28: מופע

1.9K 107 94
                                    

*קנדל*

״קנדי כבר שבועיים שאת לא יוצאת מהחדר״ ג׳מייס אומר בקול דואג. ״את אכלת משהו בכלל?״ הוא מוסיף ואני מנידה בראשי לשלילה.

שבועיים שאני כבר לא יוצאת מהחדר. שבועיים כבר שאני מפורקת לחתיכות קטנות. והכל בגלל בחור אחד שכבש את ליבי לגמרי.
אלוהים אני מתגעגעת לכל דבר בו. לחיוך שלו, לצחוק שתמיד מחמם את ליבי, לנשיקות שלו, לחיבוקים שלו.

״אני לא רעבה״ אני אומרת מבעד לחושך שבחדרי. ״את מוכנה לפחות לדבר עם אבא״ הפעם לוק שואל כשהוא מתיישב על המיטה. ״לא״ אני אומרת ומחכה שיצאו מהחדר.

״ג׳מייס אכפת לך רגע״ לוק אומר וג׳מייס מהנהן ויוצא מהחדר.
״קן את לא יכולה להמשיך להתנהג ככה״ אומר וקולו נשמע דואג ״את לא יוצאת מהחדר הזה, האור תמיד חשוך כאן ואת לא אוכלת או הולכת לבית ספר״ ״ועם פול שהיית איתו שנתיים זה לא קרה״ מוסיף.

״תבואי היום לבית ספר אנחנו מתחילים בעוד שעה ומסיימים באחד עשרה״ אומר ואני נאנחת. ״בסדר״ אני אומרת וקמה מהמיטה בחוסר כוחות ומתחילה להתארגן. ״ילדה טובה״ לוק אומר, הוא מנשק את ראשי ויוצא מהחדר.

אני יושבת בפינת האיפור ומדליקה את האור. עיגולים שחורים נמצאים מתחת לעיניי ושערי נראה כמו מפלצת. אני נאנחת ומתחילה לסדר את עצמי, מחליקה את השיער ומסלסלת קצת לקראת הסוף. מרחתי קונסילר מתחת לעיניי, וטיפה מסקרה בריסים.

ענדתי עגיליי חישוק ושרשרת שלוק קנה לי ביום הולדת.
החלפתי בגדים, וירדתי במדרגות.

״יאללה בואו נצא״ אמרתי ולקחתי איתי תיק קטן ונכנסתי למכונית של לוק. לוק וג׳מייס נכנסו אחרי ונסענו.

אני נכנסת בשערי בית ספר וזוכה בפרצופים של כל בית הספר עליי. אני מתקדמת לכיתה עד שאני רואה את בלה. ״אמרתי לך זונה קטנה, לאונרדו לא באמת רוצה אותך״ היא אומרת ודוחפת אותי עם כתפיה.

אני נכנסת לכיתה, מתישבת במקום ושמה אוזניות שמנגנות מוזיקה במטרה לשכוח את מה שבלה אמרה. אבל היא טועה,היא פשוט טועה אני זאת שנפרדתי ממנו, לא ההיפך.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

״אני לא מאמינה״ קול נשמע מאחוריי ״מי זאת אם לא הזונה הקטנה״ המשיך אותו קול, אני מסתובבת לאחור ורואה את אחת מהכלבות של בלה.

״מה את רוצה לירנון״ שואלת ניל כשמתיישבת לידי בשולחן הקבוע שלנו בקפיטריה. ״סתם, רק לשאול את הזונה הקטנה הזאת איך זה מרגיש שלאונרדו ובלה חזרו״ היא אומרת בקול מתנשא.

״זה לא נכון״ אני אומרת בקול שקט. לירנון מסובבת את סנטרי לשולחן של לאונרדו והחבורה שלו ששם נשמעתי נעצרת.

״אוי לזונזונת הקטנה נשבר הלב״ היא לוחשת לאוזני. עיניי עדיין מסתכלות על בלה שיושבת על לאונרדו ונמרחת עליו. באותו הרגע ליבי נשבר.

אני קמה מהכיסא והולכת לבנאדם שלאונרדו הכי שונא בבית הספר, וויט טריסטן. אני מתיישבת עליו ולוחשת לו באוזן ״תזרום איתי״ אני מתרחקת טיפה ורואה שהוא מהנהן.

הוא רוכן עליי ואני זורמת איתו, אנחנו מתנשקים נשיקה ארוכה ומלאה. כשאנחנו מתנתקים מהנשיקה אני שומעת כמה שריקות ״תודה״ אני אומרת לו והוא קורץ. אני קמה מימנו ויוצאת מהקפיטריה.

פתאום גופי נצמד לקיר ולאונרדו נעמד מולי ולא נותן לי אפשרות להשתחרר. ״מה זה היה״ לאונרדו שואל וקולו מלא בכעס.
״מופע״ אני אומרת ומלקקת את שפתיי.

לאונרדו מסתכל על השפתיים שלי ונראה כאילו הוא נלחם עם עצמו. ״רוצה גם מופע?״ אני שואלת בקול ציני אבל שפתיו של לאונרדו תוקפות אותי.

הטעם המוכר והטוב, אני נמשכת על הנשיקה ולא מצליחה לנתק את עצמי מימנה. ״המופע הזה יהיה רק איתי נסיכה״ הוא נוהם לתוך הנשיקה. ידיו עוברות למותניי ורגליי נקשרות סביב מותניו.

״התגעגעתי לזה״ אני אומרת לאחר שאני מתנתקת מהנשיקה.
״אז תסתמי ולא תתגעגעי״ הוא עונה ומנשק אותי.

_______________
היוששש מתוקיםםם💋
אנחנו ממש קרובים לסוף הספר וזה מרגש אותי ברמותתת💐
אז הפרק קצת לא מסודר וזה אבל לא אכפת לי
אתם יותר ממוזמנים לחפור לי בתגובות וכמובן שגם כוכביםם
אז נתראה בפרק הבאאאא🍾

you love me {1}Where stories live. Discover now