"דיי! הוא קיבל מספיק! בבקשה תפסיק עם זה!" התחננתי כמעט בבכי. לא יכולתי להמשיך לראות את האלימות חסרת הרחמים שבוקעת ממנו. השתנקתי כשמגע כף ידו החמימה ליטף את הלחי שלי. לא חשבתי אי פעם שאגיע לסיטואציה כזאת, שאהיה מכור כמו נרקומן לקול העמוק והסקסי שלו...
הא. אתם יודעים משהו? קרו לי הרבה דברים במהלך החיים שלי, אבל בחיים לא חשבתי שאמצא את עצמי קשור למיטה. כן, אני בטוח שאולי לחלק מכם בעלי המוח הכחול גלגלי השיניים מתחילים להסתובב ולעבוד ולחשוב שאולי זה קינקי. (אולי בסיטואציה אחרת זה היה נכון, אבל לא בסיטואציה שלי. לפחות לא כרגע.) למי שלא זוכר, בפרק הקודם נשדדתי על ידי אנשים בסמטה חשוכה ואפלולית (כמה אירוני) ובקושי זכרתי מה קרה בגלל שהייתי שיכור. רק ש... גנבו את הבגדים שלי, הייתי די בטוח שהולכים לאנוס אותי שם, אבל זה לא קרה. ווהו.
....
אני חייב להפסיק לשבור את הקיר הרביעי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני ער כבר כמה שעות, אני חושב. אין כאן ממש שעון כדי שאדע מה השעה או כמה זמן עבר מאז שאני עירני. לפחות לשם שינוי אני לבוש, רגע- אני לבוש?! מי הסוטה הזקן שהלביש אותי? אוי פאק, פאק פאק. כבר יכולתי לדמיין מה קרה, מי שחטף אותי הלביש אותי תוך כדי שהוא בוחן כל פיסה ממני. בחנתי את עצמי שוב כשהרכנתי את ראשי למטה, טוב, לא הייתי לבוש לגמרי. זאת היתה חולצה לבנה מכופתרת שהיתה ענקית עליי בכמה מידות, היא היתה ארוכה ככה שכיסתה את גופי עד אחרי ירכיי. רציתי להקיא בזה הרגע אבל החזקתי את עצמי שלא. לפתע הדלת נפתחה לרווחה ונסגרה לאחר מכן, הרמתי את מבטי בחדות חזרה אבל לא יכולתי לראות מי נכנס. לעזאזל עם האזיקים האלה, טוב שהוא לא קשר אותי עם חבלים, זה כנראה היה יכול להיות כואב יותר. צעדים החלו להתקרב אליי, נצמדתי אל גב המיטה כמה שיכולתי וקירבתי את רגליי אל ביטני. בבקשה בבקשה שהאדם הזה לא ישים לב שאני ער... התחננתי בליבי, לפתע הרחתי ריח בושם של גבר חזק מאוד, זה גרם לאפי לגרד. לא לא לא לא לא- "אפצ'י!" התעטשתי בקול ואז הבנתי מה עשיתי. חשפתי את היותי ער. שיט.
"סוף סוף התעוררת" קול גברי ועמוק אמר, הוא התיישב על כיסא מול המיטה שהייתי קשור אליה. "...זאת בדיחה או משהו?" שאלתי וניסיתי להשתחרר מהאזיקים, "כי אותי זה ממש לא מצחיק." הוא קם מהכיסא והתקרב עוד יותר, האור חשף אותו. הבטתי בו בשוק ותדהמה, הוא היה יפייפה כל כך. השיער השחור הזה, המבט החודר, הגוף הזה- בחיים לא ראיתי יופי כזה. הוא בהחלט גדול ממני בכמה שנים. אולי הרבה. וואו- "גם אותי לא" הוא השיב בשלווה והכניס את ידיו לכיסי מכנסי החליפה האפורה שלו. יצאתי מהחלום בהקיץ וניערתי את ראשי, "מה אני עושה כאן בכלל? איך הגעתי הנה? למה אני קשור למיטה? למה האזיקים? למה אני לבוש?" התעטשתי שוב. הוא בחן אותי כמה שניות עם עיניו. עכשיו יכולתי לשים לב שעין אחת שחורה ועין אחת כחולה. וואו---- ...רק רגע. פערתי את עיניי לרווחה. "א-אתה חטפת אותי?!!!!" צעקתי בתדהמה, "תשחרר אותי! עכשיו!" הגבר המסתורי הושיט את ידו ותפס את הלסת שלי, חשקתי את שיניי. "הייתי מצפה לפחות לתודה קטנה על זה שהצלתי את חייך." "הצלת את חיי? אתה חטפת אותי!" עמדתי לצעוק שוב אבל הוא הידק את אחיזתו. "...ואתה מעצבן אותי." סתמתי את הפה שלי בפחד, המבט שלו היה כל כך מפחיד, כל כך מפחיד שזה העביר בי רעד וצמרמורת. "ל-לפחות תגיד לי מי אתה. איך ק-קוראים לך?" הגבר שיחרר את הלסת שלי שכבר התחילה לכאוב. "אתה תקרא לי אדוני." זאת לא היתה בקשה או הצעה, זאת היתה פקודה. "אתה צוחק עליי נכון?" שאלתי בתקווה, הוא באמת רציני לגבי זה, נכון? הוא שוב בחן אותי בעיניו, הפעם עם מבט אדיש. לפני שיכולתי לשים לב הוא עלה למיטה שלי ועלה מעליי, מצמיד אותי ומונע ממני כיוון בריחה ממנו (לא שאני כן יכול לברוח בכל מקרה). "מ-מה לעזאז-" עיניי נפערו והושתקתי, ידו נכרכה