טוויסט של גורל

פרק 5 - אימפריוס

דבר טוב אחד בכך שרון לא דיבר עם הארי הייתה העובדה שהוא הצליח לצאת לפגישות שלו עם סדריק ומאלפוי מבלי לעורר חשד. "אני הולך ללמוד במקום אחר." הוא אמר אחרי חמש עשרה דקות בהם ישב בספרייה עם הרמיוני ורון ששלח לעברו פרצוף חמוץ.

"אתה לא צריך ללכת, הארי." הרמיוני נתנה לו חיוך דק, "אל תלך.."

"זה בסדר, אני אראה אותך מאוחר יותר." הוא נעץ מבט ברון שסרב להביט בו, והלך.

הוא יצא במהירות לחצר, הימים החמימים של חודש אוקטובר פינו את מקומם לחודש נובמבר, ואיתו צנחה הטמפרטורה, מה שאמר שתלמידים כמעט ולא הסתובבו בחוץ. הארי קלט לפתע שהמשימה הראשונה בטורניר עומדת להתחיל ממש בעוד פחות משבועיים. הוא פנה אל השביל שיוביל אותו לכיוון המגדל המערבי וראה שמאלפוי וסדריק כבר מחכים שם. "זהו זה?" הארי שאל. "איך זה נפתח?"

"זה עובד בדיוק כמו הכניסה לסמטת דיאגון בקלחת הרותחת.. אתה מקיש כאן, כאן וכאן והסיסמא היא אפרינס*" מאלפוי הסביר. חומת האבן המוצקה של המגדל נפתחה, ושלושת התלמידים נכנסו פנימה דרך המעבר. סדריק והארי הביטו סביב בתדהמה. החדר היה גדול, ולוקרים וספסלים מילאו את חלל החדר. הקירות היו מלאים בגזרי עיתון עם משחקי קווידיץ' ישנים. הארי ראה שיש מלתחות בצד השני של המקום. קדימה יותר הם יכלו לראות מעין חדר הסבה ומשרד. הארי ניגש לאחד הלוקרים ופתח אותו. בפנים היו מדי קווידיץ' ישנים שנשארו תלויים שם.

"המקום הזה מדהים, דראקו!" סדריק אמר בהתרגשות, קולו מהדהד בחדר. מאלפוי הסתכל סביב והארי ראה שהוא די גאה בעצמו. הוא החשיב את המקום כשלו, הארי חשב. אין עוד מקום שדומה לזה בהוגוורטס, ובמשך שלוש שנים זה היה המקום הפרטי של מאלפוי. מקום שקט שהוא יכול היה לבוא אליו מתי שרק רצה. העובדה שהוא הסכים לחלוק את המקום הזה איתם רק הראתה עד כמה נואש הוא היה ללמוד להלחם נגד קללת האימפריוס.

"מתי הייתה הפעם האחרונה שהשתמשו בו?"

"איפשהו באזור שנות החמישים. באותו הזמן כל הקבוצות החליפו בגדים במקום אחד, זה למה המקום כל כך גדול. כשהם העבירו את המגרש הם בנו שני חדרי הלבשה נפרדים."

מאלפוי הוריד את הגלימה שלו ותלה אותה על הוו שהיה נעוץ בקיר. סדריק והארי עשו כמוהו ומאלפוי הוביל אותם לחדר ההסבה שמאחור. זה היה ברור ששם בילה את רוב זמנו. פיסות של קלף מגולגל, קסתות דיו וחוברות הלימוד שלו היו פזורים על השולחן. הארי הביט הצידה בתדהמה – שולחן הוצמד לקיר ושימש כמעבדת שיקויים. לא פלא שמאלפוי הצטיין כל כך בשיקויים, הוא היה יכול לתרגל פה לפני כל שיעור.

"זה לא נראה כאילו לא השתמשו במקום כל כך הרבה זמן, אין פה שום גרגיר אבק."

