כשעזבתי את המשרד של מארי, לא היה לי כוח או רצון לדבר עם אף אחד. היום הזה לא עבר בצורה שתכננתי. אני אמנם חיה, אבל אני עדיין מחפשת מקום לקבור בו את עצמי.
אני לא נוטה לשתף אנשים בקטע הזה של קלסטרופוביה, אני פשוט נמנעת ממעליות, ומחדרים קטנים וסגורים, וממשיכה בחיים כרגיל.
כמובן, היקום נהנה להתעלל בי, ובפעם היחידה בשלוש השנים האחרונות שבהן נכנסתי למעלית, היא נתקעה.
איבדתי את השפיות, לגמרי יצאתי מדעתי אתמול, וריידן היה שם, בזמן המתאים כדיי לסבול את זה.
במקרה וצירוף המקרים הזה לא גדול מספיק, מכל האנשים בעולם, ריידן הוא מי שנתקע איתי.
על זה, אני חושבת, אוליי כדאי לי להודות ליקום.
בלי הנוכחות שלו, לא הייתי נרגעת, לא הייתי נושמת, וכנראה שהמצב היה הרבה יותר גרוע. זאת הסיבה שאני רוצה למצוא אותו היום, אני חייבת להתנצל, ולדבר איתו על אתמול.
אני לא ממש מספיקה לחפש אותו, כי שעות הלימוד במקום הזה לא נורמאליות.
ימי חמישי כאן מפחידים אותי, במיוחד עכשיו, כשהמבחן מאתמול רודף אותי.
אם בשיעור הראשון שלי ב׳אותנה׳ הרגשתי שמסתכלים עליי, זה היה כלום בהשוואה לבוקר הזה. אני לא מפסיקה לשמוע לחישות בכיתה, לתפוס תלמידים מסתכלים עליי, הם לא עוזבים אותי. ג׳ס ומייקל אומרים שזה הגיוני. הם טוענים שעד שיקרה משהו חדש, אני אהיה מרכז תשומת הלב של הכיתה שלנו. אני אתמודד גם עם זה, למען האמת, לא ממש אכפת לי.
אני מספרת להם על אתמול, על המעלית, רק אחריי צהריים. הסתובבנו קצת כשהשיעור האחרון נגמר, בשלב מסוים, הגענו למין רחבה כזאת, עם המון דשא. התיישבנו שם, ואיך שהוא, הנושא עלה.
אני מעלימה חלק מהפרטים, את רובם. אני לא מזכירה את העובדה שחשבתי שאני עומדת למות, לא את זה שריידן היה איתי, ולא את איך שהוא החזיק לי את היד במשך חצי שעה ברצף.
גם בלי כל הפרטים האלה, הם יכולים לקבל תמונה מספיקה של המצב.
״כמה זמן היית שם?״ ג׳ס אומרת, עדיין קצת בהלם.
״שלושים דקות, בערך.״ שלושים ושתיים.
״וואו, זה מוזר.״ מייקל נוגס בתפוח שביידו.
״מוזר?״ הוא מהנהן.
״אף פעם לא נתקעתי במעלית.״ אלי אומרת באדישות, כאילו מדובר בטיול להוואי.
״גם אני לא, בטח שלא כאן. מה עשית בבנין הזה בכלל?״ מייקל בלע את התפוח, וחזר לשאול שאלות.
״מארי קראה לי.״ אני עונה.
״למה?״
״סתם, היא רצתה לדבר איתי קצת, לראות איך אני מסתדרת כי אני חדשה והכל.״
אני נזכרת בשיחה הלא משמעותית שלי עם מארי אתמול. יכול להיות שאני לא אובייקטיבית, בגלל מה שעברתי כדיי להגיע למשרד שלה, אבל הרגשתי שאין שום פואנטה בלהזמין אותי לדבר איתה ככה.
היא בסך הכל שאלה קצת שאלות, ואמרה שהיא מרוצה לבנתיים, חוץ מהעניין עם מלאני, כמובן.
YOU ARE READING
מליפיסנט
Romanceחלק ראשון בסדרה- גמור 💗 להארלי יש הרבה בעיות. כל כך הרבה בעיות, עד שהיא הגיעה למצב שבו היא אמורה להישלח למוסד עבריינים צעירים. אבל להארלי יש עוד משהו, מוח מפותח יותר ברמה משמעותית מאחרים. החוכמה שלה מצילה אותה, והיא מגיעה לפנימייה מיוחדת, שבנויה...
