השרשרת של השטן

פרק 1

זה הספר השני, לספר הראשון קוראים
הסוכריה של השטן.
וכן עדיף שתקראו את הספר הראשון לפני כדי שתבינו פחות או יותר את המערכת יחסים שלהם.
גם בספר הסוכריה של השטן בסוף שלו יש את ההצצה לספר הזה למי שרוצה לקרוא.
מקווה שתאהבו!

בראד-

נכנסתי לחדר של סטיב וניערתי אותו כדי שיתעורר, הוא פקח את העיניים שלו ומצמץ כמה פעמים בגלל העייפות, "למה הערת אותי?" הוא שאל אותי ופיהק.
"הגיע הזמן" אמרתי לו וישר הוא ידע למה אני מתכוון.
זה היה ביום שבו מצאנו את קרולינה ואז זאק הביא את את מל מעולפת עם דימום רציני בראש.
סטיב טיפל בה וכל הזמן רק הסתכלתי על אחותי הקטנה, היא במצב הזה בגללי.
הייתי צריך להרוג את הנער המזדיין ישר שחשדתי בו.
סטיב טיפל במלאני ואני התכוונתי לטפל במאט, באתי לצאת מהחדר וסטיב עצר אותי.
"לאן אתה הולך?" הוא שאל ותפס לי את היד.
בין רגע אחזתי את הצווארון של החולצה שלו וקירבתי את הראש שלו לשלי.
"אני הולך להרוג את הילד הזה" אמרתי לו בקול נמוך.
הוא בא להתנגד אבל השתקתי אותו.
"הבטחת, אני גם הבטחתי" אמרתי לו והוא נזכר.
אני הבטחתי להורים שלי לשמור על מל, סטיב הבטיח להם לשמור עליי ועל מל.
"אני לא חושב שלקחת את החיים שלו יעזור" הוא אמר והרגשתי את הזעם עובר בכל הגוף שלי.
"אז מה יעזור? תסתכל עליה" סובבתי את הראש והצבעתי על מלאני, היא במיטה של סטיב מעולפת.
המראה הזה רק הגביר את הזעם שלי.
"הוא לא יחיה, אל תנסה לעצור אותי" הצמדתי את המצח שלי לשל סטיב.
"היא אחותנו" אמרתי לו בקול נמוך שהיה מפחיד אחרים אבל אותו לא.
הוא אח שלי, בחיים לא אפגע בו.
הוא יודע לא להרתע ממני, הוא אחד האנשים היחידים שאני אוהב.
"אפשר להפוך את החיים שלו לסיוט, לרוקן את החשבון בנק שלו ל-" הוא הפסיק כשראה אותי מתעצבן יותר מרגע לרגע.
"זה טוב מדי בשבילו, הוא הולך להרגיש את זה על הבשר שלו ואתה תעזור לי" אמרתי לסטיב ועזבתי אותו.
הלכתי לשק איגרוף שמחכה לי בחדר כדי להוציא את כל העצבים שבי דרך אגרופים.
"מה אני צריך לעשות?" הוא שאל בקול עייף וזה שלף אותי מהיום שבו אחותי כמעט נאנסה ונחבטה בראש שלה.
שמתי את היד שלי על השיער של סטיב, פערתי את השיער שלו ורכנתי אליו.
"מה שאתה עושה הכי טוב.." אמרתי לו והוא נראה מבולבל אז המשכתי, "לשחק עם מצלמות" הוא הנהן וחייכתי, הנער המזדיין אמור להשתחרר בעוד שעה, הוא חושב שהוא הולך לבית שלו.
אני אשלח אותו לבית האמיתי שלו, לגיהינום.
 