מאלפוי הביט סביב, "ובכן, נראה כאילו לחשי ניקיון הבית שפליטיק הכריח אותנו ללמוד נמצאו כשימושיים. גמדוני הבית לא מגיעים לחלק הזה של הטירה. אוקיי, מספיק לדבר. בואו נתחיל."

סדריק הנהנן. "קודם אנחנו צריכים.. שכחנו. אנחנו צריכים משהו שהארי יוכל לתרגל עליו את הקללה."

מאלפוי הזעיף פנים, "לעזאזל עם זה.."

"לא, זה חשוב." סדריק אמר, "אני אעדיף שהארי יתרגל את זה על מכרסם מאשר עליך, דראקו." הארי צחקק אבל התנגד להשוואה הדדית בין הסמור למכרסם הנוכחי. לפי נעיצת המבט על הפנים של דראקו היה די ברור שהוא הבין למה הארי צחק.

"אז מה נעשה?" הארי שאל, "אתה יכול לשנות משהו לעכבר, סדריק?"

"אני יכול, אבל אני לא חושב שזה אותו הדבר כמו הדבר האמיתי."

"מה לגבי עכביש? מודי ביצע את הקללה בכיתה על עכביש."

"לא אותו מבנה כמו של יונק." סדריק התנגד, "אנחנו נצטרך לתאם מועד חדש."

הארי הביט סביב החדר, ובמשיכת כתפיים שלף את השרביט. "שווה ניסיון.. אציו עכבר."

"אל תהיה אידיוט..." מאלפוי החל לומר כשלפתע עכבר אפור התעופף באוויר לעבר ידו המושטת של הארי. הארי מיד כיסה אותו גם בידו השנייה, וכל מה שניתן היה לראות זה את זנבו מבצבץ מבין לאצבעותיו. לרגע אחד שני הנערים האחרים הביטו בו בתדהמה ואז שניהם התחילו לצחוק. הארי הביט בדראקו בתמיהה, הוא מעולם לא ראה אותו צוחק. צחוק אמיתי, כזה שלא היה זדוני.

"הארי, מה שגרם לך לזמן את זה.." סדריק שאל.

הארי חייך חיוך מבוייש, "גללי עכברים." והצביע לפינה בחדר. הוא הביט סביב וחיפש משהו שיוכל להניח בו את העכבר ומצא פח אשפה ליד השולחן. "בדיוק למדנו לחשי זימון, אני מופתע מכך שזה בכלל עבד. לא הצלחתי לזמן שום דבר בכיתה."

מאלפוי רטן, "אם נדבר כמה שפחות על כמה אתה לא יודע לחשים יעזור, פוטר. אני מנסה שלא לדמיין את שארית חיי בקומה החמישית של הקדוש מונגו בגלל שפישלת."

"אנחנו לא חייבים לעשות את זה..."

"תשכח שאמרתי משהו. אנחנו הולכים לעשות את זה. בקצב הזה יהיה יותר בטוח להיות בקדוש מונגו." מאלפוי הנהן לעבר העכבר שבפח האשפה. "תעשה את זה."

סדריק הביט סביב, "בוא נשב רגע ונדבר לפני שאנחנו עושים משהו." היה רק כסא אחד בחדר אבל הארי וסדריק סחבו ספסל אחד מחדר הלוקרים והתיישבו. "עשיתי איזשהו מחקר על הקללה. זה נראה כאילו הנזק הכי גדול הוא כאשר מישהו נצא תחת הקללה במשך הרבה זמן, שעות או ימים. אז רק כדי להיות בטוחים אנחנו הולכים לעשות את זה כל פעם מקסימום חמש עשרה דקות. הנזק הנוסף הוא התדירות שבה משתמשים בקללה הזו על בן אדם. זה למה הרגשת כל כך רע, הארי. אתה היית תחת זה, כמה, ארבע פעמים בשעה?" הארי הנהן.

