הארי / עבר
התחלתי בבית הספר המלכותי לבלט מאוחר. רוב התלמידים נכנסו לאקדמיה כשהם היו בני אחד עשרה אבל אני התחלתי רק בגיל חמש עשרה. ובהתאם לכך, כולם הכירו את כולם ואני לא הכרתי אף אחד.
רקדתי סתם לכיף. חברה של אמא שלי ניהלה סטודיו קטן בחלק האחורי של המאפיה שלה ואני נכנסתי אליו במקרה יום אחד בזמן שחיפשתי את השירותים. הצטרפתי בצחוק בהתחלה, אבל אז הבנתי שאני די אוהב את כל הקפיצות והסיבובים.
כשהמורה שלי, גברת פריצ׳רד, הציעה שאני אבחן לבית הספר המלכותי לבלט חשבתי שהיא משוגעת. אמא אמרה שאני חייב לפחות לנסות, אז חשבתי, למה לא? טיול ללונדון יכול להיות כיפי. לא האמנתי שבאמת התקבלתי. הטופס קבלה שלי כלל רשימה ארוכה של בעיות בטכניקות שלי, אבל הם שיבחו את הסיבוב שלי, את הקשת הגבוהה בכף הרגל שלי, את הרגליים הארוכות והמתוחות שלי ואת הגמישות שלי. הם אמרו שיש לי חוש מוזיקלי נהדר, ושאני מלא רגש. לא ידעתי מה זה אומר אבל החלטתי שזה סימן טוב.
הייתי צריך להתרגש יותר מהקבלה למוסד כזה יוקרתי (הוא נראה כמו ארמון!) אבל בעיקר פחדתי. מעולם לא חייתי מחוץ לבית קודם לכן והיה לי מספיק קשה להתחבר לאחרים בבית, בצ׳שייר.
השותף שלי לחדר היה בחור רזה וג׳ינג׳י עם אף מכווץ, והוא לא רצה לשמוע ממני בכלל. הוא היה אמור לגור עם החבר הכי טוב שלו וההגעה הלא צפויה שלי קלקלה לו את התכניות. הדברים שלו מילאו את כל הארון אז הייתי צריך לדחוס את הבגדים שלי מתחת למיטה.
אחרי שמיקמתי את עצמי בחדר, התלבשתי לקראת היום הראשון שלי בשיעור ריקוד. לבשתי טייץ שחור ובגד גוף לבן, כיוון שזה מה שהבנים בעלון של בית הספר לבשו. בסטודיו של גברת פריצ׳רד יכלתי ללבוש מה שאני רוצה -- סוודר רחב, שורט -- זה לא שינה לה. אבל בבמ״ב היו הרבה חוקים. הייתי צריך להראות טוב, לאכול לפי תכנית אוכל מסודרת, ואפילו ללכת לישון בשעה מסויימת.
הגעתי לסטודיו מוקדם וכבר הרגשתי מטומטם. אף אחד לא היה לבוש כמו בעלון; חלקם לבשו מכנסי ריצה וחולצות, חלקם שורטים. רק הילדים בני האחד עשרה, שלמדו בסטודיו אחר במורד המסדרון, לבשו טייצים שחורים ובגדי גוף לבנים. תהיתי אם יש לי זמן להחליף בגדין, אבל המורה נכנסה ברגע שניסיתי ללכת.
השם שלה היה מדאם לסוואג׳. הייתה לה יציבה מרשימה: גבוהה, רזה, שיער שחור עם כמה שיערות אפורות בודדות מקדימה. היא הייתה בלרינה לפני מעל עשור אבל היא נראתה כאילו היא עדיין יכולה להופיע, ואף להיות מצויינת. חשבתי שאולי השגתי כמה נקודות בכך שהתלבשתי בצורה כל כך מסורתית אבל כל מה שהיא ראתה זה את השיער המתולתל שלי, ״ארוך מידי,״ ואת קבוצת צמידי החברות שעטפה את ידי, ״תחתוך אותם.״
התחלנו את השיעור צמודים למעקה. הבנות קיבלו את כל המקומות הטובים. הצלחתי להדחף לאמצע, מאחורי בחור רזה עם מבטא כבד והחבר שלו, בחור רציני עם עיניים חומות ומרשימות, ורק לפי העמידה שלו יכלתי לראות שהוא הרקדן הכי טוב בכיתה.
YOU ARE READING
Flightless bird .l.s // Hebrew translation
Fanfictionסיפור בו לואי טומלינסון הוא רקדן ראשי בבלט המלכותי. כשהאויב שלו מבית הספר, בחור עצבני בשם הארי סטיילס מצטרף לחברה, פצעים ישנים נפתחים ותשוקות ישנות מוצתות. במהלך ההפקה של אגם הברבורים, הסוד שהרס את האהבה שלהם מתגלה סוף סוף, אבל האם זה מאוחר מידי? מ...
