פרק 71

3.3K 265 90
                                    

קרולינה-

הייתי המומה כשאמא שלי הביאה לכאן את אמא של מאט, הייתי עוד יותר המומה כשאמא של מאט העידה נגד בראד.
זה החזיר אותי ליום שבו סטיב מצא אותי באחד החדרים של מאט וכשהוא הוציא אותי ראיתי את אמא של מאט רועדת מפחד בגלל בראד.
אבל ראיתי אותה רועדת מפחד גם בגלל מאט, הבן שלה.
אפשר להגיד שבראד סוג של הציל אותה וככה היא גומלת לו?
הייתי צריכה להתחנן לבראד כדי שיפסיק להפחיד אותה, לא הייתי צריכה לעשות את זה.
אמא של מאט מתבכיינת, קוברת את הפנים שלה בידיים שלה ובוכה בכאילו.
אמא שלי טופחת על הגב שלה ורוכנת אליה, כנראה היא משבחת את אמא של מאט על כישורי המשחק הגרועים שלה.
מה שקורה כאן לא הגיוני ולא חוקי בעליל, משפט אמור להיות אחרי חודש ואפילו יותר אז את מי היא שיחדה כדי לגרום למשפט לא חוקי.
ושאלת השאלות, מי כל האנשים כאן שבאו?
"מאט היה ילד מלאך" הקול הרועד של אמא של מאט שלף אותי ממחשבותיי, "מלאך? אולי מלאך המוות,  עכשיו הוא בגיהינום" בראד ענה לה ושום רגש היה בעיניה, לא אכפת לה ממה שקרה לבן שלה או אם הוא נשרף עכשיו בגיהינום.
שמתי לב שהשפתיים של אמא שלי זזו והיא לוחשת לאמא של מאט משהו, כעבור רגע אמא של מאט התחילה לבכות יותר חזק.
ראיתי על הפנים של השופטת שלבראד ירד נקודות אצלה ואת הזעף העמוק על הפנים שלה.
"את רואה כבוד השופטת? הוא הרג את הילד שלה ואין טיפת התנצלות בפנים שלו" אמא אמרה כשהיא מצביעה על בראד.
"הילד שלך ניסה לאנוס אותי, מגיע לו שהוא מת!" מל קמה וצעקה, אני יושבת מאחוריה כי היא לא מעוניינת לדבר איתי.
אני מבינה אותה אבל זה עדיין כואב לי.
כל העיניים של הנוכחים בבית המשפט הופנו אל מל, "הבן שלי בחיים לא היה עושה דבר כזה" אמא של מאט אמרה והמשיכה לבכות.
"לא היה עושה את זה?" שאלתי ועמדתי, מתערבת בשיחה הדפוקה הזאת.
"הוא פגע בך, הרביץ לך וחילק לך פקודות" הזכרתי לה והיא בלעה את הרוק שלה בלחץ, כנראה נזכרת שהבן שלה התעלל בה.
"קרולינה תשבי ואל תתערבי" אמא אמרה לי ברוב חוצפתה, "את אמא שטן, עברתי התעללות על ידי הבן שלה.." הצבעתי על אמא של מאט והמשכתי, ".. ואת מעידה נגד מי שהציל אותי?" שאלתי והסוף לא יצא ברור כי כאב לי לשאול את השאלה הזאת.
העיניים החסרות רחמים של אימי הביטו בי, היא נושכת את השפתיים שלה המרוחות בליפסטיק אדום.
חשבתי לשניה שהיא מתבלטת בקשר למשהו ורק אז הבנתי שהיא מרסנת את החיוך שלה, נהנית מאיך שהיא הורסת לי את החיים ומנסה להכניס את הגבר שלי לכלא.
"קרולינה הוא פגע בנו, איך את יכולה להעיד בעדו?" היא שאלה בחזרה.
"כי אני אוהבת אותו והוא אותי, מה שאי אפשר להגיד עליכם" אמרתי ומל התיישבה במקומה, הסתובבה לאחור והסתכלה עליי.
"כבוד השופטת אל תאמיני למילים שיוצאות מהפה שלה" סטיב התערב והסתכל על אמא שלי, "אחותי הרגישה את האמת על הגוף שלה וגם קרולינה" הוא אמר וזה תפס את תשומת ליבה של השופטת.
