ביום בו הלכת. זה היום בו האמנתי שאני אוכל לעוף.
אני מאמין שאני אוכל לעוף בחזרה אליך, בחזרה לזרועותיך, מאז שהלכת.. כמעט ושום דבר לא השתנה. העציץ שנהגת להשקות בבקרים ובערבים , מונח עדיין על עדן החלון, צומח ופורח.
החולצה האפורה המכפותרת שקנית עם הכיס הקדמי שהיה כתוב בו TK'S , עכשיו תלויה בסלון בבית שלנו.
סרטוני הדי-וי-די שהיו שמורים בארונית בחדר שלנו עכשיו נמצאים בשידה שלי כמה שיותר קרוב אלי.
לפעמים אני צופה בהם, נזכר בצחוק המתגלגל שלך כשהיינו נפגשים עם החבר'ה.
לא אשכח את הסרטון שבו הצעת לי נישואין,
הסרטון הזה בלתי נשכח. "איך הלכת לי פתאום" היה המשפט שאמרתי שבוע לאחר מכן.
אני זוכר את כל הפרטים. אתה יונגי והוסוק חזרתם לבית שלנו,ואתה אמרת שאתה הולך למטבח לשתות מים. אני זוכר שזייפת שכוס נשברה ואתה צריך עזרה. רצתי אליך בדאגה גלויה, ואתה היית על הרצפה, בתנוחה הידועה והמוכרת. "קים טאהיונג, התנשא לי?" אני זוכר שצעקתי כן בהתרגשות והתחלתי לבכות, אתה נישקת אותי וחיבקת אותי. אתה שמת לי את הטבעת, ואמרת לי את המשפט שחקוק בזכרוני
"מעכשיו הכל ישתנה". אבל לא ידענו שהכל ישתנה לצד הרע ביותר. לא ידענו שגורלינו יהיה כה מר.
העולם של כולנו התהפך.
"טאהיונג, אתה יודע שאני אוהב אותך נכון?" לא אשכח את היום שבו גאנגקוק שלי, אהובי שלי.. שאל אותי את השאלה הזאת. אמרתי לו שאני אוהב אותו יותר מהכל , יותר מכל דבר בעולם.
היינו בפארק, על הבד האדום. הצבע האהוב על גאנגקוק.
אני זוכר שבשנייה אחרי.. כל העולם שבנינו.. הכל נשבר. בהודעה אחת, משפט אחד. גאנגקוק חיבק אותי ונישק את המצח שלי, הסתכל בעיני וחיבר את מצחינו.
שילבתי את ידינו יחדיו וקול ההודעה מהטלפון של גאנגקוק נשמע ברקע צחקוקי הילדים וציוצי הציפורים.
הוא הוציא את הטלפון שלו מכיס מכנסיו האחורי, והסתכל אל עיני, אחרי שקרא את ההודעה שנשלחה אליו.
לא אשכח לעולם את הבעתו, ואת הכתוב בהודעה המבשרת. הוא היה המום , הוא היה נראה כאוב. אבל.. טיפה גאה. "טאהיונגי , אני חושש שאני אצטרך לעזוב" הוא אמר וקם מן הבד האדום. אני זוכר שהרגשתי את הלב נופל, "מגייסים לוחמים אל המלחמה" גאנגקוק אמר לי ואני זוכר שקמתי והרגשתי את הסחרחורת הפתאומית הזאת , הוא תפס במותני ונישק את שפתי, חיבק את גופי וקירב אותי אליו.
מילותיו החקוקות במוחי עד היום גורמות לי לכאב וצביטה בלב. "אני אחזור , תחכה לי" אמר וחייך. נישק את שפתי פעם נוספת. הוא רק לא יודע , שאני מחכה לו. עדיין מחכה לו.
חזרנו הביתה ואני חיבקתי אותו חזק אלי כשהיינו במיטה שלנו. אני זוכר את פניו השלוות, פניו היפות הרדומות. "אני אחכה לך גאנגקוק שלי" כשהתעוררתי בבוקר ראיתי את המכתב שלו, המכתב האחרון . הכתב האחרון . המילים, האחרונות. ישבתי על המיטה, בצד שלו. הרחתי את הכר שלו, מתמכר אל ריחו הנעים. לקחתי את המכתב בידי והתחלתי לקרוא.
YOU ARE READING
𝙸 𝙱𝚎𝚕𝚒𝚟𝚎 𝙸 𝙲𝚊𝚗 𝙵𝚕𝚢 //𝙾𝚗𝚎 𝚂𝚑𝚘𝚝// Teakook ✔︎
Short Storyטאהיונג וגאנגקוק אוהבים אחד את השני ברמה הכי יפה וגבוה שיש. אבל כשהכל משתנה להם בדקות אחדות. לקום ולהמשיך, זה הדבר שצריך לעשות, אבל זה יהיה כל כך קל?..
