תודה למי שקורא!
זה ממש מרגש אותי שמה שאני כותבת אשכרה מעניין מישהו.
תודה רבה❤
אשמח אם תצביעוווו ותגיבוווווו
תודה שוב❤
________________________________________
*נקודת מבט של מישל*
"מישל בבקשה" הוא מילמל מעליי, קולו רועד. ואני ראיתי את דמותו המטושטשת מעליי
בום. שחור.
התעוררתי. שכבתי על מיטה שלא זיהיתי בחדר שלא זיהיתי, עם קולות שלא זיהיתי.
הרגשתי חלשה.
יכלתי לראות, אבל מטושטש למדיי.
לא ידעתי לא מה השעה,לא איפה אני, לא עם מי אני, ולא מה לעזאזל קרה.
"אני אתקשר אלייך-היא-היא התעוררה" שמעתי את קולו של דילן אומר, אבל לא היה שם אף אחד
לאט לאט הטישטוש התבהר והתפקס, וקלטתי שהוא אומר את זה לתוך הטלפון שלו
"אני צריך לנתק בוס" הוא לחש,מתבונן בי, כאילו בוחן אותי.
"איפה אני דילן?" שאלתי אותו ועברתי למצב ישיבה ממצב שכיבה, בוחנת את החדר הלא מוכר
החדר היה גדול מאוד, מיטה זוגית ענקית והמון חלונות. קיר שחור ומצעים שחורים, טלוויזיה ענקית ודלת שהובילה למרפסת.
"אצלי בבית" הוא אמר, לוחש ומסתכל עליי
"אתה חייב לי הסברים והרבה" אמרתי באסרטיביות
באמת לא הבנתי מה קורה פה.
"אני יודע" הוא אמר והתכופף לכיווני
"אני פאקינג יודע" הוא לחש ברכות והסתכל עמוק בעיניים שלי
****
*נקודת מבט של לואיז*
"לוסי" לחשתי ללוסי, שהייתה היחידה שאיתי בביולוגיה
טוב,זה לא מדיוק, כי גם מישל הייתה איתנו בביולוגיה, אבל היא לא הייתה היום. כנראה.
היא הבריזה הרבה.
הרבה מהפעמיים היא לא הייתה, והבנתי למה.
ביולוגיה זה מקצוע מיותר.
מי רוצה לדעת איך גוף האדם פועל? הוא פשוט פועל!
"לוסי!" לחשתי ובעטתי בה בעיטה קטנה ממתחת השולחן
היא הייתה כל כך מרוכזת בספר שלה, והיה לי קשה להבין האם היא מתעלמת או באמת כל כך שקועה בספר המשעמם הזה.
"מה?" היא שאלה בחצי גילגול עיניים
"מתי נגמר השיעור?" שאלתי אותה
"בעוד--- 23 דקות. את יכולה לשרוד את זה" היא אמרה וחייכה
"לא אני לא!" שאגתי בלחש
אבל היה מאוחר מידי, כי היא חזרה לספר לימוד שלה
אוי לוסי.
נזכרתי בזיכרון.
נזכרתי ביום שהייתי קטנה. בג'ימבורי. הייתי ממש קטנה, כנראה בת 6 או 5
זה היה יום שאשלי הייתה חולה, והמטפלת לקחה אותי לג'ימבורי בזמן שאמא לקחה חופש להיות עם אשלי
זכרתי את היום בזה טוב.
ישבתי בגימבורי הענק, מוקפת אנשים.
אבל מרגישה לבד.
דאגתי לאשלי.
עד שנגשה אליי ילדה.
זאת הייתה קיארה.
היא שאלה אותי האם אני בסדר, וסיפרתי לה למה לא. סיפרתי לה שדאגתי לאשלי.
היא חיבקה אותי.
זאת הייתה הפעם הראשונה האמיתית שפגשתי את קיארה. והיא אפילו לא ידעה.
YOU ARE READING
Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה
Randomהיא לא אהבה אף אחד מעולם. אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת היא יכלה. אני לא חושבת שהיא יכלה לשאת את המחשבה שמישהו אי פעם יקבל גישה ללב שלה. שמישהו אי פעם יפגע בה. בכל זאת, זאת מישל. __________________________ פרק עולה כל כמה ימי...
