רוקפורד עקוב בדם בסודות אפלים Rockford bloody dark secrets כבשתי אותך עונה 3

פרק 4: רוצחת

•כללי P.O.V•
קול רעמים נשמע בחדר שלוש מאות שלושים ואחד. הם ישבו סביב שולחן הארכיון כשהוא יושב בראש השולחן. עיניו הקפואות הביטו בסובבים אותו. "שמעתי מגיעים לכאן חדשים מישראל." הוא אמר באנגלית פותח את הישיבה.
"הנשיא הבאנו את המסמכים אליהם." הנערה אמרה בחיוך מרוצה מנסה למשוך את תשומת ליבו.
"מעניין,"  הוא אמר לוקח את התיקיות באדישות. "אני רואה שלחלקם יש שורשים כאן." הוא אמר מעיין בתיקים מזהה את שמות ההורים.
"תעשו הכל שהם ישבו בשקט מה שהוריהם עשו כאן הם לא יעשו. במיוחד המשפחה הזו אטיאס." הוא אמר בלגלוג מביט בדמותו של יגל כשעיניו נעצרו על זוהר במבט ערמומי.
"מה ידוע אליה?" הוא שאל בחדות.
"אין כמעט מידע אליה." השיבה הבחורה."האמת אין לי מושג היא היחידה שהמידע אליה כמעט ולא ניתן למצוא." היא אמרה בחשש כאשר זיהית את כעס.
"כמו שאמרת כמעט תשיגי לי מידע!" הוא אמר בחדות מביט בה במבט מצמית.
"אין בעיה." היא צייצה.
"ואתם תעשו הכל שהישראלים ידעו את מקומם כאן." הוא פנה בחדות ממשיך להביט בתמונות של הדמויות הישראליות.

•זוהר P.O.V•
השמש סינוורה את עיניי שכבתי על משהו רטוב. "מה לעזאזל?" שאלתי בזעם. פקחתי את עיניי בקושי האור של השמש היה חזק מדי פקחתי את עיניי. מצאתי את עצמי צפה על המים הקרירים הייתי בתוך מפל הבטתי סביבי שחיתי חזרה אל היבשה. איפה אני? הבטתי סביבי רואה סלעים והרים של חול. איפה אני במדבר? איך לכל הרוחות הגעתי לכאן? התקדמתי צועדת בתוך המים כשהשמלה שלבשתי אתמול צמודה לגופי. ניסיתי ללכת במים המסולעים לפני שהספקתי להבין נתקלתי בסלע והחלקתי מועדת קדימה עם הפנים. הרגשתי זוג זרועות תופסות אותי אוחזות בי צמוד לגוף גברי שרירי עורו היה שזוף אפרסקי. גופו היה שרירי במיוחד ועל מותניו מכנסי ג׳ינס כחולים. הרמתי את מבטי פוגשת בזוג עיניים בצבע תכלת מביטות בי ביופיים. עיניו היו גבישי קרח יפיפיים באור השמש. "אתה?" שאלתי מזהה את פניו היו יפות עורו השזוף עצמות לחייו היו ישרות פניו היו מלאות בזיפים עדינים שפתיו היו גבריות מלאות. אפו היה ישר ועדין כאילו צויר על ידי אמן. שיערו היה שתני עם מריאנס ארוך. הוא היה מהפנט. זיהיתי אותו מהמסיבה הוא היה אותו האחד שמצד אחד היה יפיפה ומצד שני תיעבתי.
עמדתי מולו רטובה כשרוח שרבית מבדרת את שיערי והשמלה צמודה לגופי פניו היו קרובות אל פניי מספר סנטים.
הבטתי בעיניו במבט קר. "איפה אנחנו?" שאלתי אותו הוא הביט בי בשתיקה כמה רגעים.
"את לא זוכרת?" הוא שאל אותי בחיוך ציני שהיה כל כך קפוא. הוא אמר משחרר אותי יוצא מהמים עוזב אותי.
"חכה!" אמרתי תופסת במרפקו עוצרת אותו מללכת הוא הסתובב אליי עד שמעדתי אחורה ידיו השריריות אחזו בי מייצבות אותי. "איפה אנחנו? ולמה דווקא אתה כאן מכל האנשים?" שאלתי אותו בחדות.
"למה?" הוא שאל בהרמת גבה. "תזכרי לבד." הוא אמר ממשיך ללכת. "לפחות תגיד לי איפה אנחנו?" הוא הסתובב אליי כשהוא רוכן קרוב אליי.
"אמרתי לך תזכרי לבד." הוא ענה בקור. ממשיך ללכת לכיוון אופנוע שחור.