                                  ~

עצרתי מול הבית חולים, אמא שלו שלחה מישהו כדי לאסוף אותו.
אותו מישהו עדיין לא הגיע לכאן, התכוונתי להרביץ לאותו אחד ולקחת את המכונית שלו.
כנראה שהתוכניות משתנות.
אחות יצאה עם מאט והיא הסתכלה עליי, הגבות שלה התכווצו בשאלה והבנתי למה היא מתכוונת.
אם אני זה שאוסף את מאט.
הנהנתי והיא התחילה להביא אותו למכונית, ריסנתי חיוך למראה הגבס על הרגל של הנער.
זאק עשה עבודה טובה, אבל לא עבודה טובה כמו מה שאני הולך לעשות לו.
האחות הכניסה את מאט במושב האחורי של המכונית, היא שלחה לו חיוך חמים לפני שהיא סגרה את הדלת של המכונית עליו.
הסתכלתי עליו במראה, הוא נראה חופשי וחש הקלה.
אני הולך לקחת את התקווה שלו ולנפץ אותה הכי חזק שאני יכול.
הסתובבתי כדי שיראה אותי, "שלום יפיוף, ברוך רופא חולים" אמרתי לו והפה שלו נפתח כמו דג.
שמתי את היד שלי את הלסת שלו והעלתי אותה כדי לסגור את הפה שלו.
לרגע שמתי את היד שלי סביב הגרון שלו והרגשתי איך הנשימות שלו נהיות מהירות יותר ויותר.
בלי לשים לב התת מודע שלו שלח את היד שלו לצד של הרכב והוא ניסה לצאת.
צקצקתי לו, זה די מעליב שהוא רוצה לברוח מהמכונית אחרי שהשקעתי בלבוא עד לכאן ולאסוף אותו.
התחלתי לנסוע והוא עדיין ניסה לפתוח את הדלת, הוא חושב שאני טיפש?
נעלתי אותה מהרגע שהוא נכנס.
"מה אתה רוצה?" הוא שאל בקול רועד, הסתכלתי עליו במראה.
העיניים שלו רועדות כמו הידיים שלו, שלא יתחיל לבכות לי במכונית.
"זו לא הדרך לבית שלי" הוא אמר כשנסעתי מחוץ לעיר, רק הסתכלתי עליו במראה וחייכתי.
"א-אני כבר שילמתי על מה שעשיתי לאחותך" הוא אמר והצביע על הגבס ברגל שלו.
"זה מה שחבר שלי עשה לך, עכשיו הגיע תורי" החזרתי את העיניים שלי לכביש והתחלתי לחשוב על מה שאעשה לו.
ברקע שמעתי אותו מתחנן ומאשים את האלכוהול בזה.
אני שם זין.
   
                                 ~

נכנסתי לעיר הקרובה, יש פה סמטה חשוכה ורחבה, בדיוק מה שאני צריך.
חניתי ליד הסמטה ויצאתי מהמכונית, שמעתי אותו דופק על החלון ואז פתחתי את הדלת שלו.
הוא הלך לאחורה ותפסתי את הרגל עם הגבס, משכתי אותו מהרגל והוא ניסה לבעוט בי עם הרגל השניה שלו ותפסתי גם אותה.
הרמתי אותו כמו ילדה קטנה והוא נתן לי אגרופים בחזה, נו באמת אפילו מל יכולה להכאיב יותר.
נתתי לו אגרוף לאף והוא השתתק, הוא כבר נראה מסוחרר.
גלגלתי את העיניים, נתתי רק אגרוף אחד וכבר הוא הולך להתעלף?
נכנסתי לסמטה והפלתי אותו על הרצפה, הוא התחיל לזחול ובעטתי לו ברגל.
רכנתי אליו והורדתי לו את הגבס, תפסתי לו את הרגל שמתי את הרגל שלי עליו, תפסתי לו את הכף רגל והרמתי אותה בזמן שהרגל שלי עליו.
הרגע שלו נשברה ושפריץ של דם נורה לי לפנים, ראיתי את העצם יוצאת לו מהרגל ובעטתי בה.
הצעקות והכי שלו התחזקו.
התחלתי לכעוס יותר ויותר, לא מגיע לו לבכות.
נתתי לו שוב אגרוף והאף שלו נשבר, נמאס לי מהצרחות שלו אז שמתי את הכף יד שלי על הפה שלו ולחצתי לו על הלחיים.
הטחתי את הראש שלו בקיר והוא המשיך לצרוח, הטחתי שוב ושוב עד שלא שמעתי את הצרחות והצעקות שלו.
אבל עדיין המשכתי להטיח את הראש שלו בקיר, אני אשבור את הראש שלו כמו ביצה.
אני כולי מרוח בדם שלו, בביצה יש חלמון ובמאט יש דם, מסתבר שמלא דם.
מוח אין.
כי אם היה לו הוא היה נשאר בחיים ולא פוגע באחותי.
שמעתי צרחה וסובבתי את הראש, ראיתי את קרולינה.
העיניים הירוקות שלה ננעצו בשלי והיא נראתה מפוחדת.
עזבתי את הגופה המתה של הנער והיא הסתכלה עליו, הגוף שלה התחיל לרעוד ואז היא רצה.
פאק! היא מהירה, היא התחילה גם לצעוק ואותה לא יכולתי לשמוע בכלל.
לא רציתי שהיא תפחד ממני, לפחות לא כרגע כי אני צריך אותה רגועה.
השרירים שלי מתחילים להאט אותי אז רצתי הכי מהר שאני יכול,נתתי את כולי בריצה הזאת. העיניים שלי היו ממוקדות בה ואז כשהתקרבתי הרמתי אותה.
היא התחילה לצעוק ושמתי את הכף יד שלי על הפה שלה.
העיניים שלה היו מלאות באימה ובפחד, היא הסתכלה עליי כאילו אני הסיוט הכי גדול שלה.
אולי אני הסיוט הכי גדול שלה, אבל אני לעולם לא אפגע בה.