אני לא מאמינה... זה שטויות!

דאגה...

דלג זמן

ארזתי תיק, לא לא לטיול של התלמידים אני החלטתי לצאת לפנסיה מוקדמת "חרא אם הוא חושב שהוא יתפוס עלי בעלות! חה! אני יראה לו מי אני! להיות מותקפת בגיל כזה חחח ממש לא נרשמתי לזה" המשכתי לארוז בעצבים קלים.

"תחתונים לקחתי, בגדי החלפה כן" התחלתי לעבור על מה לקחתי "זהו אני מוכנה" הלכת לסלון והרמתי אצבע שלישית לתקרה "נראה אותך עכשיו מר מטומטם" צחקתי צחוק מרושע עד שהרגשתי מסופקת

פתחתי את הדלת מוכנה להרפתקה חדשה.

אייזוואה עמד בפתח הדלת נראה כאילו הוא עומד לדפוק

אז כמובן עשיתי את הדבר הבא טרקתי לו את הדלת בפנים

אוקי .. מה הוא עושה פה?! לא... לילה תרגיעי כנראה ראית לא נכון,

פתחתי שוב את הדלת, הוא עדיין עמד שם גבה מורמת.

טרקתי שוב את הדלת "אני בטח מתחילה לדמיין דברים" הסתובבתי לאט הולכת לכיוון המרפסת מסתכלת למטה "אם אני אקפוץ אני אמות? ברגעים כאלו באלי את השיער של רפונזל" עקצוץ מוזר הגיעה משערי אבל לפני שהספקתי לגעת בה נשמעה דפיקה מהדלת

הלכתי לדלת מציצה במשקוף "הבעלים לא בבית נא להשאיר הודעה אחרי הצפצוף פיי"

הוא לא הלך

צער טוב.

עמדתי מול הדלת דוחקת ברגלי בחשיבה 'אוקי אני פשוט התפרץ לשם ואברח! רעיון טוב לילה'

תופסת את התיק הרצועות יד אחד על הידית הדלת מוכנה לזנק "שלוש שתיים אחד" פתחתי את הדלת וזינקתי

אפילו למעלית לא הגעתי, לפני שבד אפור נכרך סביבי "באמת חשבת שתצליחי לברוח מגיבור מקצוען?" הוא שאל קול מת וגבה מורמת

"אממ..  כן?" זה יצאה יותר כמו שאלה מאשר הכרזה.

הוא נאנח והתחיל לגרור אותי "נזו אמר שיש סיכוי שתברחי, הוא אמר לי להביא אותך למעונות.." הוא אמר וקולו היה עייף כרגיל.

"תקן את המיליון שלך, אתה גורר אותי.." מלמלתי לעצמי בזמן שישבתי כרגע על רצפת המעלית והבד האפור עדיין סביבי.

"אמרת משהו?" הוא הביט בי בברור שמע מה שאמרתי, ואני שרקתי הצידה בתמימות. "כך חשבתי"

~דילוג זמן~

ישבתי כמו מפגרת מאוטו שלו בזמן שהוא נוהג חזרה למעונות, בן אדם אפה עורך הדין שלך שאתה צריך אותו?

כנראה שנזו הממזר הערמומי הזה ידע שאני אברח ושכנראה ההסכמה של ילא הייתה אמינה מספיק, אז הוא שלח את אייזאווה להביא אותי
למעונות, כבר אמרתי מכרסם ערמומי?

ישבתי במושב האחרי בזמן שמייק היה במושב הקדמי "את בסדר שם מאזינה קטנה?" הוא שאל נראה כאילו הוא מנסה לשמור על צחוקו בפנים