העלאת פרק 41: 08.09.22
**************************************
נ.מ. לואי:
פקחתי את עיניי ושפשפתי אותם מעט, הרמתי מעט את ראשי וראיתי את אהבת חיי
את הגבר שלי
כל כך כעסתי אתמול על מה שהוא עשה, שום דבר לא מצדיק את זה אבל הוא הצטער על זה באמת
גם אחרי שהיינו במקלחת הוא הצטער כמה פעמים עד ששכנעתי אותו שאני סולח
הרגשתי יד עוברת בגבי ומלטפת אותי, חייכתי והרמתי את ראשי, מביט בעיניים העייפות והירוקות שאני כל כך אוהב
מאוהב
"בוקר טוב לולו" הוא לחש לי
"בוקר טוב" מלמלתי
עליתי מעט ונישקתי את שפתיו, השפתיים שהם רק שלי, קמתי מהמיטה והתכוונתי לשבת אך הרגשתי כאב חד בישבני אז אחזתי חזק בסדיני המיטה
"לעזאזל.." לחשתי ושמעתי גיחוך מהארי "הו תשתוק" מלמלתי והוא צחק והשפיל את ראשו
"אתה סתם בכיין, זה לא נראה כזה כואב" הוא אמר בחיוך מתגרה
"אתה רוצה לנסות? שאדחוף לך גזע עץ לתוך התחת?" שאלתי
"גזע עץ?" הוא שאל
"נראה לי שאתה לא מודע לעובי שלך, האיבר שלך.. ה-הוא.. הוא עבה, מאוד.. והוא כואב" אמרתי
"אבל.." הוא חייך
"אבל הוא הדבר הכי מספק בעולם" אמרתי והוא צחק ומשך אותי לנשיקה חזקה
"בוא נקום" הוא אמר ושנינו קמנו והתחלנו להתלבש
"פיטר הרבה יותר עצמאי, אתה יודע?" אמרתי להארי
"הוא ישן בדרך כלל במיטה שלו, הוא מתלבש לבד, הוא מתקלח כמעט לבד, המעבר של קיילי לגן שלו והמעבר שלך אלינו השפיע עליו" אמרתי והארי חייך חיוך קטן
הלכתי לחדר של פיטר וראיתי אותו ישן מכורבל בשמיכה שלו, זה הילד שלי, ישבתי על המיטה שלו ונישקתי את ראשו
"קטן שלי כבר בוקר" אמרתי והוא שפשף מעט את עיניו, נישקתי את פיו הקטן שאני מכור אליו והוא חיבק אותי
"אבא, לישון עוד" הוא מלמל וצחקתי
"עוד מעט יש לך גן נסיך שלי" אמרתי
"תישן איתי" הוא אמר, מתעלם ממה שאמרתי הרגע
"טוב, כמה דקות ונקום" אמרתי ועליתי למיטה שלו, מחבק אותו ומחייך
אני מכור אליו, מכור..
הוא מאומץ, זה נכון...
אין לנו קשר דם..
אבל אני אוהב את התינוק שלי כאילו הוא הבן הביולוגי שלי
אני זוכר את הרגע שבו אני והארי ראינו אותו בפעם הראשונה
את הרגע שהוא פתח את פיו
את הרגע שבו ראיתי את עיניו, את השילוב המושלם של הכחול וירוק
את הרגע שהארי כל כך פחד להחזיק אותו בידיו
את הרגע שבו שמעתי אותו מלמל בפעם הראשונה
את הרגע שהפכנו למשפחה...
"אבא... הולכים לגן?" שמעתי את פיטר והבטתי בו
"כן תינוק שלי" לחשתי ונישקתי את ראשו, קמתי והוצאתי בגדים מהארון להלביש אותו
"אני רוצה לבד" פיטר אמר וחייכתי אליו
"קדימה קטן שלי" מלמלתי, הוא התחיל להתלבש לבד והבטתי בו בחיוך
אחרי שהוא התלבש והתארגן ירדנו למטבח וראיתי את הארי מכין פנקייקים, פיטר רץ אליו וחיבק אותו, הארי חייך ונישק את ראשו
הוא הניח את שני הפנקייקים האחרונים בצלחת והביא אותם לשולחן האוכל, הוא לקח מהמקרר סירופ מייפל ומזלגות ואז ישב גם הוא בשולחן
"תודה אבא!!" פיטר קרא
"אין על מה תינוק שלי" הארי אמר
"תודה" אמרתי להארי והוא קרץ לי
"תודה לי אחר כך בחדר" הוא אמר ופערתי את עיניי
"למה לא עכשיו?" פיטר שאל בזמן שהוא אכל את הפנקייק, הבטתי בהארי באזהרה
"ג-גם עכשיו, התבלבלתי" הארי אמר וצחקתי
נ.מ. הארי:
אחרי שהורדנו את פיטר בגן המשכנו לבית שגרתי בו לפני כן, הרבה מסמכים של העבודה היו שם ולא כל כך מצאתי זמן לקחת אותם
חניתי את הרכב ויצאנו שנינו לכיוון הבית, פתחתי אותו עם המפתח וחייכתי חיוך קטן, זה היה הבית שלי במשך כמעט חמש שנים
אני בעיקר שמח לראות אותו כדי לדעת שהתקופה שהייתי בבית הזה נגמרה
עלינו במדרגות ונכנסנו לחדר השינה, החדר הזה ממש גדול ככה שלא הייתי צריך אפילו חדר עבודה
בצד החדר היה את המגירות של המסמכים, פתחתי אותם והוצאתי את הדפים
לואי ישב על המיטה מולי וחריקה נשמעה מהמיטה, הבטתי בו וראיתי אותו משפיל את פניו
"היי" לחשתי
"היית מביא לפה גברים?" הוא שאל, נאנחתי והנהנתי לו
"המיטה חורקת יותר מידי" הוא פלט באכזבה והרגשתי את הלב שלי נשבר
"אני מצטער..." לחשתי
"אין לי דרך לפצות על זה, אבל אני נשבע לך לואי, רק אתה תהיה זה שתגרום למיטה לחרוק" אמרתי וצחוק נפלט מפיו
הוא ניגש אליי וחיבק אותי, חייכתי והסנפתי את הריח המושלם שלו, זה שאני מכור אליו
"לולו, תפתח את הקובץ של המסמכים ששלחתי לך, אין לי סוללה" אמרתי והוא הנהן, לאחר כמה שניות הרמתי את מבטי מהמסמכים
"א-אני לא מוצא את הטלפון, כנראה הוא באוטו" אמר "תביא את המפתחות" הוא הוסיף
הוצאתי מכיסי את המפתחות והבאתי לו אותם, הוא ירד במדרגות והמשכתי לקרוא את המסמכים ולמיין אותם
לפתע שמעתי קול מוכר
צמצמתי את עיניו ואז פערתי אותם כשהבנתי..
YOU ARE READING
Back to you//larry stylinson
Fanfiction//הפאנפיק גמור// 'נזכרתי בכל לילה שהיינו ישנים ביחד, זו הייתה ההרגשה הכי טובה שיש, להרגיש את גופו הקטן מתכרבל בין זרועותיי, את ראשו על החזה שלי, את שפתיו מנשקות מדי פעם את גופי, את רגליו מסובכות בין שלי, התגעגעתי לזה, כל כך' טריגרים: אלימות שפה גסה ...
