עד שפגשתי אותו

גן עדן

ממש ממליצה לכן לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק❤️

״מלאך אני חושב שיש בעיה״ הוא אמר והתחלתי להילחץ, אני לא רוצה להיתקע פה, באמצע ליטרלי שום מקום בשולי הכביש, מה אנחנו הולכים לעשות, אין לי סוללה בטלפון ואין לי למי להתקשר, אולי טום יוכל לעשות משהו?, אבל אם לא אנחנו פאקינג נדפקנו.
״טום אולי אתה תוכל להתקשר למישהו?״ שאלתי ביאוש והוא מיהר להוציא את הטלפון מתוך כיס מכנסיו, ״אני שניה יוצא לחפש מקום אולי שיש בו אינטרנט״ הוא אמר והינהנתי במהירות, הוא יצא מהרכב והתחיל להסתובב, איך אנחנו יוצאים מפה לעזאזל, לא אין סיכוי שאנחנו נתקעים פה,יבואו לעזור לנו.
אני מרגישה בפאקינג סרט מזויין.

למה תמיד כל פעם אנחנו נכנסים למצבים כאילו, טום חזר לאחר כמה דקות ומבטו היה נראה מיואש וכועס, ״הם יכולים לשלוח מישהו רק מחר בבוקר״ הוא אמר והרגשתי את דמעות עולות לעיניי, איך אנחנו נישן פה, כמו איזה הומלסים, אני מפחדת, אני רציתי להתעורר ליד טום במיטה החמה, לא באמצע שום מקום באוטו שלא מצליח להניע, ״מלאך שלי בואי״ הוא אמר ששם לב לדמעות ופתח את זרועותיו, התחפרתי בזרועותיו וניסיתי להרגיע את עצמי, טום השכיב את המושב שלו בזמן שאני מעליו, הוא החל ללטף את שיערי וגרם לי לתחושת פרפרים, זאת הרגשה פשוט מדהימה, הדיגדוגים שבבטני יחד עם הליטוף החם שלו, אולי זה לא יהיה כזה נורא למרות הכל.

עצמתי את עיניי והתרכזתי בקצב נשימתו, ליבו פעם במהירות וחייכתי חיוך צדדי שהבנתי שזה בגללי, הוא באמת אוהב אותי, אני באמת אוהבת אותו, הוא כל כך חשוב לי, מצידי לישון פה, באמצע שום מקום, אבל העיקר שזה איתו, כל עוד הוא מחזיק בי חזק ולא משחרר אני מוכנה להיות בגיהינום אם הוא יהיה שם, שאני בזרועותיו אני מרגישה בטוחה, אני מרגישה בפאקינג גן עדן, היום הזה מבחינתי התחיל מושלם ונגמר מושלם יותר, איתו הכל פתאום מסתדר, איתו כל גיהינום הופך לגן עדן.

גופי החל להירגע ולהשתחרר והרשתי לעצמי להיכנס לשינה עמוקה, גופי היה עייף וכואב פשוט התמסרתי לתחושה של השקט שעוטפת אותי ונירדמתי.

**פלאשבק (מתוך הפרק הראשון)

הפרצוף שלו לא יוצא מראשי, החיוך החולני שהיה מרוח על פניו בזמן שנגע בי, זה היה פשוט מגעיל, אני מרגישה כמו זונה, הוא נוגע בי ואני לא יכולה לעשות כלום, אם הבן אדם המסתורי לא היה עוזר לי אני הייתי יכולה להיות כרגע במצב אחר לגמרי, מי זה?, למה שהוא יעזור לי?, הבן אדם הזה הציל אותי מהגורל של עצמי, זה היה מגיע לי, הוא היה צריך לחולל את גופי, הרי מאז ומתמיד לא הייתי שווה כלום, אני הייתי זבל ותמיד אשאר אחת, כמו שאימי ממשיכה להזכיר לי כל יום מחדש, כמו שאבי עזב בגללי, אני פשוט דוחה את כל מי שמתקרב אליי, אני פוגעת בכולם, אני כמעט נאנסתי בגללי, הכל זה אשמתי, אני בחרתי ללבוש את השמלה הזאת, אני בחרתי ללכת למועדון הזה למרות שידעתי שזה לא רעיון טוב, כמות המים שמכסים אותי לא יצליחו להסתיר את הכאב שחרוט לי בנשמה, הצלקת שלעולם לא תתרפא.