"אתה עומד להשאיר אותי כאן לבד בלי להגיד לפחות איפה אנחנו?" שאלתי אותו בכעס.
"אני לא חייב לך כלום תזכרי לבד." הוא ענה באדישות עולה על האופנוע.
"חכה!" הוא התניעה את האופנוע רצתי יחפה כשרגליי נשרטות מהאבנים. רצתי עליו כשהוא חובש קסדה שחורה. "חכה! תגיד לי איפה אני חכה!" צעקתי אחריו אבל הוא נסע מותיר אותי לבד. כשאני נופלת על האדמה ונחבלת בברך. נותרתי לבד במקום לא ידוע כשאני רואה סביבי רק מדבר. ניסיתי לקום לא מסוגלת לעמוד. שכבתי על האדמה לא מסוגלת לקום הייתי לבד באמצע שום מקום. בלי נפש חיה לידי איך הגעתי לכאן? למה דווקא הוא. ניסיתי למצוא את הטרקטורון שלי בעיניי לא ראיתי אותו. הבטתי במבט ריק אל השמיים. איך זה יכול להיות? איך זה יכול אפילו עכשיו כשקשה לי מעיין הדמעות שלי ריק. שכבתי ככה במשך שעה שלמה כשאני לבד באמצע שום מקום. ניסיתי להיזכר מה קרה כל פעם שניסיתי הזיכרון חמק ממוחי. קמתי בקושי מסוגלת לזוז רגלי היתה חבולה ככל הנראה נקעתי גם את הקרסול. קמתי בקושי ונפלתי ישר לא מסוגלת לזוז. גופי נטף זעה לא יכולתי לזוז הרגשתי את השמש צורבת את גופי עד שבקושי הגיעה אל ריאותיי האוויר. הרגשתי שראשי קודח מחום עולה באש. גופי הספיק להתייבש מהר. הרגשתי איך שפתיי מיובשות עצמתי את עיניי כשהשמש שורפת את עורי שכבתי ללא ניעה. אף אחד לא יציל אותי אני באמת נותרתי לבד. הסיכוי שמישהו ימצא אותי שואף לאפס. והאדם היחיד שיודע איפה אני הותיר אותי לבד חבולה כאן. הרגשתי כאבי ראש חדים שכבתי בלי ניעה. עצמתי את עיניי מנסה לא לחשוב על כלום. לפחות אני אמות במקום יפה המפל יפה כאן. אבל מוחי לא הפסיק לשחזר את השיחות האחרונות עם ההורים עם יגל. "ממש לא אני אוותר על ההשכלה הזו אני נשארת בארץ!" אמרתי בחדות.
"לא שאלתי מה רצונך זוהר את עומדת ללמוד בלונדון." הוא אמר בקולו הנמוך והמאיים.
"לא אבא החיים שלי כאן וכל החברים שלי כאן!" אמרתי בזעם. "תשכח מזה אני לא נוסעת לשום מקום." אמרתי בחדות.
"את ועוד איך תסעי את לא תפרי את המסורת!" אבא אמר בזעם.
"תשכח מזה עדי אטיאס אני נשארת בארץ אני מצפצפת על המסורת הארורה שלך!" אמרתי קמה בזעם. מוחי כאילו חזר אחורה לרגע שבו הוריי אמרו לי שאני עומדת לעוף לאנגליה. הזיכרונות מהשיחה עם יגל וחבריו חזרה אליי. "את אומרת שאת מושלמת אז למה אין לך אף חברה מסביבך מלבד אביגיל." אוריה שאל אותי בחדות שגרמה לי להביט בו מופתעת ומאוכזבת אבל שמרתי על הבעה קפואה. הוא ידע למה.
"תשמעי נודר שאת נראית כמו פצועה. אם לא יגל הוא אח שלי הייתי אומר לך מי את באמת." איטן אמר לי ישיר.
"בונ'ה אחותך עפה על עצמה היא שכחה את העובדה שאורטל ניתקה איתה קשר בגלל הגאווה שלה." ידין אמר בלגלוג מזכיר לי את הריב שלי עם אורטל שבו היא חטפה ממני.
"למה ככה לדבר אל מלכת הדרמות אין לה שום דבר מלבד היופי שלה. תראו אותה היא עוד שנייה תבכה לך." הבחור הזה אמר מביט בי בבוז עם עיני הטורקיז שלו. הבטתי ביגל שהביט בי במבט חמור סבר.