"אנחנו הולכים לעשות את זה פעם אחת בכל מפגש." מאלפוי פתח את פיו בניסיון להתנגד אבל סדריק נענע בראשו. "אין שום צורך לקחת סיכון, ואם לא הצלחת להשתחרר מהקללה במשך חמש עשרה הדקות הראשונות אתה תצטרך הפסקה בכל מקרה."

"הייתי נתון תחת הקללה במשך יומיים שלמים ובלי שום בעיות," מאלפוי מחה, "אין שום סיבה שלא..-"

סדריק הרים את ידו, "אבא שלך הוא קוסם בוגר שמאומן לגמרי בקסמי אופל, הארי לא. אני לא הולך לוותר על העניין של חמש עשרה הדקות." סדריק התבונן בהארי, "כשתהיה מוכן תנקה את הראש שלך מכל ספקות שעלולות להופיע. אתה צריך לחשוב על הקללה לפני שאתה אומר אותה. ואז שים את כל כוח הקסם שלך מאחורי הלחש הזה כשאתה אומר אותו. אם תעשה את זה מבלי להתכוון או בחצי כוונה זה לא יעבוד, או יותר גרוע." הארי הנהנן. "אתה מוכן לנסות את זה על העכבר?"

הארי בלע אבל הנהן שנית. הוא לא פנה להביט במאלפוי. הוא עצם עיניים וראה בעיני רוחו את תנועת השרביט שמודי ביצע. הוא פקח את עיניו והביט בעכבר, בנשימה עמוקה הוא הניף את השרביט וצעק, "אימפריו!"

העכבר הפסיק את התזוזות הקדחתניות שלו בפח. בו זמנית, הארי היה מודע לתחושה נוספת. הוא הרגיש את פעימות הלב של העכבר, הוא הרגיש את הפחד שלו. הארי הביט במאלפוי ובסדריק ששניהם בהו בעכבר.

סדריק ניגש להרים את עכבר והניח אותו על הרצפה, שם העכבר חיכה. "סימן טוב, הוא לא בורח. עכשיו, תחשוב מה אתה רוצה שהוא יעשה. ציווי."

הארי הסתכל על העכבר וחשב, תנענע בזנב שלך. הזנב שלו זז מצד לצד במהירות. עצור. הזנב נשאר ללא תנועה. תתגלגל. העכבר התגלגל. הוא שכב ממתין לפקודה הבאה.

פניו של מאלפוי האדימו בזמן שצפה בעכבר, "כמו מה זה מרגיש?"

"זה מרגיש שונה, אני יכול להרגיש מה העכבר חושב, הוא מפחד כי הוא לא מבין מה קורה. זה שונה ממה שאתה מרגיש כשאתה תחת הקללה, אני חושב. כשאתה מרגיש את הרוגע שמשתלט עליך. אני חושב, אני חושב שהפחד שהגוף שלך חווה מגיע למי שהטיל את הקללה."

הצבע אזל מפניו של מאלפוי. "אתה יכול לדעת על מה העכבר חושב?"

"לא. אני מרגיש את הפחד שלו. כמובן, זה עכבר. אני לא יודע אם זה משנה. זה יכול לדבר בשפה של העכברים ואני לא אבין את זה."

סדריק הסתכל על מאלפוי שלא הוריד את עיניו מהעכבר. "אני חושב שזה מספיק, בואו רק נוודא שאתה יכול לשחרר אותו גם מהקללה ואז הכל יהיה בסדר."

הוא התכופף והרים את העכבר לעברו של הארי, "פיניטה."

העכבר מיד החל להשתולל בידיו של סדריק, מנסה לברוח. "הוא בסדר?" הארי שאל והתקדם בעודו מלטף את ראשו של העכבר כמנסה להרגיע אותו.

"זה עכבר. המוח שלו יכול להיות בכאוס מוחלט ואי אפשר יהיה ניתן לומר." מאלפוי אמר.

