𝚅𝚊𝚕𝚎𝚗𝚝𝚒𝚗𝚎'𝚜 𝙳𝚊𝚢 //𝙾𝚗𝚎 𝚂𝚑𝚘𝚝// Teakook✔︎

Valentine's Day

יום האהבה, לכולם יש את היום שבו הם חוגגים עם האוהבים שלו.
אבל לא טאהיונג, טאהיונג היה בן 18, בשנה האחרונה, ומאוהב עד הגג בקפטן של קבוצת הכדור-עף
כמו בכל שנה הלוקר של של הקפטן היה מפוצץ עד אפס מקום במכתבים
ואפילו על הרצפה שליד הלוקר הייתה מלאה בשוקולדים.
טאהיונג הסתכל על קופסא קטנה שהכין הרגיש מטופש
למה שלקפטן יהיה אכפת ממנו?
למה שהוא ירצה את המתנה שלי , כל הבית ספר מביא לו דברים שעולים הרבה יותר..
זו הייתה טעות לנסות בכלל חשב טאהיונג, ותחב את הקופסא במעמקי התיק.
"אני חושב שיש לך משהו ששייך לי" מישהו דיבר מאחורי גבו של הנער,
"גימין! אל תבהיל אותי ככה.." טאהיונג הטיף לחברו כמו אמא שעצבנית על בנה שאיחר בהיגעו הביתה.
"מצטער אחי, כבר הבאת לו?" גיחכתי בעצבנות "אתה חושב שאני אצליח להביא לו? הוא לא מודע לקיומי בכלל"
אף על פי שהקפטן היה כמה וכמה פעמים עם סיטואציות עם טאהיונג.
כמו שהוא חייך אל הקהל לפני שהנחית את הכדור על מגרש הקביצה השנייה,
ושהקפטן צעק שהוא אוהב את 'המעריצים' שלו שתמיד באים למשחקים שלו, ומעודדים.
כלומר טאהיונג הרגיש שזה היה מכוון אליו..
הוא אף פעם לא דבר עם קפטן נבחרת הכדור עף.
"טאהיונגי! אני הייתי מת שיהיה לך קראש עלי!" גימין צעק ואני הסמקתי קשות.
"גימיני! אל תצעק את זה! זה מביך אותי.." "בסדר בסדר ,אבל אני ואתה הולכים עכשיו לאמר לו"
"לא!" מחה טאהיונג על העצה, "אני אעשה את זה לבד"
"הילד שלי גודל כל כך מהר.." גימין נגב דמעות מזויפות וחייך אל טאהיונג
"קדימה, יש לך את זה! מאמינים בך! אני קבוצת קים!" גימין צעק בלחישה אל טאהיונג שכבר המשיך במסדרון וניסה להכחיש קשר אל גימין שהביך אותו כל כך.
טאהיונג הסתכל על גימין וסימן לו לשתוק תוך כדי הליכה, הוא נתקע במשהו ונפל.
"היי אתה בסדר?" מישהו שלח אליו יד ועזר לו לקום
"כן.. תודה" טאהיונג חייך אל האנונימי שעדיין לא ראה את פניו.
שיט.
"דרך אגב רוצה משהו מכאן?" הקפטן של נבחרת הכדור עף אמר וצחק "אני לא אוכל את זה במילא"
"מ-מה למה? אבל הבנות הללו קנו לך את זה.. זה יהיה לא מכבד" טאהיונג הטיף לקפטן, מה אני עושה!? "אני יודע,אני לא ביקשתי את זה הן הביאו לי את זה על דעתן האישית" הקפטן מילמל והסתכל עליו "אז.. עדיין רוצה?"
"קיבלתי מתנת וואלנטיין?" טאהיונג שאל בהתחכמות וחייך בזמן שהמוח שלו צועק עליו תברח! מה אתה עושה! גימין ישתה לך את השוקו! השוקו עם הציור של הגירפה!
"מתנת וואלנטיין?" הקפטן שאל "אני שונא את היום הזה, בשביל מה צריך יום בשביל זה? הרי לא אמורים לאהוב כל השנה.. כל המתנות בעיני לא שוות כלום הן חסרות משמעות מבחינתי"
"אה..." טאהיונג אמר וסגר את תיקו. למה חשבתי שלהביא לו מתנה זה דבר טוב? לא אכפת לו בכלל, אוף טיפש..
"אני- א-אני צריך ללכת" טאהיונג שם תיקו מהר על גבו והלך עם ראש מושפל לרצפה
"נו? טאהיונגי איך היה?"
"הוא בכלל לא מעוניין בדברים האלו.. גימין אני מרגיש כל כך מטופש" דמעה ברחה מעיניו של טאהיונג והוא חיבק את גימין. "אל תדאג טאהיונגי, אני יעשה לך היום כיף שאתה תשכח מהקפטן הזה" אמר גימין והחזיר לו חיבוק,
טאהיונג המשיך לבכות והלך עם ראש מושפל
הם עברו במסדרונות, כל התלמידים הסתכלו על טאהיונג-
חלקם היו עצובים חלקם צחקו, וואו- מי דחה אותו ככה?
