Jimin Hyung

Chapter 7

במקביל, טאהיונג חיכה בחדרו, יושב על המיטה הרכה ומרגיש בידו את המצעים הנעימים. הדמעות הספיקו להתייבש על פניו הבהירות. הוא רק חיכה שיונגי יגיע לדבר איתו, למרות שזה לא עמד להיות ג׳ונגקוק שינזוף בו או נאמג׳ון שיעניש אותו הוא עדיין הילד הצייתן והמתוק בשביל יונגי.
צעדים רכים נשמעו מבעד לדלת שנפתחה ונסגרה, זה היה יונגי שנכנס אל החדר. הוא הצטרף לטאהיונג והתיישב על המיטה, נשען מעט לאחור על אחת מידיו. בלי לשים לב שיניו של טאהיונג החלו להילחץ על השפה התחתונה שלו.
טאהיונג הרגיש את ידו של יונגי על שכמו. עם השנים הוא שם לב להרגל המגונה של טאהיונג לנשוך את שפתיו וידע שהוא חייב להיות לחוץ עכשיו. טאהיונג גמע לפני שהחל לדבר, בקול רך ורועש. ״אני יודע שהתנהגתי לא נכון ועכשיו הבגדים שקנית לי התלכלכו כל כך רע.״ יבבה שעמדה להשתחרר מפיו נחסמה על ידי נשיכת שפתיים שהפעם הייתה מכוונת.
״א-אני באמת מצטער היונגי.. אני יודע שעבדת קשה ב-בשביל שתוכל ל-לקנות לי את ה-הבגדים האלה ו-ועכשיו ה-הם מ-מלוכלכים.״ קולו של טאהיונג רעד לפני שהוא התפרק בבכי רועם ויללות לתוך חזהו של יונגי.
״טאיבר, אל תהיה עצוב כל כך, בסדר? אנחנו תמיד יכולים לנקות אותם.״ יונגי דיבר בטון עדין ומרגיע. מבטו של יונגי היה בוהק ומלא רגש כלפי הצעיר שהתרפק בין זרועותיו, הוא חייך על המתיקות כשטאהיונג הרים את פניו לכיוונו עם עיניים ולחיים רטובות לגמרי וזרבובית מתוקה על שפתיו המשורבבות.
טאהיונג משך באפו והסיט את תשומת ליבו אל הטלפון של יונגי שהונח על המיטה עם הפנים לכיוון המזרון ורטט בחוזקה, יונגי ציחקק ולקח בידו את הטלפון. זה היה ג׳ונגקוק ששמו נכתב על צג השיחה.
״כן קוק?״ יונגי נענה לשיחה, ״אני לא רואה את זה, קו.״ הוא ענה והמהם ״להתראות קוק.״ אמר יונגי לפני שהזיז את הטלפון מהאוזן שלו וניתק את השיחה ״אני חושב שכדאי לך להמשיך לבכות בגלל שג׳ונגקוק בדרך לכאן והוא די כועס.״
עיניו של טאהיונג נפערו בבהלה, ״היונגי אני מצטער, בבקשה אל תיתן לג׳ונגקוק היונג להיכנס לכאן. אני ילד טוב, בבקשה.״
״טאהיונגי,״ הוא אמר ברכות ונאנח עם חיוך גומי – חושף חניכיים, שנמתח על פניו. ״אני יודע שאתה ילד טוב כל כך, ואני בטוח שג׳ונגקוק בוודאי טועה אבל הוא יפגע בך מותק.״