הארי גלגל עיניים. "אני מניח שזה יהיה קשה לומר עליך באותה המידה, פני סמור."

"מאוד מצחיק, פוטר."

סדריק החזיק גבוה את העכבר, מנסה לראות משהו לא בסדר. "זה נראה בסדר." הוא התכופף ושחרר את העכבר והם צפו בו נעלם לו מהחדר במהירות. הארי נזכר במרירות בהצצה האחרונה שהייתה לו בפיטר פטיגרו לפני שנעלם כזנב-תולע בדשא.

"אז אנחנו יודעים שהארי יכול לבצע בהצלחה את הקללה, ונראה שהעכבר שרד את החוויה." הוא משך בכתפיו ושניהם הביטו במאלפוי. הוא המשיך לבהות במקום שבו העכבר יצא החוצה בין הסדקים. התלמיד הבלונדיני הגבוה הזדקף והביט בהארי.

"מספיק לדחות את זה, בואו נעשה את זה." קולו של מאלפוי היה קריר, אבל הארי לא יכול היה שלא לתהות מה באמת עובר לו בראש.

"עוד נגיע לשם, דראקו." סדריק החווה לעברם שישבו שוב. "הארי, תספר לדראקו מה הרגשת כשניסית להלחם בקללה בפעם הראשונה."

הארי עצם את עיניו, "הרגשתי את הטראנס, ואז משהו בתוכי נדלק ושמעתי את קולו של מודי אומר לי לקפוץ על השולחן. חלק ממני רצה לעשות את זה, אבל אז קול אחר בתוכי אמר לי שזה רעיון גרוע ושאני לא צריך לעשות את זה.. ואז מצאתי את עצמי פשוט רץ לכיוון השולחן אבל לא קופץ עליו."

"ובפעם האחרונה? מה היה שונה בפעם האחרונה שהיית נתון תחת הקללה שהצלחת להתנגד לה?"

"אני חושב שההבדל הכי גדול היה שידעתי למה לצפות. שוב הרגשתי את הטראנס מגיע, אבל בכלל לא התרכזתי בפקודה. לא הייתי צריך את הקול הפנימי שיגיד לי מה לעשות. פשוט דמיינתי גל גדול שדוחף את הטראנס ממני. הגל פשוט דחף ודחף עד שזה ירד ממני."

"קולות וגלים גבוהים. בראש שלך." מאלפוי נענע בראשו, "זה לא ממש עוזר לי, פוטר."

"הזהרתי אותך שאני לא בטוח איך להלחם בקללה. בפעם השנייה דמיינתי שאני בונה חומה, אבל לקח לזה זמן. ואז חשבתי שאני צריך משהו שיהיה רחב ושיזוז מהר." הוא משך בכתפיו, "גל גדול זה מה שקפץ לי לראש באותו זמן, אבל אני חושב שזה יכול להיות כל דבר."

"בוא ננסה קודם את הגל הגדול ונראה לאן זה מקדם אותך, דראקו." סדריק אמר. "קודם תתאמן על זה. תדמיין איך זה ירגיש להיות מאחורי הגל ותדמיין איך אתה דוחף את הפקודה הלאה ממך."

מאלפוי נרתע מעט אבל עצם את עיניו. הארי הבין שהעובדה שמאלפוי מסכים לעשות את זה בלי הגיחוך והלעג הרגילים שלו מראה עד כמה ברצינות הוא לוקח את כל העניין. הוא היה מופתע מאיך הפנים שלו נראו כשהוא נרגע, סימני המתח נעלו מצידי העיניים שלו והארי חש צורך לראות איך מאלפוי נראה כשהוא ישן. בלי המסיכה החיצונית שהוא הראה לעולם הוא נראה בן אדם שונה לחלוטין. בן אדם עם עיניים יפות וריסים ארוכות מאוד, הארי חשב והסמיק. הארי קלט בבהלה שהעיניים הביטו ישר בו.