היה קו המחשבה של כולם.
"טאהיונגי יש לי עכשיו שיעור פסיכולוגיה, נתראה" גימין חייך ,נישק את קודקודו של טאהיונג והלך אל השיעור שלו.
טאהיונג נכנס לכיתה שלו, בספסל האחורי בצד.
הוא לא ישב לבד, אבל הילד שישב לידו הבריז כל כך הרבה שלא הרגיש בנוכחתו..הוא היה הקראש של גימין..
מין יונגי, ולא רק שהיה גדול ממנו בשנה
הוא היה המגיש של הקפטן במשחקי הכדור עף
טאהיונג לא חש קנאה עמוקה יותר מזו. הנער התיישב בכיסאו שם אך האוזניות שלו ואת כובע הגקט שלו, הוא קיפל את רגליו והיה כל גופו על המושב.
לאחר כמה שניות מישהו התיישב לידו , גימין? יונגי? מידנו רנדומלי בלי כיסא?
למרות שהכיתה הייתה חצי ריקה. לא היה לי אכפת כל כך
המשכתי לבכות בשקט
אני לא יודע למה בכיתי כך... הרגשתי כאילו דחו אותי מול כולם.
האדם שהתיישב על הכיסא של מין יונגי היה עם שיער חום יפייפה , שיערו של יונגי היה בצבע מנטה..
מי זה?
"תגיד, היונג אתה יודע איפה התיק של יונגי?"
היונג? התיק של יונגי? אז של מי התיק הזה-
פאק זה התיק שלי!?
הרמתי את ראשי עדיין לא מביט על הבחור שדיבר איתי שוכח לנגב את דמעותיי,
"זה- ז-זה התיק שלי" אמרתי בלחש "אה, מצטער" אמר האדם האחר.
למה הקול שלו מוכר לי כל כך? "היי, למה אתה בוכה, אתה בסדר?"
אני בוכה! איך אני בסדר? יואו איזה אידיו- הבטתי בו.
למה זה חייב להיות הוא!?
מה עשיתי רע בגלגול הקודם שלי..
"אני בסדר.. " מילמלתי ובאתי לחזור לשמוע מוזיקה
כמה חצוף אני.
"היי, אתה לא הילד שנפל מקודם?"
ככה אתה זוכר אותי..
"כן זה אני" ניסיתי להחביא את הבושה שלי, בחוסר הצלחה.
"רוצה לאמר לי למה אתה בוכה?"
"א..אמ..אני-"
תדבר טאהיונג. תנשום טאהיונג. אל תקרוס טאהיונג.
הוא רק שואל לשלומך-
פאקינג שיט.
המוח של הנער לא הפסיק לשלוח לו פקודות.
"זה בסדר אם אתה לא רוצה לאמר, אני הרי לא מכיר אותך"
היית חייב לאמר את זה?
"זה בסדר.. אני..פשוט.. האדם שאני אוהב לא יודע מי אני.. וגם- הוא" דחה אותי? הרי הוא לא עשה את זה באמת
"הוא מה?"
"הוא לא מעוניין בי בשום צורה.." אמרתי בדרך עקיפה
"אני בטוח שמי שאתה רוצה יאהב אותך חזרה, אתה נראה נחמד"
אבל אני אוהב אותך! חתיכת אידיוט עם שרירים!
"תודה-
"היי אתה! אידיוט! כמה זמן לוקח לך להביא תיק!?" מין יונגי הופיע בעצבים מול השולחן "יש לנו אימון עכשיו בוא כבר"
"ממתי יש לך כוח לעשות דברים- המורה אמר שאני יכול ללכת הביתה אחרי האימון, אני מאוד רוצה ללכת הביתה אחרי האימון" יונכי קטע את הקפטן
"אז בוא נלך, היונג" הקפטן חייך וקם מן הכיסא , הוא שם לב למשהו מאחורי טאהיונג.
הוא התכופף אל טאהיונג , הם היו קרובים כל כך.
מה אתה עושה?!
תתרחק!
פאק- לא
למה הוא כל כך קרוב אלי!?
באלי יוגורט תות..
"מצאתי את התיק שלך יונגי, זה היה מאחורי הכיסא שלו" הקפטן חייך וצחק , "הללויה, עכשיו בוא נלך" יונגי שם את תיקו על כתפו "טאהיונג רוצה לבוא איתנו?" "ולעשות ספורט? אוותר"
"נו טאהיונג אל תהיה מציק , אני אסיע אותך הביתה"
"אני בא" אמרתי וחייכתי אל יונגי
באלי הביתה..ולא לראות אף אחד ולהיות במיטה