פרק 2- הפעם שהמוות והשמש לא הפסיקו לריב

576 46 49
                                    

הבוקר של ניקו היה יכול להיות נפלא, אם הוא לא היה קם.

אבל די אנג'לו וסולאס לא הפסיקו לריב לכל היום.
ויותר מבדרך כלל.

בהתחלה בבוקר המוות לא הסכים לקום, סולאס היה צריך לגרור אותו יחד עם השמיכה מהמיטה. הוא קילל, קם מהריצפה והוציא לעברו תנועה עם אחת אצבעותיו "אני שונא אותך" הוא מילמל תוך כדי שהניח את השמיכה על המיטה, סולאס גלגל את העיינים.

'כמובן שהוא לא יכול להיות קל בחלק הזה גם' סולאס חשב לעצמו במרירות בעוד ניקו מסרב לקחת את הכדורים הרפואיים שלו "יש לזה ריח מוזר" הוא טען בהתלננות. "אתה חייב להיות חתיכת קוץ גם לגבי זה לא ככה די אנג'לו?" הוא שאל בגוון קול רטורי לגמרי, "זה יעזור לבריאות שלך דפוק אחד" אחרי נעיצת מבט כעוסה במיוחד שילד המוות שלח אל סולאס שלא נתרע ממנה. להפתעת ניקו, זה היה מוזר, זה עשה לו קרינה קטנה בצלעות, זה סתם מעצבן ולא מובן. זה נרגע בשניה שנזכר שהם עושים תחרות מבטים, זה המשיך לכמה דקות, כל אחד שלח לשני מבטים מעוצבנים, ניקו נהם בקול ולקח את הכדורים יחד עם פרצוף חמוץ.

"אני לא רעב." טען ניקו, הבטן שלו בגדה בו "כן בטח, אני רואה ילד מוות." פיקפק סולאס "כמה פעמים צריך להגיד לך סולאס? אל. תיקרא לי. ילד מוות." תקף הילד מוות.
הוא אכל בזמן ששולח פרצופים כעוסים לסולאס.

הם כל היום רבו,  'בטח, למה לא בעצם?.' חשב סולאס, צעקות, קללות, איומים רבים ומגוונים עפו מצד די אנג'לו, אך סולאס בצורה העקשנית שהייתה לו, לא נסג או נתרע. בסוף היום ניקו לא השתחרר, הוא ניסה לעשות לו את המוות, 'וויל סולאס' הוא חשב בלעג 'המטופש ואידיוט והדפוק הזה והמעצבן הזה וה..' חשב ניקו בעצבנות לא קלה בזמן שהתרסק על המיטה.

וויל שוב בחן אותו, הוא עדיין ניסה להבין איך מהחתיכת קוץ המעצבן והעקשן הזה, שלא נותן לו נחת לשניה נפך בין רגע למשהו מתוק שמחבק את הכרית שלו בזמן שינה. הוא היה טיפה מבועת. 'ניקו די אנג'לו הוא לא מתוק.' הוא הורה לעצמו כעובדה.
'הוא לא מתוק.'

---------------------------

נכון זה די קצר בינתיים אבל כבר יש לי פרקים כתובים ארוכים, אני פשוט לא טוב בשיט בהתחלות. נ.ב אם למישהו יש הצעות יותר טובות אני ממש אשמח לזה.

אתה לא *לגמרי* דפוקWhere stories live. Discover now