"את האמת על הגוף שלה?" השופטת שאלה בסקרנות וסטיב פצח בהסבר מפורט.
"הוא פגע בראש של אחותי מה שגרם להלם, לסחרחורת ולכאב חד בראש, מה שבנוסף גרם לה ליפול. כשהיא נפלה הוא הפשיט אותה וניסה לאנוס אותה, רק שחבר שלי עצר אותו" סטיב הסביר והתיישבתי בכיסא.
"אז מה שאתה אומר זה שהבן שלה לא אנס את אחותך" אמא אמרה וראיתי את הרוע בעיניים שלה, ראיתי את כמות הכעס אצל בראד, זאק, מל וסטיב בשפת הגוף שלהם.
"הוא כן שם את הזין הדוחה שלו בין השדיים שלה ו-" זאק התפרץ וקם, השופטת דפקה את הפטיש בשולחן ונעצה בזאק את העיניים שלה, הוא התנגד לשבת ואז מל משכה אותו והוא התיישב.
"כולם מסתכלים.." היא לחשה כשכולם נעצו את העיניים שלהם במל לשמע המילים של זאק.
"תפסיקו להסתכל עליה" זאק הזהיר את כל מי שנכח בבית המשפט וכולם הסיטו את מבטם בשניה.
תזוזה תפסה את מבטי, אמא הקליקה באצבעות שלה וסימנה משהו לשופטת כעבור רגע השופטת דפקה את הפטיש שלה בשולחן.
"יש לך הוכחות?" היא חזרה לסטיב ושאלה אותו, הוא לקח נשימה עמוקה ונענע את הראש.
"אתה מודה שרצחת ילד בידיים קרות?" השופטת שאלה ופנתה אל בראד, כל מי שהיה בבית המשפט עצר את נשימתו וחיכה לתשובה של בראד.
"לא, לא בידיים קרות. הדם שלו חימם את הידיים שלי" בראד אמר בקול המקפיא דם שלו, השופטת לשניה קפאה ואז דפקה את הפטיש.
"מה שקורה כאן לא הגיוני סטיב.. אין עורכי דין, המשפט אמור להיות חודשיים מראש לא יומיים" לחשתי לו, עדיין לא מעכלת את כל מה שקורה כאן.
זה סיוט נכון?
משפט לא מתקיים בפתאומיות, אפילו אמא שלי לא יכולה לעבור ככה על החוקים.
"בתום הראיות שנשמעו, יגזור בית המשפט את דינו של בראד קנדי, בראד קנדי נמצאת אשם ברצח.." היא אמרה וראיתי את השופטת מסתכלת על אמא שלי, אמא פתחה את הידיים לרווחה וסימנה עם האצבעות שלה 10.
"..גזר הדין שלך הוא להירקב 10 שנים בכלא" השופטת אמרה והכל קרה בשניה.
סטיב, זאק מל ואני נעמדנו.
"איזה ראיות?! את מקשיבה למפגרת הזאת?!" מל צרחה על השופטת ואז אמא שלי התקרבה אליה עם חיוך על הפנים.
מל קפצה עליה והפילה אותה לרצפה, היא משכה את השיער של אמא שלי, כמו שעשתה לי לפני יומיים.
"תמיד שנאתי אותך!" היא צעקה על אמא שלי ונמשכה לאחור על ידי סטיב, זאק הסתכל על אמא שלי בעיניים הכחולות והמקפיאות שלו.
הוא שם יד על הגרון שלה ומשך אותה לעמידה, צרחות נשמעו ברחבי בית המשפט.
העיניים של אמא שלי התחילו להתעוות.
"תעצרו!" שמענו את הצעקה של בראד וכולם קפאו במקום, הוא נעמד כשהאזיקים עדיין בידיים שלו.
זאק עזב את אמא שלי ובראד התקדם אלינו, "למה שאני אעצ-" זאק בא להגיד ובראד נתן לו אגרוף לפנים.
"תרגע, אחותי צריכה אותך" בראד אמר לזאק אחרי שתפס את צווארון החולצה של זאק.
זאק הסתכל על מל והנהן, הוא איגרף את היד שלו בכעס והאשמה בתוכי שרפה אותי.