"אז אתה בוחר בעלובים האלה על פני אחותך אין בעיה." אמרתי לו בקור. אכן אוריה צדק נשארתי לבד. ניסיתי להרכיב את חלקי הפזל במוחי מנסה להתמקד. נכנסתי אל הטרקטורון כיביתי את הטלפון ואז לאן נסעתי אחרי ריב עם ההורים? עליתי על הטרקטורון נוסעת משם במהירות גבוה מבית המשוגעים הזה. ראיתי את הטלפון מצלצל החזקתי ביד אחת את הטלפון וכיביתי אותו על מנת שלא יוכלו לאתר אותי. נסעתי משם נוסעת למקום שאף אחד לא ימצא אותי כשהמוזיקה התנגנה ברקע. התלבטתי לאן לנסוע כשפתאום עלה במוחי רעיון. נזכרתי על ההתראה שקיבלתי באחת הקבוצות שיש היום מסיבת טבע באזור מדבר יהודה בשמורה שם. נסעתי במשך שעתיים לכיוון המדבר כשאני נוהגת במהירות גבוה. הזיכרון נקטע ניסיתי להיזכר כשפתאום נזכרתי איך רקדתי על הרחבה השתכרתי שרה ורוקדת. הזיכרון שוב נקטע ניסיתי להיזכר אך מוחי קדח בגלל החום. נאחזתי בזיכרון כשעיניי עצומות ולאט לאט החלקים החסרים החלו לחזור. המוזיקה נשמעה הייתי מאושרת ושמחה רקדתי שיכורה כשגוף גברי רוקד צמוד איתי אני מסתובבת בחיוך עליז. ידיים שריריות אוחזות במותניי וגבר בעיניי תכלת עם עיני קרח פוגש את מבטי. אני מחייכת עליו חיוך גדול פניו היפות הביטו בי קרות הוא משחרר אותי ומתרחק. אני מתקרבת אליו שיכורה ומועדת אל זרועותיו כשפניו היפות קרובות אל פניי. הריח שלו ממלא את אפי ריח גברי נעים מיוחד. אני מתקרבת אל פניו עוד יותר עיניו היפות מביטות בי בקור והוא מרחיק אותי. הוא משחרר אותי והולך לכיוון האופנוע אני רצה אחריו לפני שהוא מספיק לעזוב. אני מתיישבת מאחוריו שיכורה ומחבקת אותו. אנחנו נוסעים אל נודע כשאני שיכורה מחבקת אותו חזק. ידיים חזקות מרימות אותי בזרועות חזקות. אנחנו כאן במדבר באמצע שום מקום ליד נחל. ידיו נושאות אותי מתחת לסלעים הוא מתיישב במרחק ממני. אני קמה שיכורה ומרגישה שחם לי אני נכנסת למים כשהוא שם לב הוא מוריד את החולצה ורץ אחרי למים תופס אותי לפני שאני מועדת עם הפנים. פניו היפות קרובות לשלי עיניו מביטות בהתנשאות יפיפיות ושפתיו היפות נראות מושלמות. בלי לחשוב הרבה שפתיי מתרסקות על שפתיו מנשקות את שפתיו. בהתחלה שפתיו קפואות ולאחר מכן הוא מחזיר לי נשיקה. אני מחבקת את כתפיו הוא מרים אותי תלויה על מותניו. הוא לוקח אותי לשפת המפל אנחנו מתנשקים. פי חוקר את פיו המושלם הוא מחזיר לי נשיקה פראית לשונו חוקרת את פי. אני יושבת על ברכיו מנשקת אותו לא עוצרת לרגע כששפתיו לא מפסיקות לחקור את פי. הוא משכיב אותי קרוב למים אנחנו מתנשקים בתשוקה ידיו עוטפות אותי אנחנו לא עוצרים לרגע.
הזיכרון נקטע אני מתנשפת בקושי נושמת חם לי כל כך אין לי אוויר. אני מרגישה שאני באוויר מסתחרר לי הראש. "אני נזכרתי." אני אומרת בקול צרוד בקושי קולי נשמע. "נישקתי אותך." לחשתי לאוויר לוקחת אוויר בקושי מצליחה לדבר. "רק חבל שעשיתי את זה." לחשתי אומרת בקושי נשמע קולי. כשפתאום הרגשתי משהו קר על ראשי מאוד עיניי עצומות. "אני בטח אמות כאן לבד באמצע מדבר באזור ים המלח." לחשתי בקול צרוד מוחי עדיין קדח. אבל הרגשתי מעט קור.
"את לא תמותי." שמעתי קול קר. אני בטח הוזה למה הקול שלו מוכר.
הרגשתי מים צלולים קרירים על ראשי עד שכבר לא הרגשתי כלום.