"רואה משהו שאתה אוהב, פוטר?" מאלפוי גיחך. הארי הסמיק והביט הצידה.

"אתה חושב שזה יעבוד, דראקו?" סדריק שאל.

"כן, בוא נעשה את זה."

"יש לך את רשימת המטלות?" מאלפוי הנהן והלך לכיוון המתלה היכן שתלה את הגלימה שלו והוציא מאחד הכיסים פיסת קלף.

"אלו רק מטלות בסיסיות. אני עדיין לא חושב שזה רעיון טוב להשתמש ברשימה שאני הכנתי." מאלפוי אמר, "זה אולי יגרום להתנגדות לבוא ביותר קלות."

סדריק רפרף על הרשימה, "זה בסדר, רציתי שתכין את הרשימה כדי שתהיה בטוח שלא נשתמש נגדך במשהו שאתה לא רוצה לעשות. נתחיל בזה, ואם תצליח להתנגד לזה אז נשתמש בדברים שאתה לא מצפה להם ונראה מה יקרה. איך זה נשמע?"

דראקו הנהן, "בסדר. אבל בלי לשיר." הוא נעץ מבט בהארי.

"ברור, בלי לשיר." הארי הסכים בשקט.

"אתה חושב שאתה מוכן, הארי?" סדריק שאל.

הארי עדיין ישב על הכסא והביט על השרביט שלו. זה דבר אחד לדבר על הטלת קללה שאין עליה מחילה על מישהו ולבצע אותה על עכבר, אבל זה דבר שונה לחלוטין לבצע את זה על בן אדם. גם אם הבן אדם הזה הוא מאלפוי. סדריק הלך לעברו והתיישב לצידו, "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? זה עדיין לא מאוחר מכדי להתחרט."

הארי הסתכל על מאלפוי וראה אותו עומד באמצע החדר כשכתפיו מתוחות ועיניו האפורות מביטות הישר אל אלו של הארי.

"אני אעשה את זה." למאלפוי נראה שהוקל לרגע.

"תעשה את זה בדיוק כמו שעשית עם העכבר, תנקה את המחשבות שלך, תחשוב על המילים ואל תהסס." סדריק אמר, "תזכור שבגלל שאתה חושב על הפקודות אתה צריך להיזהר ולא לחשוב על דברים שיעודדו את דראקו להתנגד. אם אתה תחשוב מחשבות כמו 'אתה יכול לעשות את זה, קדימה, תתנגד לזה.' סביר להניח שזה יגרום לבלבול ועלול לגרום בעיות. פשוט תחשוב על הפקודה ועל שום דבר אחר."

"אתה מוכן, מאלפוי?" הארי שאל.

מאלפוי הנהן, עצם את עיניו וחיכה.

הארי נעמד והלך לכיוונו של הנער הבלונדיני. כשהוא נעצר ממש מולו הוא עצם את עיניו ולקח נשימה עמוקה, הוא פקח את עיניו וללא אזהרה מוקדמת הוא הרים את השרביט וצעק, "אימפריו."

הארי הסתכל על מאלפוי, העיניים שלו עדיין היו עצומות. הוא הרגיש את פעימות הלב של מאלפוי בראש שלו, הוא הרגיש את הנשימות העמוקות שהנער השני נשם ונשף. הוא הרגיש את הרגשות עוברות לראשו – חרדה, פחד, רעב. סדריק נעמד ליד הארי, "אתה מרגיש את זה?" הארי הנהן. עם אצבעות רועדות סדריק הרים את רשימת המטלות והראה להארי. הארי הציץ ברשימה וחשב על הדבר הראשון שהיה כתוב שם.

גע ברצפה. סדריק והארי שניהם עצרו את נשימתם ועם הבזק של אכזבה ראו איך מאלפוי מתכופף ונוגע ברצפה.

סדריק התקדם לעבר מאלפוי, "דראקו, תרגיש את הגל ותגרום לו לדחוף את הרוגע שמושרה עליך." הוא הנהן להארי שימשיך לפקודה הבאה.

