אחרי המקומות שבהם ישנתי בחודש האחרון, אני מרגישה כאילו אני ישנה על ענן.
אני מתעוררת ונרדמת כמה פעמים, פוקחת את העיניים לכדי חרך צר כדי לוודא שג'קסון עדיין כאן ואז מרשה לעצמי לחזור למקום השקט שלי, להתרכז במגע הנעים של הסדינים על העור שלי, לספור את הנשימות של ג'קסון ואז להירדם חזרה.
אני לא יודעת כמה זמן אני נמצאת כך, בין שינה לערות, אבל בסופו של דבר אני מרגישה שישנתי מספיק.
העיניים שלי נפוחות אחרי השינה המרובה, והגוף שלי נוקשה וכבד, ואני מתיישבת במאמץ מסוים. ממצמצת אל מול אור המנורות.
אני מגלה שבזמן שישנתי החדירו לי עירוי לוריד. כנראה שהרופא הגיע.
ג'קסון ישן על כיסא לידי. הוא כל כך חמוד שאני לא רוצה להעיר אותו, אז אני פשוט יושבת שם לרגע ארוך, מסתכלת עליו. חזרתי אליו, אחרי הכל.
אני צריכה כמה רגעים כדי לעכל שאני בבית.
אחרי שאני נושמת רגע ארוך, אני מחליטה שאני חייבת לראות את האחים שלי. לא הספקתי לראות אותם אתמול. אז אני נעמדת על הרגליים ומנסה לעקוף את ג'קסון הישן.
"אח!" שכחתי שיש לי מחט בזרוע, ואני נבלמת על ידי הצינור בדקירה.
"רייבן?" ג'קסון מזנק משנתו מיד. "למה את עומדת?" קולו צרוד ועבה.
"רציתי לראות את האחים שלי, ואתה ישנת." אני מביטה בו במבט מתנצל.
"ובשביל מה ישנתי כאן? כי נוח לי על הכיסא?" הוא מעמיד פני מתרגז אבל אני רואה שבפנים הוא מאוד דואג.
"אתה צודק. אני אעיר אותך פעם הבאה." אני אומרת ברצינות ומתיישבת חזרה. הוא גם עבר גיהנום, בזמן שלא הייתי כאן. אולי אפילו יותר ממני. אני ידעתי שלא משנה כמה אני סובלת, אי שם האנשים שאני אוהבת בטוחים ושלמים. הוא בוודאי רק עינה את עצמו והאשים את עצמו בכל מה שקרה. לכן אני מניחה שבימים או בשבועות הקרובים הוא יהיה יותר מגונן ודואג מבדרך כלל. ואני אתן לו ואקשיב לכל מה שהוא יגיד לי לעשות.
"תודה." הוא נרגע, מתקרב אלי בעדינות ומנשק אותי נשיקה רכה על השפתיים. אני מנסה לדרוש עוד אבל הוא מנתק אותנו בעדינות. "לאט." הוא מתרה בי, ידיו על לחיי.
"התגעגעתי אלייך." אני מנסה לשכנע אותו.
"גם אני. אין לך מושג עד כמה..." הוא ממשיך ללטף אותי, עיניו גומעות כל פרט.
"איך ישנת?" הוא שואל.
"כמו מת-" אני מתחילה לומר אבל עוצרת את עצמי בזמן. "כמו בול עץ." אני מתקנת, אבל אני רואה שהוא מתכווץ.
"עוד הרבה זמן," הוא אומר. "הרבה מאוד זמן, אולי, אני אוכל לשמוע אותך אומרת את זה. יום אחד נצחק על הכל ביחד. אבל ממש לא עכשיו."
YOU ARE READING
אגדת השמש
Fantasyדמיינו קו. על הקו עומדים כל האנשים שבעולם. מהרע ביותר לטוב ביותר. האדם הכי קיצוני בשורה הוא אני, ותפקידי לשמור על הסדר. לשמור על האיזון של הטוב והרע בעולם. רייבן חיכתה לרגע הזה מאז שהיא זוכרת את עצמה. עכשיו היא אמורה להתחיל את התפקיד שאליו התכוננה כ...
