השרשרת של השטן

פרק 46

קרולינה-

"את רוצה שאעביר את הסרט?" בראד שאל והשאלה שלו תפסה אותי לא מוכנה.
להעביר את הסרט?
הוא באמת שאל אותי את זה?
כפי שאני מכירה את בראד קנדי הוא היה ממשיך לצפות בסרט וממשיך להתעלם ממני, עכשיו הוא רוצה להעביר בשבילי?
הסתכלתי על הטלוויזיה והנדתי את ראשי, אני לא רוצה להפריע לו.
"אני יכולה לנסות לראות איתך.." הצעתי למרות שאני מפחדת יותר מדי.
הוא הסתכל עליי במבט מוזר ואז כחכח בגרון שלו, "אל תפחדי, זה רק סרט וזה לא במציאות" הוא אמר ואז הבנתי שהוא צודק.
כי כרגע אני צמודה לבראד שבאמת הרג מישהו אחר, אז למה לפחד מסרט?
הוא לקח את השלט והרים את הקול, לקחתי נשימה עמוקה והסתכלתי על בראד.
הוא יכול להרוג את כל מי שבסרט אימה המטופש הזה.
הוא קלט שאני בוהה בו וישר הסטתי את המבט, הרגשתי שאני נמשכת קצת הצידה ושמתי לב שבראד מצמיד אותי אליו.
לא רציתי שהוא יראה את הסומק שעולה על הפנים שלי אז הסתכלתי על המקום שממנו רצתי לבראד.
המצב בינינו.. מביך.

                                   ~

"היא הולכת למות?" שאלתי את בראד בדאגה כשהדמות האהובה עליי רצה ורודף אחריה מישהו עם מסכה.
"אני לא יודע, כנראה" בראד אמר והקול הרגוע שלו הוציא אותי מדעתי, לא מגיע לה למות.
"אתה רציני? היא הולכת למות ואין לך אפילו טיפת רגישות כדי להיות עצוב?" הבטתי בו ושאלתי אותו בהלם.
הוא התחיל לצחוק ולא הבנתי למה הוא צוחק.
"אמרתי משהו מצחיק?" הזעפתי את הפנים שלי והוא הפסיק לצחוק.
"זה רק סרט קרולינה, תירגעי. בכל הסרטי אימה מתים אנשים" הוא אמר אבל זה עדיין לא מסביר למה היא הולכת למות.
בגלל שהסתכלתי על בראד שמעתי צרחה מהטלוויזיה ונבהלתי, ישר הסתכלתי על הטלוויזיה וראיתי את הדמות האהובה עליי נרצחת.
האיש עם המסכה שיסף לה את הגרון והיא נפלה לרצפה בזמן שהמצלמה מעליה ורואים אותה נחנקת מהדם שלה.
נעמדתי והלכתי מול הטלוויזיה, "קרולינה?" בראד קרא מאחוריי אבל הרגשתי שאין לי שליטה על הגוף.
החרדה השתלטה עליי והתחלתי לראות מטושטש, כאב חד עבר בראשי והרגליים שלי התחילו לרעוד.
התמוטטתי אבל לא נפלתי לרצפה כי בראד תפס אותי.

בראד-

לראות את הפנים ההיסטריות של קרולינה אחרי שהדמות בסרט נרצחה הצחיק אותי.
עד שקרולינה קמה ונראתה חיוורת , "קרולינה?" קראתי כדי שהיא תענה לי והיא המשיכה להסתכל על הטלוויזיה.
שמעתי את קצב הנשימות שלה נהיות מהירות יותר כאילו היא לא מצליחה לנשום ואז ראיתי את הרגליים שלה רועדות, ישר קמתי ורצתי אליה.
היא נפלה לרצפה אבל הצלחתי לתפוס אותה, העיניים שלה היו חצי עצומות וישר לקחתי אותה לספה והנחתי אותה עליה.
"קרולינה?" שאלתי והיא לא ענתה, שמתי את הכף יד שלי על הלסת שלה ופתחתי את הפה שלה כדי שהיא תצליח לנשום יותר חמצן.
ראיתי את החזה שלה מתחיל להפסיק לעלות ולרדת במהירות והנשימות שלה גם הפסיקו להיות מואצות.
היא פקחה את העיניים שלה והסתכלה מסביב, קמתי והלכתי למטבח, לקחתי כוס ומילאתי מים.
חזרתי לקרולינה והושטתי לה את הכוס, היא לקחה אותו מהיד שלי, "תודה" היא אמרה והתחילה לשתות, ראיתי שהצבע שלה חוזר לפנים שלה ומשהו בחזה שלי השתחרר.
דאגתי כל כך שהרגשתי שאני בעצמי לא נושם איתה.
"אני מצטערת.." היא אמרה ושמה את הכוס על השולחן, מה שהיא אמרה הכעיס אותי.
"אל תצטערי" ציוויתי עליה והיא נראתה מבולבלת, "אבל-" היא באה להגיד וקטעתי אותה.
"אבל לא היית צריכה להגיד לי שאת רוצה לראות את הסרט אם את לא יכולה לעמוד בזה" השלמתי אותה והיא השפילה את המבט שלה.
דמעות התחילו לרדת מהעיניים שלה, "אני כן רוצה לעמוד בזה אבל אני לא יכולה, אני דפוקה בראד. ברגע שאני מפחדת יותר מדי זה משפיע על כל הגוף שלי ואז אני מתפרקת" היא אמרה בקול רועד ומשכה באף שלה.
שמתי את היד שלי על הסנטר שלה כדי שתסתכל עליי, מחיתי את הדמעות שלה עם היד האחרת שלי.
"את לא דפוקה קרולינה, זו אשמתי. כבר פעם שניה שאני גורם לך לראות סרט אימה בידיעה שאת לא יכולה" רגשות האשמה שלי שלא פעלו שנים התחילו לפעול עכשיו והרגשתי אותם בחוזקה.
בפעם הראשונה קרולינה יצאה בבכי מהקולנוע, בפעם השניה היא איבדה את ההכרה לחצי דקה.
בגללי.
"אתה לא גרמת לי לראות.. אני פשוט רציתי להיות איתך עכשיו" היא אמרה והקול שלה עדיין רעד.
אני פשוט רציתי להיות איתך עכשיו, זה מה שהיא אמרה.
למה המילים שלה מחממות לי את החזה?
"את בחיים שלך לא תראי סרט אימה יותר, גם אם תרצי" אמרתי לה לסיכום.
אני לא רוצה שדבר כזה יקרה לה שוב, היא לא צריכה לעמוד בזה.
"בראד אני אעמוד בזה בפעם הבאה, אני מבטיחה" היא אמרה ודחפתי את הגוף שלה אחורה עד שכל הגב שלה היה על הספה וגהרתי מעליה.
"את לא הולכת לבדוק את זה, אל תנסי אותי קרולינה" אמרתי לה והרגשתי את הגוף שלה מתחת לגופי, את הקצב המהיר של פעימות הלב שלה.
בחנתי אותה והיא הנהנה.
"אני לא אנסה אותך" היא אמרה לבסוף ושמה את הידיים שלה על החזה שלי.
הצמדתי את השפתיים שלי לשלה והנשיקה שלי הייתה מורעבת.