DollHouse | בית בובות | (boyxboy)

Chapter 3

"צריך לחזור למשחק." הוא אמר והעביר את ידו בשיערי באטיות, גרם לי לעצום את עיניי לכמה שניות של תענוג ולאחר מכן לפקוח אותן בחזרה. מבטי נשלח אל דין לרגע והבטתי בחיוך הקטן שהתפרס על פניו, הוא שלח קריצה עדינה לעברי ונשך את שפתיו. גיחוך נפלט מבין שפתיי והרגשתי את לחיי מאדימות בעדינות, חזרתי חזרה אל המגרש והתכוננתי למשחק נוסף.

_ _ _

נשכבתי על גבי על עלי הדשא הירוקים ופלטתי אנחה כבדה, עשינו כבר שלושה משחקים וניצחנו בשניים מהם. ריין נשכב לידי ופלט התנשפויות כבדות, צחקקתי בלחש והבטתי בפניו המחויכות, הוא הביט בי חזרה. התרוממתי מעט והרשתי לעצמי להניח את ראשי על כתפו בעדינות, המשכתי לפלוט נשיפות קטנות של רוגע.

"אהבת לשחק היום?" הוא שאל ולפתע הרים את ידו לכיווני, הניח אותה על ראשי והעביר את אצבעותיו בשיערי. עיניו הביטו מעלה, בשמיים שהתחילו להראות את החשכה הקרבה, אהבתי להרגיש את ידו נוגעת בי ככה, במיוחד כששמתי לב שאצבעותיו בוחנות מעט את שיערי הלבן.

"כן, מאוד." אמרתי וליקקתי את שפתיי, בלעתי את רוקי במבוכה ושמתי לב שידו ירדה לגבי וקירבה אותי אליו יותר. גופי היה צמוד לצד גופו וידי הונחה על חזו. "מ-מצטער." לחשתי במבוכה כשהרגשתי באי הנוחות שאני נוגע בו ללא רשותו. הבחנתי לפתע בחיוך הרחב שקרן מפניו ועיניו הנוצצות באושר המביטות בי ברוגע.

"זה לגמרי בסדר, אני אוהב את זה מאוד." הוא אמר והעביר את ידו על פניי בעדינות, שלחתי לו חיוך קטן והשארתי את מבטי על עיניו, חייכנו אחד לשני ולרגע יכלתי להרגיש את הלב שלי מתמלא בהקלה... הקלה שלפעמים כל כך קיוויתי שאוכל להרגיש, הקלה שריין יגרום לי להרגיש, לא יכלתי לדמיין את הרגע הזה מגיע, מעולם לא הרשתי לדמיון שלי להפתח לציפיה שכזו. כל כך אהבתי אותו... בכל השנים האלו, אהבתי את הילד הזה, וכל כך רציתי שיסתכל עליי בצורה הזו. גם בחלומות הכי פרועים שלי לא יכלתי לתת לזה לקרות, עם חוסר הביטחון שלי, לעולם לא אוכל ליזום את זה בעצמי, רק בגלל שאני כזה טיפש וחסר אומץ.

"אוקיי." לחשתי בקול עדין והבטתי בידו השניה שמחזירה את כף ידי שהתרחקה מעט חזרה אל חזו. הוא חייך אליי בעדינות והבטתי בשיניו הלבנות והישרות שהיו צמודות זו לזו, החיוך שלו גרם לצמרמורות האלו לעבור בי בכל פעם שהייתי מסתכל עליו, על הילד הזה, על הגבר האסור שלי. החזה שלו, כשידי הונחה עליו פעם נוספת יכלתי להרגיש את החזה הקשה הזה, הוא כנראה הפעיל את השרירים שלו בכוונה, כי יכלתי להרגיש כל קוביית שריר קשה בבטן המוצקת הזו. בטן שאני בטוח שהייתי כל כך אוהב. עצמתי את עיניי בעדינות ושאפתי נשימה עמוקה, הסנפתי את ריחו בעדינות. ידו שהונחה מאחוריי המשיכה ללטף את גבי בעדינות, עצמתי את עיניי בחיוך קטן ופלטתי אנחה חלשה. ברגע הרגשתי צמרמורת נוספת שעוברת בגופי וגורמת לי להרגיש את כל מה שהסתרתי תמיד מריין. מי היה מאמין אי פעם שנהיה במצב כזה, מה היה מאמין אי פעם שריין בכלל יתקרב אליי בצורה הזו. אני לעולם לא הסכמתי לעצמי להאמין, מעולם לא הרשתי לראש שלי להעלות את הציפיה הזו למחשבות שלי, תמיד הייתי בטוח שאתאכזב, ועכשיו כשזה באמת קורה, כשאני כאן שוכב ליד ריין, זו ההרגשה הכי נעימה שחוויתי כאן, בלב שלי.