"אוקיי..." התיישבתי על הספסל שהיה מאחורי "האמת היא.. אבל אתם לא מספרים לאף אחד זה באמת סוד. אני לא צוחק עכשיו."
"אנחנו מבטיחים" ג׳אנגקוק אמר והתיישב לידי.
"אני ויונגי... יצאנו אתמול לדייט..." אמרתי בשקט.
"מה??" טאהיונג שאל מופתע "אויי לא זה בטח הלך כל כך נורא אם ככה אתם מתנהגים אחד לשני.." הוא אמר.
"שש טאהטאה תן לו לסיים.." ג׳אנגקוק נאנח "נו ו..?"
"והדייט הלך טוב... כאילו לא סתם טוב... מושלם. אכלנו גלידה.. ואז הלכנו לבית שלו לאכול ארוחת ערב.. ואז... ישנתי אצלו וזה היה מדהים, זו הייתה השינה הכי טובה שלי אי פעם. לא פחדתי אפילו לשניה איתו." אמרתי בקול מאוהב.
"אני. בשוק. שנים שאני מנסה לעשות מסיבת פיג׳מות מלאה עד הבוקר ואז בא איזה יונגי אחד ואתה פשוט הולך לישון אצלו אחרי הדייט הראשון??" ג׳אנגקוק התעצבן.
"הרגשתי מוגן... הוא חיבק אותי כל הלילה הוא היה כזה מתוק~" התרגשתי כי נזכרתי בתחושה שהרגשתי כשהוא חיבק אותי.
"עכשיו כל מה שאני רוצה לעשות זה לנשק אותו..." מילמלתי ונאנחתי.
"אז למה לא אמרת קודם? לך תנשק אותו" טאהיונג ציחקק.
"לא..." נאנחתי "אנחנו רוצים לשמור את זה לרגע המושלם."
"בולשיט.. יהיו לכם עוד הרבה רגעים מושלמים נו קדימה ג׳ימין זה לא שזה הנשיקה הראשונה שלך... וגם לא הנשיקה הראשונה שלו.. נראה לי." ג׳אנגקוק נאנח.
"כן... אבל אנחנו רוצים שזה יהיה מיוחד.. הפעם.. זה רציני.." אמרתי.
"זה מה שהוא תמיד אומר" טאהיונג לחש לג׳אנגקוק.
"רואים?? זה למה לא אמרתי לכם, ידעתי שאתם לא תאמינו לי.." נאנחתי וקמתי מהספסל.
בסוף היום של הבית ספר התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי. אני הייתי ממש מבואס ממה שטאהיונג וג׳אנגקוק אמרו היום.. רק רציתי להגיע הביתה ולנוח.
"היי ג׳ימיני." יונגי נעצר לידי עם האוטו שלו. המשכתי ללכת והתעלמתי ממנו.
"ג׳ימין....?" יונגי נסע אחרי לאט "עשיתי משהו רע?" הוא שאל בדאגה.
"לא..." נעצרתי והסתכלתי עליו.
"כנס... בוא נדבר על זה." יונגי נאנח ועצר את האוטו שלו, נכנסתי למכונית לידו והחזקתי לו את היד. "מה קרה?" הוא שאל.
"טאהיונג וג׳אנגקוק... סיפרתי להם... עלינו, כי אני סומך עליהם.. אבל התגובה שקיבלתי מהם לא הייתה מה שציפיתי.
הם היו פסימים וקצת מרושעים" אמרתי על סף בכי.
"אני מצטער... זה בטח מרגיש ממש נורא..." הוא נאנח. הינהנתי והרמתי את הראש שלי אליו "אתה רוצה שאני אוריד אותך בבית שלך...?" הוא שאל.
"לא, אני רוצה להיות איתך" אמרתי בשקט.
"אוקיי אז נלך לבית שלי." הוא חייך אלי.
"אפשר גם לבוא אלי... אם אתה רוצה..." אמרתי בקול ביישן.
"מה שתבחר ג׳ימיני." הוא חייך אלי.
"לא תבחר אתה." קבעתי והחזקתי לו את היד חזק.
"אוקיי" יונגי עצר מול הבית שלי ויצא מהאוטו, יצאתי אחריו וחייכתי אליו חיוך קטן.
"אתה תיהיה יותר בנוח אצלך בבית מאשר אצלי" הוא חייך.
"זה לא יקח לי הרבה זמן להתרגל לבית שלך" אמרתי והלכתי לחבק אותו. יונגי הרים אותי וסחב אותי בשביל של הבית שלי עד הדלת כניסה. "יונגיי~~ תוריד אותיי~" התבכיינתי.
"לא לא לא אם ג׳אנגקוק עושה את זה אז גם אני." הוא קבע.
"אתה מקנא?" שאלתי וציחקקתי.
"פחח מקנא~ כן בטח." יונגי מילמל.
"אתה מקנאאא~~~" התרגשתי וצבטתי לו את הלחיים.
"אחח תרגע." הוא הוריד אותי מול הדלת כניסה.
"לאא אני לא רוצה להרגע~~" ציחקקתי ופתחתי את הדלת.
"אוקיי אז מי חזק יותר?" הוא שאל.
"לא יודע" נשכתי את השפה שלי והעברתי את היד שלי על השרירים שלו.
"נראה לי שהוא..." ציחקקתי ורצתי לחדר שלי, יונגי רץ אחרי ותפס אותי מהמותניים הוא הצמיד אותי אליו וסגר את הדלת של החדר מאחוריו עם הרגל.
"מה אמרת??" הוא שאל ונישק לי את הצוואר מלא וזה דיגדג אותי אז התחלתי לצחוק ממש בקול. והתפתלתי לו בין הידיים מה שגרם לי להתקופף טיפה קדימה והאיבר שלו נצמד לתחת שלי.
"אמרתי- נראה לי שהוא פחות חזק ממך--" בקושי הצלחתי להוציא את המשפט מהפה מרוב שלא הפסקתי לצחוק. יונגי הפסיק לדגדג אותי וזרק אותי על המיטה.
"יופי" הוא ציחקק והתישב לידי.
"לא ציפיתי לזה ממך" התיישבתי גם והנחתי את היד שלי על הכתף שלו.
"יש הרבה דברים שאתה לא יודע עלי..." הוא אמר.
"כמו מה?" שאלתי.
"אתה תצטרך לגלות את זה לבד" הוא חייך אלי.
YOU ARE READING
The popular kid
Romanceיונגי תלמיד חדש עיר חדשה בשכונה חדשה..ליונגי לא איכפת מכלום... הוא כבר ממזמן איבד את הרצון להצליח בלימודים ואת הרצון לחיות.. יונגי לא טורח להכיר אנשים חדשים או חברים.. זה שהוא לא יכול.. פשוט הוא לא רוצה.. זה יותר מיד עבודה לא רצויה.. הבן היחיד שגורם...
