי את גבותיי, ״מליסיה.״
״כן. מי זה עוד יכול להיות?״ היא כיווצה את אפה כשהביטה בידי שאוחזת בידה.
הכאבתי לה?
שיחררתי מיד את ידה.
וגם אם דאגתי לה עדיין כעסתי עליה.
היא לא סיפרה לי שום דבר.
לא היה לה פאקינג אכפת ממני?
היא כמעט התחתנה עם איזה נרקומן של כסף.
עד שהיא לא תתנצל אני אתנהג אליה בדיוק כמו שהיא מתנהגת אליי.
״למה את לא ישנה?״ קולי היה קר ולא מתנצל.
״לקחתי לך בדיוק חולצה,״ היא משכה בכתפייה. ״אני מקווה שאתה לא אובססיבי לבגדים שלך.״
הבחורה הזאת...
אני אובססיבי רק אליה וברור שהיא אפילו לא תגלה את זה.
״תכניסי את התחת שלך למיטה, שש בבוקר.״
״מה קרה לך בפנים?״ היא התקרבה יותר והביטה בי בסקרנות. ״זה נראה כמו ריב לא מוצלח. מה קרה לכל האימונים שאתה עושה? איך מישהו הצליח להכניס לך אגרוף?״
״אני יכול לשאול אותך אותו הדבר. מי הכה אותך והשאיר עלייך סימנים?״
היא שתקה. פרצופה היה לא מרוצה.
״ככה חשבתי. תמשיכי לאכול את הדייסיה שבישלת לעצמך.״
היא מצמצה בעיניה, כועסת ונראית קצת פגועה. לעזאזל. שנאתי לפגוע בה אבל זה לא היה נראה כאילו היא מתחרטת שגם היא פוגעת בי.
אני שונא להודות בזה אבל הבחורה הזאת מחזיקה ביד אחת את החיים שלי.
״אני באמת לא מצליחה להבין.״ היא ממלמלת כשהיא משלבת את ידיה. ״עשיתי לך משהו? משהו לא בסדר איתך. אתה פשוט קמת ביום אחד בהיר והחלטת להיות מניאק. בעבר שלנו זה היה סבבה, אבל היום... אני לא מסכימה לדבר כזה.״
״אני אקנה לך מראה ליום הולדת. נראה שלא הולם אותך חוסר מודעות.״ דחפתי את ידיי לכיסים והלכתי לחדר, עייף בשביל לנהל את השיחה הזאת.
״אני מדברת איתך!״ היא קוראת בכעס, הולכת אחרי. ״אתה לא יכול פשוט להסתובב וללכת!״
אוף. היא צועקת.
״תשתקי, אישה. אני עייף.״ פתחתי את הדלת של החדר, והיא נכנסה מתחת ליד שלי וחסמה אותי מלהיכנס לחדר שלי. אוף כפול.
YOU ARE READING
לא במשמרת שלי
Romanceמליסיה היחידה שראתה אותי כשלא היה לי דבר. נכנסת מתחת לעור. ממכרת. ועכשיו לה אין כלום ולי יש הכול. והיא עדיין המורדת שהיא, עושה צרות במשמרת שלי.
