*נקודת מבט של מישל*
"הפיתוי כל כך גדול-"
"שלא תחשבי על זה" היא ענתה
"רק פעם אחת" ניסיתי לשכנע אותה, וגם ואותי
"את תמיד אומרת את זה" אמרה אלי
"נו, נבריז רק פעם אחת, רק היום, פעם אחרונה" התעקשתי בפניה
לחזור לבית ספר היה חוויה נוראית עבורי
"גם ככה ירדו לי הציונים, במבחן הקודם קיבלתי B+!" אמרה אלי
כן בטח, כאילו שזה דבר רע.
"עוד לא התחלת את היום וכבר את רוצה להבריז מישל?" אמר לוקאס, ששמע את השיחה וישב ספסל לפנינו באוטובוס
"תקפוץ לי" אמרתי וחייכתי
התגעגעתי לטמבל הזה.
"לא" אמרה אלי שוב בהחלטתיות כשהסתכלתי עליה במבט מתחנן, כשהיא מושכת אותי מהאוטובוס ישר לכיתה
זה לא יהיה כל כך נורא, נכון?
שאלתי את עצמי תוך כדי שאני נכנסת לכיתה, מסתכלת על כולם ומתיישבת במקום
הסתכלתי שוב על הכיתה
עוד בוקר של בית ספר.
הרגשתי כאילו אני יושבת בכיתה כבר שנים בחוסר מעש.
שורפת שנים בכיתות, לומדת בעיקר כשאני מחוץ לכיתה
לומדת מהחיים.
בבית ספר לא הייתי מצטיינת בלימודים, הייתי שורדת.
בום. צילצול.
קטע לי את המחשבות העמוקות על כלום ושום דבר, ועל הכול.
יצאתי מהכיתה, הולכת במסדרונות שנראים כאילו לא יגמרו לעולם, כשאני מודעת לזה שכול העיניים עליי, כמו תמיד.
ממשיכה ללכת, בדרך לקפטריה של בית הספר, ומגיעה לשם כשכולן מחכות לי בשולחן האמצעי, שהיה השולחן שלנו.
"היי! בדיוק דיברנו על המסיבה" אמרה אלי כשהיא מורידה את התיק מהכיסא שלידה, מפנה לי מקום לידה
"זה הולך להיות כל כך מטורף, אין לו אפילו מושג" אמרה אשלי בחיוך והסתכלה על ג'ייסון, שבדיוק הוציא פחית שתיה מהמכונה שבצד השני של הקפיטריה
"כולם כבר יודעים על המסיבה?" שאלתי, מסכלת מסביב
"כן, ברור" אמרה אלי
ידעתי שהמסיבה אצל אלי ב7 מחר, ושג'ייסון לא יודע מכלום.
ידעתי שאשלי אמורה להעסיק אותו עד המסיבה, וידעתי שדילן מתרגש ללכת. אפילו אם הוא לא אמר את זה, ידעתי שהוא מתרגש להכיר את לואיז ואשלי.
"בנות, אני- אנחנו רצינו להגיד משהו" אמרה קיארה והסתכלה על לואיז, ממתינה לאישורה
"אני וקיארה ביחד, כאילו-" אמרה לואיז ונעצרה, מסתכלת על הבעות הפנים של הבנות שלא היו בהלם בכלל
"את חייבת לי 5 דולר" אמרתי לאלי
"אוף, אני יודעת" היא אמרה וצחקקה
"אתן התערבתן עלינו-" התחילה לואיז להטיח בנו
"כן" ענינו ביחד אני ואלי
"אנחנו באמת שמחות בשבילכן" אמרה לוסי בשם כולנו, לא נותנת לאף אחת להגיב אחרת
זה לא כאילו מישהי הייתה מופתעת - אשלי כבר גילתה, אני תמיד ידעתי, ואני חושבת שגם השאר חשדו.
"זה היה עד כדי כך שקוף?" שאלה קיארה
"כן" ענינו כולנו ביחד, חוץ מקיארה ולואיז שהחליפו מבטים מבולבלים
"כל כך שהימרנו עליכן" הוספתי מחייכת ועולן צוחקות איתי
YOU ARE READING
Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה
Randomהיא לא אהבה אף אחד מעולם. אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת היא יכלה. אני לא חושבת שהיא יכלה לשאת את המחשבה שמישהו אי פעם יקבל גישה ללב שלה. שמישהו אי פעם יפגע בה. בכל זאת, זאת מישל. __________________________ פרק עולה כל כמה ימי...