–
״כשהגעתי לקחת אותו, היו לו סימנים אדומים על הצוואר, קוק עד שהיונג לא..״ ג׳ונגקוק החזיק את הטלפון בחוזקה ולחץ את לשונו בפנים פיו, מנסה לשמור על קור רוח. ״טאהיונג עשה מה?!״ קולו קטע את ג׳ימין בצעקה וגרם לשקט להתחולל בסטודיו.
בתגובה אחידה, הוא לחץ את אצבעותיו באגרוף, תולה את התיק שלו על כתפיו. ״לא ג׳ונגק..״ ג׳ונגקוק לא חיכה וניתק בפתאומיות את השיחה. ״אני חייב ללכת,״ הוא אמר בחדות לעבר הצעירים ועשה את דרכו מחוץ לסטודיו, יורד במהירות את המדרגות ונכנס במהירות האפשרית למכונית שלו.
ג׳ונגקוק דחק את הדלת וזרק את המפתחות לשולחן בכעס.
העצבים השתלטו עליו כשהוא נכנס בגסות ובלי רשות לתוך חדר השינה של טאהיונג, מגלה אותו נרגע בין זרועותיו של יונגי. ״קוק תירגע,״ יונגי קרא כשהוא התקרב קדימה לעברם והזיז את החולצה מצווארו של טאהיונג רק כדי לחשוף כמה כתמים אדומים ולא אחידים מכסים אותו.
״מי המזוין שנגע בך!! הא?״ הוא הרים את קולו שנשמע מעומעם מעט, כאילו שהוא מתאפק לא לצרוח את ראיותיו. ״מ-מה..״ טאהיונג נרתע בין זרועותיו של יונגי וניסה להתמתח מאחורי גופו, כשהדמעות שוב עלו לעיניו ואיימו נחרצות להרטיב את פניו, בניסיון ישיר להסתיר את הפחד המייגע בעיניו.
״קוק! לעזאזל איתך! תירגע.. אתה מפחיד את טאה!״ יונגי נאנח וחיזק את אחיזתו סביב גופו הצנום של טאהיונג, לעומת הצעיר שקפץ בבהלה בזרועותיו – יונגי היה אדיש למתרחש ולא נבהל מההתנהגות הלא צפויה.
יונגי הסתכל בעיניים השחורות החדות של ג׳ונגקוק ואמר בקור רוח מרשים, ״ג׳ונגקוק... אתה מבין?, אתה יודע מה יכול לקרות אם תמשיך כך.״ הוא העביר מסר ברור בעיניו שטאהיונג עומד להישבר בכל רגע מהצעקות המבעיתות. ״טאה בייבי, קוקי לא התכוון לצעוק עליך ככה, בסדר?״
ג'ונגקוק, תוך שהה בשקט רגע. חוזר בו כשהוא שם לב למבטו הפגיע של טאהיונג, שואל בישירות יתר, כאילו מדובר בשאלה תמימה בלבד: ״מי נשך את הצוואר שלך?״ מתעקש לקבל תשובה ברורה לשאלתו.
״נשכו את הצוואר שלי?״ טאהיונג שאל, נותן לג׳ונגקוק להתרכך למראה העיניים החפות מפשע והבוהקות שהיססו להביט בחוסר התמצאות החלטי לתוך עיניו. ״טאיבר מותק, קוקי מדבר על הסימנים האדומים שעל הצוואר שלך ואני חושב שכדאי לענות את האמת.״ יונגי ניסה להסביר לבחור המובך שנצמד לגופו בלי הבנה.
״היונגי, אתה מתכוון ללכלוך הזה?,״ טאהיונג נרגע ושאל תוך כדי שמשך את חולצתו מעט מטה רק בשביל לחשוף את הסימנים האדומים ולהניח את אצבע המורה שלו עליהן.
יונגי הנהן בקוצר רוח חבוי וחייך ברכות בעוד שג׳ונגקוק לא התאמץ להסתיר את חוסר הסבלנות שלו, ״זה הכל בגלל בוגומי היונג, הוא לכלך אותי בשיעור אמנות עם הצבע ו.. זה פשוט לא יורד.. היונגי!!״ טאהיונג שרבב את שפתיו כשניסה לשפשף שוב את צווארו.
״טאה בייבי, תפסיק עם זה מיד, אתה פוגע בעור שלך.״ יונגי אמר בטון תקיף אך רגוע, אוחז בפרק כף ידו של טאהיונג. ״סליחה היונגי..״ טאהיונג השפיל את מבטו – זה לא היה רגיל עבורו שיונגי יהיה האחד שגוער בו.
״זה בסדר מותק, עכשיו בוא ניקח אותך לאמבטיה וננסה להוריד ממך את הלכלוך,״ יונגי חייך והעביר את מבטו לג׳ונגקוק שבדיוק התנער מבהייה, ״ובזמן הזה הארנב השרירי והרכושני יטפל בארוחת הערב במקומי.״ הוא השליך לעיניו מבט בוהק שגרם לג׳ונגקוק ללגום.
״היונגי קרא לקו היונג ארנב שרירים רכושני!״ טאהיונג ציחקק בחמידות ונשך את שפתיו בחוזקה, ״זה בדיוק ככה, מותק, אתה ילד כל כך טוב.״

