הרמתי את מבטי והסתכלתי לו עמוק בתוך עינייו הכחולות.
"מה אתה רוצה, אדם?" אמרתי תוך כדי גלגול עיניים ומשיכת ידי מידייו.
"אז אני מניח שאנחנו באותה כיתה עכשיו. רק אל תעשי לי בעיות כאן, אוקיי נמוכצ'יקית?" אמר בלגלוג והתיישב בכיסא לידי.
שאני אעשה לו בעיות?? אם כבר אני צריכה לדאוג שהוא יעשה לי בעיות.
החלטתי להתעלם ממנו, אני לא אתן לאישיות המציקה שלו להרוס לי את היום.
למזלי המורה נכנס לכיתה הניח את הדברים שלו על השולחן.
"בוקר טוב לכולם, היום במקום שיעור נעשה עבודת מחקר בזוגות שתהיה 30% מהציון הסופי שלכם. הזוגות מתחלקים לפי מקומות ישיבה, ולפני שאתם שואלים, אין אפשרות להחליף זוג או להיות יותר מ2."
אויש נו, אני צריכה להיות עם אדם.
אני תכננתי להתעלם ממנו במשך היום.
יש משפט כזה "נתעלם וזה יעלם." לא?
אם הוא ידפוק לי את הציון אני אתחרפן.
"תצטרכו לבחור ביחד נושא שתרצו לחקור עליו מתוך האפשרויות שאתן לכם ולכתוב עליו 3-4 עמודים לפחות." אמר המורה והתיישב בכסאו.
אדם שוב נגע בכתפי בכדי להשיג את תשומת ליבי ואמר "אני מקווה שאת טובה בהיסטוריה,כי את עושה את העבודה בשביל שנינו." הסתכלתי עליו במבט המום, הוא לא באמת אמר את זה עכשיו.
"אני מאוד מצטערת אדוני הנכבד אבל זאת עבודה של שנינו ואני לא עושה אותה בשבילך." אמרתי בקול זועם, הילד הזה דורש כאפה. מבטו השתנה למבט מאיים, הוא התקרב לפנים שלי וצעק "נראלי את קצת מבולבלת נמוכצ'יקית, את לא מרימה עלי את הקול, שמעת?" אמר בקול אפילו יותר זועם משלי.
באותו רגע הייתי מפוחדת, אבל לא רציתי להראות לו את זה כדי שלא ישתמש בחולשה שלי כנגדי.
"מה זה הצעקות האלה בכיתה שלי? מוריה, אדם, לחדר המנהל. עכשיו." אמר המורה בזמן שפתח לנו את הדלת, מסמן לנו לצאת מהכיתה.
"יופי, הכל באשמתך אדם, עכשיו ירשם לי בתיק האישי הערה רק בגלל האגו הנפוח שלך." אמרתי לו והפנתי אליו את גבי בזמן שאנחנו הולכים לחדר המנהל.
אוי לא, זה בטח לא עומד להגמר טוב.
נכנסנו למזכירות והתיישבנו בכיסאות מחוץ לחדר המנהל. "אתם כאן למנהל? זה יקח קצת זמן, הוא בפגישה חשובה." אמרה המזכירה בנעימות.
יופי מקסים, מי יודע כמה זמן נצטרך לחכות עד שהפגישה הזאת תסתיים. ידעתי שהשכנים החדשים האלה יביאו רק צרות.
למה הוא כזה שקט?
הסתכלתי לכיוונו של אדם, הוא יושב לידי עם ראש ברצפה וידייו מכווצות לאגרופים.
טוב, אני מעדיפה לא להתעסק איתו.
הבאתי את הטלפון שלי איתי? אולי זה יעזור להעביר קצת את הזמן.
יופי הוא כאן, אני אבדוק הודעות בנתיים עד שיכניסו אותנו.
*3 new massages from Whoknows?*
Whoknows?: בוקר טוב סנשיין((:
Whoknows?: לא דיברנו כבר כמה ימים.. מצטער שאני לא כותב לך אני קצת עמוס.
Whoknows?: אני אשקר אם אני אגיד שלא התגעגעתי קצת, אבל את תכעסי אם אני אגיד שכן.
Moriya: בוקר טוב זה בוקר שמתחיל בצהריים.
Moriya: זה בסדר, אני לא מצפה שתכתוב לי כל חמש שניות.
Moriya: שתוק.
Whoknows?: מישהי פה עצבנית הבוקר.
Whoknows?: אני רוצה לשאול מה קרה?
Moriya: השכן החדש שלי, אדם, הוא צרות צרורות.
Moriya: מסתבר שהוא לומד איתי עכשיו באותו בית ספר, ואנחנו לומדים יחד היסטוריה, ויש לנו משימה בזוגות והוא החליט שאני צריכה לעשות את המשימה בשביל שנינו.
Moriya: אז התעצבנתי עליו ואמרתי לו שהוא חי בסרט שאני עושה את העבודה לבד, ואז הוא צרח עלי ואמר שאסור לי להרים עליו את הקול. ושלחו אותנו לחדר המנהל.
Whoknows?: הוא נשמע ממש קוץ בישבן.
Whoknows?: הלוואי והייתי יכול להיות שם בשבילך ולהגן עלייך.
Moriya: זה בסדר אל תדאג, אני יודעת לדאוג לעצמי.
Moriya: אני לא זקוקה לבייביסיטר.
Whoknows?: לא חשבתי אחרת.
שני אנשים יצאו מחדר המנהל, אדם הסתכל במבט מופתע על האנשים שיצאו מחדר המנהל, אך עדיין לא אמר מילה.
האנשים לא יצרו איתו קשר עין, אך נראה שהוא מכיר אותם.
"ילדים, אתם יכולים להכנס לחדר המנהל עכשיו. הוא מחכה לכם."
Moriya: אני נכנסת עכשיו לחדר המנהל, אני אדבר איתך עוד מעט. אוקיי?
Whoknows?: תעדכני אותי מה היה.
נכנסנו לחדר והתיישבנו בדממה בכיסאות מול המנהל.
אני צריכה לחשוש?
--------------------------------------------------------------
סליחה שלוקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב.. בתמונה של הפרק שמתי תמונה שתעזור להמחשה של איך שאדם נראה.
מקווה שאתן אוהבות את הסיפור עד עכשיו, אני לא כותבת מקצועית, זה הסיפור הראשון שלי.
אני מנסה להשתפר מפרק לפרק.
אם יש לכן טיפים או הערות אני אשמח לשמוע.
מקווה שנהנתם מהפרק (:
YOU ARE READING
The Guy On My DM's - Luke Hemmings
Fanfiction"מי חשב שאדם רנדומלי מחשבון פיקטיבי באינסטגרם ישנה את כל החיים שלי?" אמרתי בצחקוק קל. "לפעמים אהבה מגיעה מהמקומות הכי לא צפויים." אמר והסתכל עמוק בתוך עיניי. פאנפיק על לוק המינגס. סיפור מקורי שלי, בבקשה לא להעתיק. לקחתי השראה לפאנפיק מהסופרת @__sam...
