ספר לדברים שלא אומרים

- 26 -

חשבתי שבגיל 26,
לא יהיה לי במה להתבייש.
שכבר אחזיק את העולם בשתי כפות ידיים.
חשבתי שכבר אבין על עצמי דבר או שניים.

שאהיה בזוגיות, שארגיש שאין לאן למהר,
שאהיה מאושר, עם חבר או בלי חבר.
שאגלה את העולם, שאלמד להתחבר,
ומצאתי את עצמי רק מבולבל עוד יותר.

האם יש לי עוד מה לתת?
האם אני מכיר את מי שאני באמת?
טובע בשאלות על קיום,
האני שלי הפך לאיום.

בניסיון נואש לא להתייאש,
אני כבר לא יודע מה אין לי ומה יש.
אז אני רק אסתפק בלקוות ולבקש...
שבעתיד אולי אדע יותר על האני בן ה-26.