–
ג׳ונגקוק דפק על הדלת, מחכה כמה שניות לפני שסוקג׳ין פתח לרווחה את הדלת – לבוש בסינר ורוד ובגדים בהירים. ״ג׳ונגקוק! אם אתה מחפש את ג׳ימין, והוא אמר שתעשה את זה אז הוא לא כאן.״ סוקג׳ין גיחך וגלגל את עיניו על ההתנהגות הילדותית בין שני הבוגרים, ״אז אני חושב שכדאי לחפש בחדר שלו.״ ג׳ונגקוק גיחך ומיהר לעלות לחדרו של הבחור המבוקש.
הוא פתח את הדלת בלי הכנה מוקדמת כדי לגלות את ג׳ימין יושב בשולחן העבודה שלו עם אוזניות על ראשו ולא שם לב למתרחש. לא עברו יותר מעשרים שניות לפני שהוא דחף את ג׳ימין בחומרה אל הקיר, עיניו בוהקות. ״תגיד לי מה קרה!״ הוא אמר בקור רוח, משתדל לשלוט בזעם שלו שכבר החל להתפרץ.
״לא נתת לי לסיים לדבר, ולעזאזל איתך אתה לא עונה לשום שיחה.״ ג׳ימין אמר בקול רם והוריד את ידיו של הצעיר יותר מהחולצה שלו. ״לעזאזל איתך פארק ג׳ימין! אתה לא פשוט חשבת שאני אתן לנערים מלאי הורמונים להתקרב אליו!!״ ג׳ונגקוק אמר בהלם, מחכה כמה שניות לפני שמבטו נרגע ומתאפס. מבטם נצלב וצחוק חזק מילא את חלל החדר, חיוך גדול שחשף את שיני הארנב שלו וחיוך שיצר עיני סהרונים אחד מול השני.
״אני אהיה צריך לבקש סליחה מטאה.״ ג׳ונגקוק נאנח לבסוף, מרגיש אשם לחלוטין. ״אתה לא היחיד שצריך לעשות את זה, כל כך התעצבנתי עליו כשראיתי אותו ככה ואני חושב שגרמתי לו לבכות.״ ג׳ימין אמר גם הוא, מגרד במבוכה בעורף שלו לפני ששניהם נשכבים לאחור על מיטתו.
״יונגי היונג ביקש שאהיה אחראי על ארוחת ערב במקומו כי הוא עסוק בלהוריד את הצבע מטאהיונג, תעזור לי ואחרי האוכל נפנק את טאה, ככה הוא בטוח יקבל את ההתנצלות שלנו.״ ג׳ונגקוק אמר, זוכה להמהום קטן מג׳ימין.

איך עבר הצום? אני בעיקר דואג אם זה היה צום קל או מאתגר ומשמעותי, זה עבר די מהר עבורי אבל מה לגביכם? אני באמת חושב עליכם שקוראים את הסיפור הזה ואני מקווה שתוכלו לקבל את הפרק הזה כמשהו טוב אחרי הצום!
אוהב אותכם מאוד מאוד מאוד ואם אתם צריכים משהו אם תהססו לפנות אלי בפרטי!!
AuthorNim
💜