היוששש אוקיי זה לפני שתתחילו לקורא את הפרק אני רק רוצה לומר שרוב הסיכויים קנדל תעצבן אותכן ותשנאו אותה טיפה, אבל תמיד תזכרו כמה שאתם אוהבים אותה לפני שקראתם את הפרק❤️
*קנדל*
״תאכלי״ לאונרדו אומר בקול מיואש ״אני לא רעבה״ אני אומרת,באתי לקום מהשולחן אבל ידו של לאונרדו תפסה בשלי ומשכה אותי בחזרה לכיסא. ״קנדל את לא אכלת שום דבר״.
לפניי כמה שעות השתחררתי מהבית חולים, ולאונרדו לא עזב אותי לרגע. אני אוהבת אותו כלכך. אבל מה שהייתי צריכה בעיקר עכשיו זה קצת שקט.
אלוהים כל הגוף שלי צלקות וחתכים, אני לא מסוגלת לאכול או אפילו לשתות. כל מה שאני רוצה זה להכנס מתחת למיטה ולישון.
״אני לא רעבה״ אמרתי בקול יותר קשה וקמתי מהשולחן. באתי לעלות במדרגות אבל אז ידו של לאונרדו תפסה אותי במותניי.
גופי נפל מההלם על חזהו של לאונרדו וגבי שרף בטירוף.
כמראה עדיין מהמוט הברזל הרותחת.
״מה זה היה״ שאל לאונרדו בקול קר ״מה זה היה מה״ שאלתי כשהסתובבתי עליו וראיתי אותו כועס כמו שלא ראיתי אותו אף פעם.
״מה יש לך בגב״ שאל והתקרב אליי בעוד צעד ״אין לי כלום״ אמרתי ותוך שניה לאונרדו מסובב אותי שגבי מופנה לחזהו, חולצתי התרוממה למעלה והרגשתי את לסתו של לאונרדו ננעלת מרוב העצבים.
״זה כלום״ אמרתי והתנתקתי מהאחיזה שלו ועליתי במדרגות.
באתי לסגור את הדלת אבל לאונרדו נכנס לחדרי. ״זה כלום?!״ הוא שואל או יותר נכון צועק
״כן זה פאקינג כלום לעומת מה שעברתי״ עניתי והרגשתי את כל העצבים שלי מתעוררים מחדש. ״אני פאקינג יריתי במישהו, פאקינג חטפו אותי! הרעיבו אותי! הרביצו לי!״ אמרתי ונשימותי עלו וירדו אחת אחרי השניה במהירות.
״אנסו אותי״ הוספתי בקול יותר חלש אבל כמובן שלאונרדו שמע את זה. ״שיט״ אמרתי כשלא הצלחתי לעצור את הדמעות, תוך שניות ברכיי התרסקו על הרצפה הקרה שבחדרי.
לאונרדו ירד על ברכיו וחיבק אותי חיבוק חם ואוהב. ״אני מצטער קנדל,אני כלכך מצטער״ אמר וקולו היה חנוק ״זה בגללך״ אמרתי ועוד כמה דמעות יצאו מעיניי. ״כל זה קרה בגללך!״ הוספתי כשהדמעות חנקו אותי.
״אני יודע בייבי״ לאונרדו נאנח ״תאמיני לי שאני יודע״.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*לאונרדו*
השעה הייתה כבר אחד בלילה ואני וקנדל שכבנו במיטה שבחדר. ״אני מצטערת״ אמרה בקול חנוק
״אני יודע״ אמרתי וסובבתי את מבטי אליה ״אני כלכך מצטערת״ חזרה על עצמה. רכנתי לכיוונה ונשקתי לשפתיה האדומות ברכות קלה. ״אני יודע״ אמרתי שוב ועצמתי את עיניי.
״אתה רוצה מחר לבוא לארוחת שישי״ שאלה ועיניי נפתחו תוך שניה. ״כן?״ שאלתי בחשש.
ואז הבנתי שאני מדבר כמו כוסית.
״כן אמא שלי מכינה קוסקוס״ אמרה והסתכלתי עליה במבט מבולבל ״מה זה לעזעזל קוסקוס״ שאלתי והיא צחקה, בחיי שאני יכול לשמוע את הצחוק הזה בכל יום בחיי. היא הניחה נשיקה קטנה על חזי ואמרה ״לילה טוב לאונרדו״.
״לילה טוב״ אמרתי ״נסיכה״ היא אמרה את ההמשך המשפט שהייתה רגילה לשמוע ״לילה טוב נסיכה״ הוסיפה ונשקה לשפתיי ״לילה טוב נסיך״ ענתה לעצמה ונרדמה תוך שתיי שניות.
בחיים לא רציתי לעצור את הזמן כמו שאני רוצה לעשות עכשיו.
_______________
מתוקיםםם💋
אני מקווה שאהבתם את הפרק💐
אתם יותר ממוזמנים לחפור לי בתגובות🦦
הפרק הבא יעלה ב12 כוכביםםם✨
YOU ARE READING
you love me {1}
Romanceמשפחתו שולטת בכול נו יורק לא מפגין טיפה של פחד אבל הוא הפחד של רובם. רק תלמיד תיכון וכבר גורם לפחד, לאונרד אוילר השם שהרעיד את האדמה. ואז יש אותי :) קנדל לוניאו אבל המשפחה שלי קוראת לי קן, כן רק המשפחה בבית ספר הקודם שלי עברתי התעללות פיזית ונפשית...
