אופס, היי! || לארי סטיילינסון

~פרק 7~

פשוט תמונה של הארי ולואי צוחקים:)
תהנו מהפרק 3>

~נ.מ הארי~

היום החזרה הראשונה שלנו באולפנים.
אנחנו אמורים להיות שם בתשע וחצי בבוקר, כולם כבר פה חוץ מלואי.
פתחתי את הטלפון, מתלבט אם להתקשר אליו או לא; ואז ראיתי שלואי שלח לי הודעה.

לרגע היו לי פרפרים בבטן ואז ראיתי שהוא שלח את זה לכל הבנים, והפרפרים מיד נעלמו, אני חייב להפנים, הוא לא גיי.
נכנסתי אל הקבוצה של הלהקה בה לואי שלח את ההודעה ושם ראיתי:
'אני לא אגיע היום. סליחה על ההודעה המאוחרת. תהנו'
ראיתי את ליאם וזאיין שולחים אחד לשני מבטים מבולבלים.

באתי לכתוב ללואי למה הוא לא יכול להגיע, ואז קיבלתי הודעה מליאם:
'למה?'
דקה לאחר מכן הגיע התשובה:
'אני עם אמא שלי...'
זה כל מה שהוא כתב, אבל זה גם כל מה שהוא היה צריך לכתוב בשביל שנבין.
משהו קרה לאמא שלו.

העברנו בין ארבעתנו מבטים מודאגים ואז נייל אמר "נלך אליו אחרי החזרה? לוודא שהוא בסדר.."
נשמעו מלמולי הסכמה ממני, ליאם וזאיין ואז בדיוק סיימון נכנס.

"איפה לואי?" הוא שאל בלי להקדים במילים.

הסתכלנו אחד על השני וראיתי שאף אחד מאיתנו לא בטוח מה לעשות, אם ההנהלה לא יודעת אז אולי לואי לא רוצה שהם ידעו?
לפני שהספקתי לחשוב על משהו זאיין אמר "הוא עכשיו כתב לנו, הוא לא מרגיש טוב"
פניו של סיימון עטו הבעה מבולבלת ואז חזרו לקשיחות הרגילה שלהן "טוב אז אין לנו כל כך מה לעשות כאן היום, תכננתי שתקבעו שם ללהקה, ואז נעבוד קצת על הרמוניות, אבל בלי לואי לא נצליח לעשות שם דבר מהדברים האלה. אלא אם כן אתם רוצים לקבוע שם בלעדיו, ואת ההרמוניות נדחה ליום אחר" הוא הציע.

"אנחנו לא יכולים לקבוע שם ללהקה בלי לואי, כולנו צריכים להיות כאן" אמרתי בהחלטיות לא כל כך אופיינית לי, אבל למזלי כל הבנים הסכימו איתי.
"טוב, אז אתם משוחררים, תמסרו ללואי שירגיש טוב" סיימון אמר ויצא מהחדר.

נשארנו רק אנחנו.
"אז שנלך אל לואי?" ליאם שאל
"כן, אנחנו לא נשאיר אותו לבד עכשיו. אבל צריך לוודא איפה הוא.." זאיין אמר
"לשאול אותו בקבוצה?" שאלתי, קצת מהסס
"אני לא חושב שהוא יהיה מחובר, נראה לי שעדיף להתקשר" נייל אמר
"בסדר, אז אני אתקשר אליו" ליאם אמר אבל לפני שהוא הספיק לחייג אני התפרצתי "לא!"

אף אחד לא הבין מאיפה זה הגיע, ואת האמת, גם אני לא.
הרגשתי את המבטים שלהם עליי ולחיי התחילו להאדים.
"זאת אומרת, לא צריך, אני אתקשר. אני גם ככה צריך להגיד לו משהו" המצאתי משהו על המקום, אבל כמובן שזה לא היה נכון, אני פשוט רציתי לשמוע את קולו של לואי.
"בסדר, תתקשר" ליאם אמר, קצת מופתע מההתפרצות שלי
חייכתי חיוך מובך ויצאתי מהחדר, הייתה לי הרגשה שאני אאדים כשאני אשמע את קולו של לואי, ולא רציתי שכל הבנים יראו אותי כך.

חייגתי את המספר של לואי, ששמרתי במפגש בביתי וחיכיתי שהוא יענה.
כעבור שלושה צפצופים הוא ענה.
"הלו?" שמעתי את קולו מהצד השני של הטלפון והרגשתי את הפרפרים בבטני מתעוררים לחיים.

"אממ.. לואי? היי, זה הארי" אמרתי, מושפע יותר מידי מקולו.

"אה.. היי הארי, אני מצטער אבל זה לא זמן כל כך טוב..." הוא אמר ויכולתי להרגיש את הכאב שבקולו.

"אני יודע... סליחה שאני מפריע פשוט אני והבנים רצינו לשאול אם זה בסדר שנבוא? אתה יודע, לארח לך חברה?" שאלתי

"אממ.. כן אני חושב..." הוא ענה

"אוקיי יופי, אנחנו נגיע עוד חצי שעה כזה, תוכל לסמס לנו את הכתובת?" שאלתי אותו, הפעם קצת יותר בטוח בעצמי

"כן, אני אשלח בקבוצה"

"אה ולואי..." אמרתי, לא בטוח איך אני אמשיך את המשפט, אבל היה נחמד לבטא את השם שלו

"כן..?"

ואז קלטתי שבאמת אין לי איך להמשיך את המשפט "אה... לא משנה" אמרתי, מובך בטירוף.

שמעתי אותו מצחקק והצליל הזה היה כל מה שהייתי צריך בשביל לחייך

"טוב, אז אני מניח שניפגש?" הוא חצי שאל חצי אמר

"כן, ניפגש" אמרתי עדיין מובך ממוקדם והוא ניתק את השיחה.

רק אז קלטתי שהפנים שלי האדימו כפול ארבע ממה שציפיתי
אני חייב להבין למה לילד הזה יש כזאת השפעה עליי
אני חייב להבין למה הוא כזה חמוד, ולמה מדליקה אותי רק המחשבה על העיניים שלו.