"תן לו זמן ג׳ימיני... אני בטוח שהכל יהיה בסדר בסוף ואם לא הוא אז יבואו עוד הרבההה אחרי תאמין לי אין מישהו שלא התאהב בפנים היפות שלך" הוסאוק ציחקק, הוא קיבל שיחת טלפון אז הוא הלך החוצה בזמן שאני התארגנתי.
++++
"פאקקקק!! אני שונא את הדגם הזההה!!" התעצבנתי "אומהההה~~ אני צריך עזרההה!" התבכיינתי. והיא באה מהר לחדר שלי.
"מה קרה יונגי?" היא שאלה.
"אני מנסה לבנות את הדגם הזה... שג׳ימין אמר לי לבנות וזה חייב להיות מושלם. ואת בת את טובה בדברים האלה אז אני צריך שתעזרי לי... בבקשה..." נאנחתי.
"אוקיי.. אני חושבת שזה נראה טוב.. למה זה חייב להיות מושלם..?" היא שאלה.
"כי ג׳ימין השקיע בעבודה ואני לא רוצה לאכזב אותו בדגם פח הזה.. אולי זה יגרום לו לרצות להיות חבר שלי." אמרתי.
"אה? חשבתי שאמרת לו שאתה לא רוצה להיות חבר שלו" אמא שלי אמרה תוך כדי שהיא מתקנת את הדגם ובונה חלק מהדברים מחדש.
"נכון.. אני אמרתי לו את זה אבל זה רק כי אני ציפיתי שהוא יגיד לי שהוא כן רוצה להיות חבר שלי.. ואז הכל יסתיים." נאנחתי "אבל זה לא עבד ועכשיו הוא שונא אותי."
"אייש אל תדבר ככה אף אחד לא יכול לשנוא את היונגילה שלי" היא ציחקקה.
"פחח כן בטח תגידי את זה לכל הבית ספר עכשיו מסתבר שעם ג׳ימין לא אוהב אותך אז אף אחד לא אוהב אותך. אני נשבע לך אם לא הייתי מחטיף למישהו סטירה היום הוא היה יורק עלי אבל אני השגתי אותו הוא התחיל לבכות ורץ לכיתה שלו" ציחקקתי.
"זה לא ממש נחמד.." אמא שלי התיישבה לידי.
"נה.. לא ממש איכפת לי.. יותר איכפת לי מג׳ימין המסכן, החברים שלו כל הזמן אחד על השני... אני רק רוצה שיהיה לו מישהו גם.." נאנחתי.
"האותו מישהו הזה שאתה מתכוון אליו זה.. אתה?" היא שאלה.
"כן... אולי... אבל את מבינה שאני לא רוצה שהוא יזרוק אותי אחרי שבוע??" שאלתי.
"הינה זה שוב מתוק שלי... אתה לא באמת יודע מה יקרה אתה רק הולך על פי שמועות... מאיפה לך לדעת שהוא באמת יזרוק אותך אולי הוא באמת רוצה להיות איתך..?"
"אז מה את אומרת? מה אני אמור לעשות...?" שאלתי.
"דבר ראשון תתנצל בפניו...תביא לו איזה פרח או משהו.. תבקש לצאת איתו לדייט... תנסה.. אני תמיד יכולה להעביר אותך בית ספר" היא ציחקקה.
"אוקיי אני אתנצל. אבל בלי פרחים ובלי כלום. אני לא רוצה להראות כזה נואש..אם הוא אומר לא... אני אנסה להתגבר עליו..." אמרתי.
"זאת הגישה! עכשיו קדימה בוא נסיים את הדגם הזה ותלך לישון יש לך בית ספר מחר.." היא חייכה.
"אולי לא... עכשיו שאני חושב על זה.. אולי כדאי שאני לא אלך כמה ימים לבית ספר... להלחיץ אותו קצת.." אמרתי.
"בחירה שלך יונגי. יש לך מזל שאני לא אבא שלך." היא נישקה לי את המצח וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה "אחח אני אוהבת אותך כל כך ילד שלי." היא מחצה אותי טיפה ואז התנתקה מהחיבוק.
חזרתי אחרי שלושה ימים לבית ספר זה היה יום שיש לי רק שיעור אחד עם ג׳ימין אז אני חייב לדבר איתו. אני ואמא שלי די השקענו בדגם.. כמובן שכולם נעצו בי מבטים מאיימים כשנכנסתי אבל זה לא ממש הפריע לי.
הלכתי לכיתת מדעים והנחתי את הדגם על השולחן של ג׳ימין מולו.
ג׳ימין הרים את הראש שלו אלי ואז הוא הסתכל על הדגם.
"יופי.." הוא מילמל בזילזול, לא היה אף אחד בכיתה עוד אז הלכתי לסגור את הדלת ולנעול אותה.
"תפסיק לשחק את עצמך ג׳ימין אני יודע שאתה דאגת וחשבת שעברתי בית ספר." ציחקקתי והנחתי את הידיים שלי על השולחן שלו.
"איך...?" הוא שאל מבולבל.
"ג׳ין ונאמג׳ון..." מילמלתי.
"סתומים כאלה אני שונא אותם! אי אפשר להגיד להם כלום." ג׳ימין התעצבן בשקט.
"אבל אני לא עברתי בית ספר..ואני רוצה להתנתצל... אני מצטער על איך שהתנהגתי אני יודע שזה לא היה הוגן.. אתה סולח לי..?" שאלתי.
"לא.." ג׳ימין מילמל ושילב את הידיים שלו בעצבים.
"באמת אוקיי... אז כנראה שאני לא אפריע לך עם השאלה הבאה שלי שהיא הייתה אם אתה רוצה לצאת איתי לדייט..."
YOU ARE READING
The popular kid
Romanceיונגי תלמיד חדש עיר חדשה בשכונה חדשה..ליונגי לא איכפת מכלום... הוא כבר ממזמן איבד את הרצון להצליח בלימודים ואת הרצון לחיות.. יונגי לא טורח להכיר אנשים חדשים או חברים.. זה שהוא לא יכול.. פשוט הוא לא רוצה.. זה יותר מיד עבודה לא רצויה.. הבן היחיד שגורם...
