אופס, היי! || לארי סטיילינסון

~פרק 26~

היי, אני מאוד מצטערת שנעלמתי לכמה זמן, אבל אני מקווה שתאהבו את הפרק:)
גם בפרק הזה יש דיבורים והזכרה של פגיעה עצמית, אני אסמן בכוכביות את החלק שבו זה מתחיל, עד בערך סוף הפרק. מזכירה שאני תמיד כאן ואוהבת!3>

~נ.מ לואי~

לא ראיתי את הארי מאז השיחה שלנו עם סיימון.
הוא נשאר בבית כבר חמישה ימים, הוא לא ענה לשיחות שלי, והגיב בקצרה על ההודעות שלי.

אני דואג לו. אני יודע שהסיבה העיקרית שבגללה הוא מתבודד בחדר זה בגלל השיחה, בגללי, אבל אני מפחד שקרה לו משהו, אז החלטתי להגיע אליו היום.

ב18:30 לקחתי את הטלפון שלי, את המפתחות שלי, ומעיל, ויצאתי לכיוון ביתו של הארי.
שלחתי לו הודעה כדי שהוא ידע שאני בדרך.
אני: ״היי האז, זה בסדר אם אני אגיע אליך עכשיו? לא דיברנו הרבה זמן, התגעגעתי״

לא חיכיתי שהוא יענה להודעה שלי, פשוט התנעתי את המכונית ונסעתי, חושב על מה אני אוכל להגיד לו, איך אני אסביר את עצמי, ותהיתי איך הוא יגיב, אולי הוא בכלל שונא אותי.

עשר דקות לאחר מכן דפקתי על דלת ביתו של הארי, שנפתחה על ידו.
הוא עמד שם, מופתע -מה שאומר שהוא לא ראה את ההודעה שלי- אבל הדבר הראשון ששמתי לב אליו היו השקיות מתחת לעיניו, שיערו המבולגן יותר מבדרך כלל. הוא היה נראה כל כך עייף.

״לואי, מה אתה עושה פה?״ הוא שאל אותי, וגם קולו היה נשמע עייף

״דאגתי לך, לא ראיתי אותך
הרבה זמן״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן, למרות שמבפנים הרגשתי כאילו אני עומד להתפרק כאן מול הארי. התגעגעתי, ועברו רק חמישה ימים.

״בוא נעלה לחדר שלי״ הוא אמר בקול חלש וסגר את דלת הכניסה אחריי. הנהנתי אליו ועליתי במדרגות המוכרות אל חדרו של הארי.

החדר שלו היה מבולגן, עוד דבר שלא אופייני להארי, אבל התעלמתי מזה והתיישבתי על מיטתו, צופה בו נכנס שנייה אחרי.

״אז... מה שלומך?״ הוא שאל, והוא הרגיש כל כך מרוחק. מה לעזאזל קרה לו?

״אני בסדר אני מניח...התגעגעתי אלייך״ חייכתי ברכות וראיתי את הארי מחזיר לי חיוך קטן, שהיה נראה מזויף במקצת, אבל לפחות ראיתי אותו מחייך .

״איך אתה?״ שאלתי, למרות שידעתי שמשהו בטוח לא בסדר

הוא משך בכתפיו ״מתמודד״ הוא ענה בקצרה בלי לפרט