לואי / הווה
רצתי דרך האטריום, הכוכבים האירו את דרכי דרך תקרת הזכוכית. הבניין שהכיל את האופרה המלכותית והבלט המלכותי היו שקטים מלכת. אדם אחר היה עלול לחשוב שהמקום נטוש, אבל אני ידעתי שלא.
המשרדים של חברת הבלט היו במרתף והיו מנוגדים לחלוטין במראה מהאודיטוריום שמעליהם, שעוטר בקטיפה אדומה, זהב וקישוטים שעשויים עץ מהגוני. למטה, שורות של חדרים זהים למראה עמדו. בנויים בטון משעמם. רצפות הלינוליום בדיוק עברו ניקוי ושעווה, כך שיכולתי לראות את ההשתקפות שלי ברצפה כשרצתי.
המשרדים היו חשוכים וריקים, כולם מלבד אחד. בסוף המסדרון יכלתי לשמוע את ההקלדות במחשב של עוזר המפיק של החברה, ליאם פיין. הוא ישב מול המחשב שלו בג׳קט קורדרוי עם פאצ׳ים של קטיפה במרפקים שלו, עיניו הכהות בוהות במסך.
״היי, לואי,״ הוא אמר, מבלי להרים מבט.
״מה המשמעות של זה?״ שאלתי, מנופף במכתב מולו. המכתב לא היה מופנה אליי. הוא היה מהבוס של ליאם, המפיק של החברה קנת׳ או׳הר, לזאין מאליק, החבר הכי טוב שלי.
אני הייתי רקדן ראשי בבלט המלכותי בעוד שזאין עדיין לא קודם. כשעוד רקדן ראשי הודיע שהוא פורש בסוף העונה היינו בטוחים שזאין יקח את מקומו, אבל באותו אחר הצהריים הוא קיבל מכתב מהמפיק שאמר שהמשרה נלקחה על ידי מישהו חיצוני.
״למי התפקיד הזה מגיע אם לא לזאין?!״ הטחתי את הנייר על השולחן המבולגן של ליאם ונפלתי על הכיסא שמולו. זאין היה צנוע מידי מכדי לבוא לפה ולעמוד על שלו אז אני הייתי צריך לעשות את זה בשמו. החברה מעלה את אגם הברבורים בסתיו הקרוב. נבחרתי לשחק את הנסיך סיגפריד וזאין היה הבחירה הטבעית לוון רות׳ברט. לא היה מישהו אחר.
ליאם עיסה את הרקות שלו. ״זאין היה מתמודד חזק, אבל כשקנת׳ ואני היינו במוסקבה בחודש שעבר קיבלנו הזדמנות לחטוף רקדן שלא יכולנו לוותר עליו.״
״חשבתי שהחברה הזו מחוייבת לשמר ולטפח את האנשים שלה מבפנים. ממתי אנחנו גונבים פרימות בלרינות רוסיות מבולשוי?״ התפרצתי.
״לא גנבנו אותו, טכנית. החוזה שלו הסתיים. והוא לא רוסי... הוא אנגלי.״
היה רק רקדן אנגלי אחד שעובד כרגע אצל בולשוי.
״אוי לא.״
״לואי, הוא נתן הופעה של פעם בחיים.״
״לא אכפת לי אם הוא נתן לך ביצת פאקינג פאברז׳ה! בלתי אפשרי לעבוד עם הארי סטיילס! אנחנו נהרוג אחד את השני!״
כמובן שליאם שמע את השמועות: כוריאוגרפים פורשים, בלרינות בוכות, רקדנים גברים נדחקים לפינה ומפוטרים. המוניטין של הארי הלך לפניו.
ליאם נאנח. הוא קם מהכיסא שלו והלך סביב השולחן כדי לעמוד לצידי. הייתה לו צליעה ניכרת לעין. ליאם היה רקדן בעצמו פעם. ובמהלך השנה הראשונה שלו בחברה הוא שבר את הקרסול שלו במהלך סיבוב משולש, ופשוט ככה קריירת הריקוד שלו נגמרה. הייתי באודיטוריום כשזה קרה ושמעתי את הרעש של הרגל שלו נשברת, כמו אקו של ענף עץ שנשבר. לראות את ליאם כל יום היה תזכורת מתמדת לכמה הגוף שלנו, והקריירה שלנו, שבריריים.
״אני מניח שהוא הולך לשחק את סיגפריד.״ אמרתי.
״לא, האמת, הוא רוצה לשחק את וון רות׳ברט.״
״הנבל. למה אני לא מופתע?״
״ראינו את הוון רות׳ברט שלו במוסקבה. זה היה גאוני.״
נשעתי אחורה בכיסא ואמרתי בבטחון חלקי. ״הוא לא יותר טוב ממני.״
״אתם שני רקדנים מסוג שונה לחלוטין,״ ליאם הבטיח לי. ״ואתם תתאימו בצורה מושלמת. הסיגפריד שלך לצד הוון רות׳ברט שלו, זה יהיה עילוי.״
לא דאגתי מהריקוד שלנו. על הבמה אנחנו לא צריכים לדבר. זה מאחורי הקלעים, החזרות, הארוחות, המסיבות שאני מדואג מהן.
״אני זוכר שהוא היה די מתוק כשהיינו בבית הספר,״ ליאם אמר. ״היית החבר הכי טוב שלו באקדמיה, לואי. אתה בטח מחבב אותו לפחות טיפה?״
דחפתי את ידי לכיסים. ״רק כי לא הכרתי אותו האמיתי. אין לך מושג למה הוא מסוגל. הוא ירצח בשביל ההצלחה של עצמו.״
״כל הרקדנים ככה.״ ליאם חייך ונגע במרפק שלי.
לא הארי, או לפחות ההארי שחשבתי שהכרתי. היה לי קשה להשלים עם זה שהמלאך עם השיער המתולתל שהכרתי בשנה החמישית נהיה מי שהוא נהיה בשנה השישית שלנו. הייתי צריך להתגבר על מה שהוא עשה לי אבל לא הצלחתי. הבגידה הייתה שייקספירית ללב הצעיר שלי, מוגדלת ומוגברת עקב הקרבה שלנו. ליאם טועה. זה שהייתי החבר הכי טוב של הארי בעבר לא הפך את זה לפשוט יותר בשבילי, אלא הפך את זה לקשה יותר, בלתי אפשרי.
״בבקשה תגיד לי שההחלטה הזו לא סופית,״ התחננתי. ״יש לי זמן לדבר עם קנת׳?״
הטון של ליאם השתנה לטון סמכותי. ״זה סגור. הארי כבר בלונדון והוא יגיע לארוחת הערב מחר.״
״ליאם!״
״תהיה נחמד, טומלינסון.״
YOU ARE READING
Flightless bird .l.s // Hebrew translation
Fanfictionסיפור בו לואי טומלינסון הוא רקדן ראשי בבלט המלכותי. כשהאויב שלו מבית הספר, בחור עצבני בשם הארי סטיילס מצטרף לחברה, פצעים ישנים נפתחים ותשוקות ישנות מוצתות. במהלך ההפקה של אגם הברבורים, הסוד שהרס את האהבה שלהם מתגלה סוף סוף, אבל האם זה מאוחר מידי? מ...
