The Guy On My DM's - Luke Hemmings

פרק 5

אני וליה אכלנו פסטה והיא עשתה לי תקציר של כל מה שפספסתי בבית ספר עד עכשיו.
החלטנו ללכת לחדר שלי לראות סרט.

"איזה סרט את רוצה לראות?" אמרתי בזמן שאני בודקת בV.O.D מה יש לראות.
היא עלתה על המיטה שלי והתיישבה מתחת לשמיכה ואמרה "לא יודעת, לא ממש אכפת לי, אני זורמת היום." מפתיע מאוד "ממתי את מסכימה לראות סרטים שלא כוללים אנימה?" צחקקתי והתיישבתי לצידה מתחת לשמיכה.

החלטנו לראות את הסרט "this is us".
הסרט של וואן דיירקשן כמובן, כיאה לדיירקשנית.
יום אחד גם ליה תהיה דיירקשנית, כבר הצלחתי לגרום לה ללמוד את הריקוד של "best song ever" והיא מכירה הרבה שירים שלהם.

הסרט הסתיים וליה כבר הייתה צריכה ללכת הביתה, סיכמנו שנמשיך לדבר בטלפון בימים הקרובים עד שאחזור לבית ספר כי זה יותר נוח לשתינו.

דיברתי עם ליה בטלפון עד שהיא הגיעה הביתה.
ניתקתי את הטלפון והנחתי אותו בצד, ופשוט בהיתי בתקרה בחדר שלי עד שנרדמתי.

~~~~~~~~
כבר עבר הרבה זמן מאז הנפילה שלי.
והשבועות האחרונים הלכו די סבבה.
אני ולוק דיברנו הרבה, לא היו לי עוד בעיות עם אמה, ולשם שינוי היה נראה שהחיים שלי הולכים בכיוון טוב.

עד ש.. הגיעו שכנים חדשים לשכונה שלי.
בהתחלה הם היו די סבבה, אנשים נחמדים בסך הכל.

עד שהתחלתי להכיר את הילדים שלהם.

האחות הקטנה, אפריל, בת 13 מטר ובמבה, עיניים ירוקות, בלונדינית מחומצנת שנראלי שהחמצן עלה לה יותר מידי למוח.
היא ליטרלי כל יום מוצאת משהו להתלונן עליו.
ואיכשהו זה תמיד על דברים שקשורים אלי.
"למה את שומעת מוזיקה מוזרה זה מציק." או "השוונץ שיש לך בשיער מציק לי בעין תסדרי אותו." וזה עולה לי על העצבים. כאילו תתעסקי בעניינים שלך ילדה.

האח האמצעי, אדם, בן 16 מטר 80, עיניים כחולות ירוקות ושיער שחור.
כל היום הוא מקניט אותי ומנסה לריב איתי.
אני באמת לא מבינה מה יש לו.

והאח הגדול, תום , בן 18 וחצי מטר 83, עיניים ירוקות ושיער שטני.
ראיתי אותו רק פעם אחת כי הוא בדיוק עבר למכללה אבל אני בטוחה שהוא קרציה בדיוק כמוהם.

"הי נמוכצ'יקית, מה מזג האוויר שם למטה?" קרא אלי אדם מהבית ממול.
"אויש שתוק כבר אדם אין לי כוח לשטויות האלה." אמרתי והמשכתי להתקדם לכיוון בית הספר שלי.
פתאום שמתי לב שהוא הולך לידי.
"מה אתה רוצה?" אמרתי וגילגלתי עיניים.
"מה את רוצה? אני בסך הכל הולך לבית ספר."
אמר והסתכל עלי במבט מבולבל.
אוי לא. בבקשה לא.
"לאיזה בית ספר אתה הולך? אם יורשה לי לשאול." עצרתי והסתכלתי עליו והתפללתי שהוא לא יגיד את השם של הבית ספר שלי.
הוא נעצר גם, הסתכל עלי, גילגל עיניים ואמר "תיכון לוקווד, וכן אני יודע שאת לומדת שם גם."
והמשיך ללכת.

יופי לא מספיק שאני צריכה לסבול אותו כי הוא שכן שלי עכשיו הוא גם איתי באותו בית ספר.

