תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שזאת אשמתי,
הסתכלי לי בעיניים ואמרי שרק אני,
רק אני אשמה במה שקרה,
תאמרי זאת והסתלקי מכאן.
את חושבת בראש אני ילדה רעה וחסרת גבולות,
בעוד שהלב שלי פצוע וחסר אפשרויות לאהוב,
והכל באשמתך, כי כעסת, צרחת, והבאת לי כאב,
ועכשיו את מאשימה אותי בדם שזולג וזולג.
מה עשיתי שגרם לך להתנהג ככה?
האם עשיתי משהו לא לטעמך?
אמרי לי, ואתקן זאת ועכשיו,
אך במקום זאת רק אפלה בליבך, שעליי לאט תשתלט.
ביקשתי עשרות פעמים עזרה,
ממישהו שינסה לגרום לך לקצת הבנה,
אך זה לא עזר,
כל מה שעשית אחרי ההסבר, היה לגרום לי לעוד צער וכאב.
חשבת פעם האם אני נשברת?
כשעיני כבויות, על מה אני חושבת?
כשאמרתי לך שהכל בסדר, האם אני סובלת?
כנראה שמעולם לא חשבת, שמשהו לא בסדר.
אך את הדם שעל ידיי אמרת שלא יכלת לדעת,
אמרת שאת בשוק,
אמרת שאת מצוברחת מכך,
אך כל מה שעשית זה לפתוח לי עוד פצעים, לגרום לי לדמם עד שלא נותר בי עוד חיים.
ובסופו של דבר כנראה תמצאי אותי מתה,
תזעקי ותצרחי, אך לא יהיה על מה,
לא תוכלי שוב להכאיב לי מפלצת נוראה,
כי את נשמתי לקחת, עוד כשהייתי קטנה.
YOU ARE READING
This is me
Short Storyאני רק אנושית. אני נפגעת, אני נכוות, אבל לך זה לא משנה, אתה לא רואה את הכאב שלי, אתה לא רואה את הסבל שלי, כי אתה אטום וחסר הבנה.
