*נקודת מבט של מישל*
אני לא חושבת שראיתי את אשלי אי פעם לחוצה ככה. זאת אומרת, כן הייתה לה נטיה לדרמה, אבל הפעם היא באמת הייתה לחוצה.
ראיתי את זה רק גם במבט קצר על שפת הגוף שלה, היא הייתה לחוצה
מפוחדת מאוד.
אלי הייתה לא פחות מפוחדת, אבל ידעה להסתיר את זה היטב.
היא ידעה שהיא צריכה להיות חזקה מאחר ואשלי נשברה לגמרי.
כל כך הרבה רעשים מבחוץ, ואנחנו בשקט.
כולן ביחד, יושבות בקפה וואסטווד, בשתיקה דוממת כנגד העולם הרועש שבחוץ.
וכולן מפוחדות, וכולן בלחץ, וכולן רוצות שכבר תבוא השיחת טלפון הזאת.
שנדע האם הוא בסדר. האם ג'ייסון שרד את זה? זאת הייתה השאלה הגדולה.
למרות שלא רציתי להיות לחוצה, הייתי.
זאת אומרת, ג'ייסון היה יותר מרק "אח של אלי" עבורי.
גדלתי איתו. הוא היה כמו עוד אח.
אח נורמאלי, יחסית לאח הקטן שיש לי.
אח שלא תמיד נמצא, אבל תמיד ידעתי שהוא יהיה שם בשבילי.
בצילצול נשמע ומבטים אחת אל השניה בין השולחן של החברות התחילו, עד שאלי הרימה את הטלפון, ידה רועדת, שמה את הקול על רמקול
"אלי" שמענו את הקול של שלי קוראת לה
"אמא, מה קרה?" קולה רעד
"הוא בהתאוששות, הוא במצב יציב כרגע, אבל זה יכול מאוד להשתנות" היא אמרה והדגישה את החלק הארון
חצי חיוך נראה על פניהן של כולן.
נתן לכולנו תקווה.
טוב, תקווה מובילה לצפיה שמובילה לאכזבה, לא ככה?
"הכל יהיה בסדר" אמרה לוסי בחיוך ועודדה את אלי ואשלי, ושתיקה קטנה הכתה בחדר.
"אני כל כך מחכה לטיול קולג'ים" אמרה אלי כאילו ניסתה להסיח את דעתה של עצמה
"זה יהיה מדהים" הסכימה קיארה איתה
"ורק עוד 3 ימים" הוסיפה לוסי
"שמעתי שלאס ווגאס מדהימה" אמרה אשלי בהתלהבות
"שמעתי שיש שם מלא הימורים וחשפניות!" אמרה לואיז וכולנו צחקנו
"יהיה כיף לראות שם קולג'ים" אמרה לוסי, ואני רק תהיתי מה יהיה איתי - לאיזה קולג' אני אלך? מה אני בכלל רוצה?
"וגם - נהיה שם ביום הולדת שלך!" קראה קיארה לעברי, שכנראה שמה לב שהייתי שקטה מבדרך כלל
טוב, זה לא שבדרך כלל הייתי שקטה.
זה לא שאי פעם הייתי שקטה.
"יש לך תוכניות לאותו הערב?" שאלה אלי
"נתגנב למועדון באותו הערב, ואז יום אחרי זה אולי מסיבה, אבל לא תכננתי משהו מסוים, חשבתי פשוט עם כולם, נראלי פשוט משהו כולנו והבנים" אמרתי בכנות
לא כל כך יצא לי לחשוב על זה.
זאת אומרת, הכל עובר כל כך מהר.
מרגיש כאילו לפני כמה דקות הייתי בת 14, ואלי סיפרה לי על הנשיקה הראשונה שלה, ועכשיו.. אני פה.
אני בת 17.
למה השנים האלה היו חייבות לעבור כל כך מהר?
"זה יהיה ממש כיף" אמרה לואיז והשאר רק הינהנו
אמת הייתה שלא אהבתי ימי הולדת.
זה לא שלא אהבתי ימי הולדת של אנשים - לא אהבתי ימי הולדת שלי
YOU ARE READING
Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה
Randomהיא לא אהבה אף אחד מעולם. אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת היא יכלה. אני לא חושבת שהיא יכלה לשאת את המחשבה שמישהו אי פעם יקבל גישה ללב שלה. שמישהו אי פעם יפגע בה. בכל זאת, זאת מישל. __________________________ פרק עולה כל כמה ימי...