"בראד זה לא פייר, אולי אם נדבר איתה לבד-" מל אמרה ובראד קטע אותה בחיבוק.
בראד הבין מה שאני וסטיב הבנו מההתחלה.
הכל מכור.
"אל תדאגי מל כי הדבר היחיד שאני דואג ממנו זה שתבקרי אותי בבית כלא עם אחת מהחביתות השרופות שלך" הוא אמר בגיחוך וצחק, מל החזירה לבראד חיבוק ואז הוא עבר לסטיב.
שום מילים עברו ביניהם, רק מבט.
במהירות הוא משך את סטיב אליו לחיבוק ושמעתי את מה שבראד אמר לו.
"אל תדאג, אני אחזור ואל תפגע בעצמך" בראד לחש לסטיב במהירות וסטיב הנהן כשהידיים שלו רועדות.
כשבראד צעד אליי, כל צעד שלו התנגש בליבי.
הלב שלי רעד, ידעתי שהוא הולך להתנפץ.
אני יודעת שהוא מאשים אותי בזה, זה נכון, הכל בגללי.
אני רגילה לראות כעס בעיניים של בראד, לא את המבט שיש בעיניים שלו כרגע.
הוא נעמד מולי, כמו תמיד הוא הרים את מבטי כדי שאסתכל עליו ורכן אליי.
"אני אחזור בשבילך קרולינה, יש בך משהו שרק אני רואה, את חזקה יותר ממה שאת חושבת" הוא אמר ולקחתי נשימה עמוקה, הוא שם את היד שלו על הגב שלי וקירב אותי לגופו.
"אני אולי בדרך לכלא אבל אני נותן לך את ליבי ואת מכירה אותי, אני לוקח יותר ממה שאני נותן" הוא אמר והאצבע שלו נגעה בשפתיים שלי, הוא העביר את האצבע על השפתיים שלי והעיניים שלו עקבו אחרי התנועה.
"אני אחזור לקחת אותך, אֶת הלב שלי.." הקול שלו השתנה, הכעס חזר לעיניים שלו והוא הוריד את היד שלו ממני.
"..ואת החיים של ההורים שלך" הוא אמר והטון שלו היה מפחיד אותי אם לא הייתי מכירה אותו.
הוא פעם הפחיד אותי אבל עכשיו הוא הכל בשבילי.
"אל תתני להם להתערב בחיים שלך ולתת אותך כמו חפץ למייק המזדיין. כמו שאמרתי, את חזקה יותר ממה שאת חושבת" הוא אמר ואז נישק אותי, נשיקה עמוקה.
הוא הטה את ראשי הצידה, זולל את פי בשתלטנות כהרגלו.
השוטרים משכו אותו לאחור, לא שזה עצר אותו מלהמשיך לנשק אותי עוד 5 שניות.
הוא רק חייך אליהם, דאגה היה בעיניים שלהם.
מתי שהשוטרים לקחו אותו מחוץ לבית המשפט הוא הסתכל עליי פעם אחרונה, זו הבטחה שניפגש שוב.
                                 
                                  ~

אפילו בין כל הרעש של בית המשפט לא החמצתי את חיוך הניצחון של אמא שלי.
"זה נגמר קרולינה, חבר שלך הלך לכלא ואת הולכת להיות עם מייק, שזה גם סוג של כלא" אמא אמרה וצחקה מחוץ לשירותים כששמעה אותי בוכה.
אני לא אתן לה.
איך זה לא סיוט?
אמא שלי עברה על כל דבר חוקי, איך אפשרו לה את זה?
זה כאילו שאמא שלי קראה את מחשבותיי, "כסף וקשרים קרולינה, מה שהיה יכול להיות לך אם לא היית זונה" היא אמרה וחשבתי על המילה הראשונה.
כסף.
מה שחשוב להם יותר מהחיים שלי.
מה שגרם להם להרוס את החיים שלי.
אני לא אתן להם להמשיך להרוס אותי, המכת מחץ שלהם הייתה כשהם לקחו את בראד ממני, עכשיו אני אקח מהם את החיים שלהם כי הם לקחו את החיים שלי מהרגע שנולדתי.


השרשרת של השטןTahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon