18

1.7K 120 88
                                    


התקוות שלי התנפצו כבר בשבע בבוקר.
כשירדתי במדרגות הלולייניות של הבית, מחדר השינה למטבח, רציתי להתחיל את היום.
שניי ההורים שלי עדיין לא יצאו לעבודה, אוליי יש לזה סיבה, ואוליי לא כדאי לי לפתח ציפיות.
הסלון נקי כמו תמיד, אני יכולה לראות את ההשתקפות המטושטשת שלי דרך הרצפה.

״בוקר טוב, הארלי.״ אמא שלי עומדת ליד האי, משעינה עליו את היידים, אני צריכה לעבור אותה כדיי להגיע אל מכונת הקפה, שחשובה לי כרגע.
״בוקר טוב.״ אני מחייכת, עד כמה שאפשר בשעה הזאת של הבוקר. שניהם כבר נראים מוכנים לצאת, אבא בחליפה ואמא בבגדים חדשים ומעוצבים, העקבים שלה שחורים ובולטים, ברור שהם עושים המון רעש.

״אנחנו הולכים לארוחת ערב היום.״ אבא מצליח לסקרן אותי. אני לא רוצה לבטל את התוכניות שלי, אבל לא ציפיתי שההורים שלי ירצו לבלות איתי את היום ככה, זה לא קורה בדרך כלל.
אני לוקחת חלב מהמקרר, לא מספיקה להגיב.

״אצל משפחת שריל.״ אמא משלימה אותו.
אני מניחה את קרטון החלב על השיש מאחוריה, ומסתובבת לעברם.
״מה?״ אני שואלת, לא הספקתי אפילו לשמוח.

״ארון קיבל קידום, הם הזמינו אותנו כדיי לחגוג, את יודעת כמה היחסים עם המשפחה הזאת חשובים לנו.״
ארון שריל הוא אישיות מגעילה ורבת עוצמה, מדובר באחד מהאנשים שמפקדים על ההורים שלי, במין דרך עקיפה כזאת.
מר שריל לא נחשב כ׳בוס׳ של אחד מההורים שלי, אבל אם הוא ירצה, המשרות שלהם יכנסו לסיכון.

מליפיסנטWhere stories live. Discover now