העלאת פרק 8: 18.07.22
************************************
ישבנו בסלון, אני ולואי, אחרי שפיטר נרדם
"למה רצית לדבר בכל אופן?" הוא שאל והביט בי
"פיטר, רק.. רק תבטיח לי שלא תבכה" אמרתי בחשש
"הארי, תדבר.." הוא לחש והנהנתי
"אתמול כשלקחתי את פיטר מהגן, הוא בהתחלה דיי רמז לי שהוא רוצה שאני אהיה איתו ושהרבה זמן הוא לא ראה אותי
ניסיתי לומר לו שעכשיו אני לוקח אותו ורואה אותו, הוא אמר שהוא רוצה שנהיה איתו ביחד, הוא היה נראה כל כך עצוב, אמרתי לו שאולי בעוד כמה ימים אני אבוא אליכם ואהיה קצת איתכם, הוא כל כך שמח, הוא היה מאושר לואי
אחר כך ראיתי את הציור שהוא צייר בגן" אמרתי והוצאתי מהכיס שלי את הציור
שמרתי אותו כדי להראות ללואי, פתחתי את הציור והראתי לו
"הוא אמר שזה שלושתינו, הוא צייר אותנו כשבצד הציור יש בית, זה אתה" הצבעתי על הציור והתאפקתי שלא להוציא שום דמעה
"זה אני והוא פה, באמצע, זה חסר לו" מלמלתי והבטתי בלואי שפניו התמלאו בדמעות
"הוא לא אמור להרגיש ככה..." לואי לחש
התקרבתי אליו ופרסתי את זרועותיי, הוא נכנס ביניהם וחיבק אותי, ידי עברה בשיערו ועצמתי את עיניי, מסניף את הריח המושלם שלו שכל כך התגעגעתי אליו, לגופו הקטן שמחבק אותי, אבל זה לא הולך לקרות שוב, אנחנו לא נחזור...
הוא התנתק ממני והביט בי באשמה "אני מצטער..." לחש
"אין לך מה להצטער" אמרתי לו וחייכתי חיוך קטן
"הוא לא יכול להרגיש ככה" הוא אמר, מתעלם מעט מדבריי "הוא התינוק שלי"
"הוא התינוק שלנו" לחשתי והוא הרים את מבטו אליי, כחול פגש את הירוק וחשתי מהופנט, הוא חייך חיוך קטן והשפיל את ראשו
"אתה זוכר את היום שלקחנו אותו?" לואי שאל, חייכתי והנהנתי לו
"עד היום אני לא יודע לשים עניבה" אמרתי והוא צחק
"הוא היה כל כך קטן ויפה, העיניים שלו מאז שהוא היה קטן היו כל כך יפות" הוא אמר ונזכרתי בכך שהוא מלמל לי מילים עוד מאותו היום שלקחנו אותו
"פחדת להחזיק אותו, אתה זוכר?" הוא שאל
"הוא היה כל כך קטן, אתה הרמת אותו בלי שום בעיה, אני כל כך פחדתי" לחשתי ואז עצמתי את עיניי
"הבטחנו שנגדל אותו ביחד..." אמרתי ודמעה קטנה זלגה מעיניי, פקחתי את עיניי והתכוונתי למחות אותה אך לואי שלח את ידו ומחה אותה עם אצבעו
הוא הביט בי והתקרב אליי, הנחתי את ידי האחת על יריכיו ואת השנייה על פניו, הוא עצם את עיניו ושפשף את שפתינו
בין רגע הוא ריסק את שפתינו הנעתי את שפתיי כנגד שלו, הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה ולא מוכן לעצור
הוא שלי
הוא שוב שלי
הוא פתח את פיו ומיד הכנסתי את לשוני אליו וקשרתי אותה עם שלו, השכבתי אותו על הספה בזמן שעליתי מעליו, מנסה לא להכביד עליו ומחזיק בספה עם מרפקיי, אני מכור..
המשכתי לנשק את שפתיו והוא פלט קול חלש ומעונג
עברתי לנשק את צווארו וגניחות חנוקות נשמעו מפיו
מצצתי את הנקודה שזכרתי שהיא הרגישה אצלו, הרבה זמן עבר מאז, שכבתי עם כל כך הרבה, אבל תמיד אני אזכור איפה בדיוק הנקודה שגורמת לו לגנוח תחתיי
תמיד אני אזכור איך גופו הקטן נראה
תמיד אני אזכור את המבט המסופק שלו ממני
תמיד אני אזכור כל חלקיק הכי קטן בו
כשהוא נפרד ממני הייתי שבור, ליאם ונייל כעסו על מה שעשיתי ללואי אבל הם ניסו לעודד אותי
לא הייתי מקשיב להם, הייתי רב איתם ופעם אחת אפילו רבתי מכות עם ליאם שרק ניסה לדאוג לי
ההרגשה שהרגשתי הייתה כל כך נוראית, יצאתי למועדונים ולברים, שכבתי עם כל מי שראיתי
הייתי בקשרים והמשכתי או לפחות ניסיתי להמשיך את החיים שלי
לואי לא יכל לעשות את זה, הוא לא רצה לצאת למסיבות ולמועדונים, הוא רצה לגדל את פיטר בצורה הכי בריאה שאפשר, הוא לא היה מוכן לפגוע בחינוך שלו
אני לא יודע הרבה, אבל לפי מה שליאם ונייל סיפרו לי, הרבה רצו לצאת איתו והוא לא הסכים
הוא דחה כל כך הרבה גברים בשביל פיטר, לא היה לו אכפת מעצמו, רק מפיטר
הרגשתי בליטה קשה מאיברו של לואי, המשכתי לנשק את צווארו ומיד לואי דחף אותי
"לא... שיט הארי, לא" הוא אמר כשהתנשף והביט בי
"תתן לי להמשיך..." ביקשתי נואש
"הארי לא, יש לך בן זוג... זה אסור, א-אני מצטער" הוא אמר
"הוא לא ידע" אמרתי והוא הביט בי במבט כועס
"אתה לא יכול לעשות את זה" הוא אמר בעצבים
"אבל אני רוצה אותך, אני לא רוצה אותו" אמרתי
"אתה לא יכול לשחק ככה באנשים, אתה איתו וזהו, חוץ מזה, אני לא רוצה" הוא אמר והבטתי בו בבלבול
"זה היה רגע חלש, אני מצטער, אבל אני לא רוצה מישהו" הוא פלט, כיווצתי את גבותיי ונזכרתי במה שקרה היום בבוקר
"אתה לא רוצה מישהו? אז מי היה איתך כשהיית במסעדה היום?"
YOU ARE READING
Back to you//larry stylinson
Fanfiction//הפאנפיק גמור// 'נזכרתי בכל לילה שהיינו ישנים ביחד, זו הייתה ההרגשה הכי טובה שיש, להרגיש את גופו הקטן מתכרבל בין זרועותיי, את ראשו על החזה שלי, את שפתיו מנשקות מדי פעם את גופי, את רגליו מסובכות בין שלי, התגעגעתי לזה, כל כך' טריגרים: אלימות שפה גסה ...