~~~~~~~~~

הגעתי לבית ספר כמה דקות לפני תחילת השיעור הראשון.
יופי זה נותן לי קצת זמן להתאפס על עצמי.

Whoknows: בוקר טוב סאנשיין(:

Moriya: חשבתי שסיכמנו שאתה לא קורה לי יותר סנשיין.

Whoknows: מוזר לא זכור לי דבר כזה(;

Moriya: איך אתה כזה שמח השעה 8 בבוקר.

Whoknows: אני כבר רגיל לשעות האלה, אין לי ברירה.

Moriya: ממש מקסים.
Moriya: תקשיב שעברו לבית ממולי שכנים חדשים והם ממש עולים לי על העצבים.
Moriya: ואם זה לא מספיק, אחד מהם נרשם לבית ספר שלי.

Whoknows: אני בטוח שהם לא כאלה נוראיים..

Moriya: הו לא, תאמין לי הם נוראיים.
Moriya: אבל אני חייבת להודות שהאמצעי מבינהם חתיך ממש.

Whoknows: נשמע שלמישהי פה יש קצת קראש.

Moriya: אוי ואבוי, איכס.
Moriya: אני כבר מעדיפה לצאת איתך.

Whoknows: אה כן?
Whoknows: well, if you give me a chance i'll take it.

Moriya: אמרתי מעדיפה לא אמרתי שזה יקרה.

Whoknows: את יודעת שאת רוצה אותי.

Moriya: כןכן בטח, משתגיד.
Moriya: תגיד אין לך בית ספר או משהו?

Whoknows: אממ, אצלי זה קצת.. מסובך.
Whoknows: אני בסוג של למידה מהבית.

Moriya: אה באמת? יש סיבה מיוחדת?

Whoknows: לא אחת שאת אמורה לדעת עליה בשלב הזה.

Moriya: fair enough.

**צלצול**

Moriya: טוב אני חייבת לטוס לשיעור היסטוריה.
Moriya: ביי בנתיים, תנסה לא להתגעגע יותר מידי.

Whoknows: להתראות בייב.

בייב? באמת? הוא קצת חי בסרט.
טוב נו אני חייבת לרוץ להיסטוריה.
אני מקווה שאני אספיק להגיע לפני המורה.

~~~~~~~

הגעתי לכיתה, יופי המורה עוד לא הגיעה.
הנחתי את הדברים שלי על השולחן הקבוע שלי והסתכלתי מי כבר הגיע לכיתה.

הי הנה רוני, לא ראיתי אותה כבר איזה 3 שבועות.
מעניין מה קרה.

"היי רוני לא ראיתי אותך מלא זמן." ניגשתי אליה ועמדתי ליד השולחן שלה "מה קרה?" אמרתי.
"כן שכחתי לספר לכן, אח שלי עבר תאונת דרכים והוא היה במצב קריטי בבית חולים אבל עכשיו הכל בסדר איתו." אמרה בזמן שהיא שמה את הספרי היסטוריה שלה על השולחן.
"אני שמחה שהכל בסדר עכשיו, אם את צריכה משהו תגידי לי."

אז זה מה שקרה, אני באמת דאגתי לה ממש.

הלכתי לכיוון השולחן שלי וראיתי פתאום ערמת ספרים במושב לידי.
מוזר, אני תמיד יושבת לבד.
התיישבתי בכיסא שלי וחיכיתי שהשיעור יתחיל.
הייתי עסוקה בדברים שלי עד שהרגשתי שמישהו מתיישב לידי ונוגע ביד שלי בשביל תשומת ליבי.