סביב גרוני והפעילה לחץ. "הייתי ממליץ לך לא לדבר מעתה והלאה מבלי שאומר לך אחרת." התחלתי להיחנק, הנהנתי במהירות בהסכמה, רק שישחרר את הגרון שלי. כשהוא שיחרר השתעלתי והתנשפתי בכבדות. לא הרגשתי בנוח להיות רק עם חולצה בלבד, לא כשהחבר שלי למטה משוחרר בחופשיות, מי יודע מה יכול לקרות... "אל תזוז" הוא פקד כשהרים לפתע את רגליי למעלה, זה גרם לי לפלוט צווחה קטנה. "מ-מה אתה לעזאזל חושב שאתה עושה????" לפתע הרגשתי מגע קר קרוב לישבני, זה שרף. נאנקתי. אז זהו זה? אני הולך להידפק על ידי החטוף שלי? איפה הבנות עכשיו שיגידו שהן אוהבות לקרוא על זה בספרים? הא? משוגעות! אבל כמו תמיד הדמיונות שלי הלכו רחוק מידי. הוא הניח את רגליי חזרה במקומן. עכשיו יכולתי לשים לב שהוא החזיק בקבוקון שפורפרת קטן. זאת... משחה? או ש... "הכאב יעבור בקרוב" הגבר אמר, כנראה לא ציפה לתגובה ממני. "מה עשית שם?" הרמתי גבה "הא?" "מה עשית בסמטה ההיא?" "וזה עניינך כי?" "זה אמור להיות ענייני, מאחר ואני בעל הסמטה." ...מה? "פעם הבאה תשים שלט, אולי אז אני אדע לא להיכנס לסמטה פרטית" עקצתי בגילגול עיניים. "אני לא מבין בשביל מה זה טוב? אוקיי, הייתי בשטח פרטי שלך, למרות שאני לא מבין איך סמטה יכולה להיות שטח פרטי, אבל למה אני קשור?" בהחלט התחיל להימאס עליי האזיקים המחורבנים האלה. "ואם זאת באמת הסמטה שלך, למה אתה נותן לאנשים האלה לתקוף אנשים אחרים ולגנוב מהם את הפאקינג בגדים?!" או יותר גרוע מזה. "אני יכול להבטיח לך שטיפלתי בהם היטב" הגבר השיב, שוב בשלווה מעצבנת. הוא רכן אליי, עצמתי את עיניי בחוזקה כי פחדתי שיעשה משהו. אבל רק שמעתי קול של פתיחת אזיקים. ...אני חופשי? קירבתי מיד את ידיי אליי ושיפשפתי אותם מכאב האזיקים. הגבר התרחק ממני ונשען על דלת החדר, כנראה מונע ממני לברוח. בחנתי את החדר בטירוף, חייב להיות כאן משהו. בינתיים כשהגבר הדליק סיגריה התגנבתי אל שולחן כתיבה הקטן ופתחתי מגירות. מצאתי סכין גדולה ושלפתי אותה משם, בלעתי גוש רוק כבד במורד גרוני והבטתי בגבר. קדימה ליאם... אתה יכול לעשות את זה... אני יכול- "...קדימה, תעשה את זה" הבחור אמר מבלי להסתובב. ---הוא מתגרה בי? ידיי החלו לרעוד בלי שליטה, ניסיתי להתעשת על עצמי, ללא הצלחה. הרפתי את ידי חזרה למקומה והפלתי את הסכין לקרקע.
קירבתי מיד את ידיי אליי ושיפשפתי אותם מכאב האזיקים. הגבר התרחק ממני ונשען על דלת החדר, כנראה מונע ממני לברוח. בחנתי את החדר בטירוף, חייב להיות כאן משהו. בינתיים כשהגבר הדליק סיגריה התגנבתי אל שולחן כתיבה הקטן ופתחתי מגירות. מצאתי סכין גדולה ושלפתי אותה משם, בלעתי גוש רוק כבד במורד גרוני והבטתי בגבר. קדימה ליאם... לא סתם העברת כמה שנים טובות בצבא. אתה יכול לעשות את זה... אני יכול- "...קדימה, תעשה את זה" הבחור אמר מבלי להסתובב. ---הוא מתגרה בי? ידיי החלו לרעוד בלי שליטה, ניסיתי להתעשת על עצמי, וללא הצלחה. לא הבנתי מה קורה לי, פשוט הרפתי את ידי חזרה למקומה והפלתי את הסכין לקרקע. הבחור התקרב אליי והרים את הסכין, "אני מניח שאין לך לאיפה לחזור, נכון?" הוא שאל מבלי ממש להביט בי ישירות. השפלתי את מבטי, הוא צדק... מאז שסיימתי את הצבא לא היה לי לאן לחזור, לא הייתי רצוי בשום מקום. ואז הוא המשיך לדבר: "אם תרצה החדר הזה נמצא לרשותך מתי שתרצה בלי זמן מוגבל. המקום תמיד יהיה פתוח עבורך" הוא אמר והתקרב לדלת, ככל הנראה לצאת. "הזריקו לך חומר מטשטש, אז הייתי ממליץ לך להיות כמה שיותר קרוב למיטה עכשיו. אם יש לך שאלות תשתמש בטלפון הנייח שליד המיטה." כשהוא יצא התיישבתי על המיטה כשכאב חד פילח את הישבן שלי. הוא פשוט דיבר כמו פקידת קבלה או משירות חדרים. מה לעזאזל זה היה?
כשנשכבתי על המיטה וכמעט עצמתי את עיניי היה קול בראשי שאמר שאני פחדן, לוזר, חלש. איך לא יכולתי לדקור אותו ולברוח משם. ...תעשו שהקול הזה יפסיק לדבר. בבקשה.