תתיישב על הכסא. היו כמה שניות של עיכוב, ואז מאלפוי גרר את הרגליים שלו ולכיוון הכסא והתחיל לשבת. הוא פספס את הכסא ונפל על הרצפה. פניו של מאלפוי היו אדומות ואגלי זיעה שטפו את מצחו.

הארי מיד חש הרגשה של כאב שהגיעה דרך הקשר בינו ובין מאלפוי, והוא הרגיש משהו נוסף. תקווה. סדריק שוב על הארי, "רק עוד אחד."

תרים את הידיים למעלה. העיכוב היה יותר גדול עכשיו, אבל בסופו של דבר הידיים של מאלפוי עלו מעלה. הארי וסדריק ראו שניהם כיצד הוא מנסה להילחם ולהוריד אותן. הארי הרגיש כעס מעורבב עם פחד ואז הידיים של מאלפוי היו שניהם מעל ראשו.

"פיניטה."

מאלפוי התמוטט על הרצפה והארי וסדריק מיהרו לעברו ועזרו לו להתיישב על הכסא. לאחר רגע מאלפוי התיישר ודחף את הזרועות שלהם. "לעזאזל, זה לא עבד!"

"זו הייתה רק הפעם הראשונה, דראקו!" סדריק אמר, "אתה לא באמת יכול לצפות שתצליח על הניסיון הראשון. אבל בבירור נלחמת בזה. לא עשית את הפקודות מיד, וראינו איך אתה מנסה להתנגד להן."

הארי לקח צעד לאחור, החיבור שהיה לו עם מאלפוי זעזע אותו. הוא הרגיש שהוא ממש כפה את עצמו על הנער השני, העובדה שהוא ידע בדיוק מה הנער השני הרגיש הייתה פשוט שגויה. הארי הסתובב והלך לכיוון חדר הלוקרים ומצא כוס זכוכית מונחת על המדף ליד הכיור. הוא מילא אותה במים והביא אותה למאלפוי. הצבע חזר לפניו והיה נראה שהוא חזר לעצמו. הוא הביט בכוס המים שהארי הגיש לעברו בהפתעה, "תודה."

"מה הרגשת, הארי? איך זה הרגיש לך?" סדריק שאל, הוא עדיין כרע על הרצפה סמוך לכסא של מאלפוי. הארי היסס ומאלפוי הצר את עיניו לכיוונו.

הארי הסמיק וידע שמאלפוי הולך לשנוא את מה שהוא עומד להגיד, אבל הוא ידע שאם הוא רוצה להתנגד לקללה הוא צריך לדעת מה הארי הרגיש דרך החיבור. "כן, הקללה נותנת לך את האפשרות להרגיש את הרגשות של הבן אדם הנתון לקללה. הרגשתי הרבה חרדה בהתחלה, ופחד, ואמ.." הארי חייך חצי חיוך ושלף מכיסו תפוח וזרק אותו לכיוונו של מאלפוי שתפס אותו באינסטינקטים של מחפש. "והרגשתי ר­­ַעב." מאלפוי, שכבר לקח ביס, נחנק ובהה בו. "כשפספסת את הכסא הייתה הרגשה של עוד משהו, תקווה, אני חושב. אבל עם הפקודה האחרונה הרגשתי את הכעס מגיע ואז עשית את הפקודה מהר ולא יכול להלחם יותר."

מאלפוי השתתק כשהארי הסביר את מה שהרגיש. הוא הסתכל על התפוח שבידו ולפתע נעמד וזרק את התפוח לצד השני של החדר. התפוח היכה בקיר השני והתרסק, משאיר שם סימן עגול של מיץ. מאלפוי הביט בהארי והתחיל להתקדם לעברו, "אז מה שאתה רוצה להגיד לי זה שהאבא הכל כך אוהב שלי הרגיש את כל מה שהרגשתי בזמן ששם אותי תחת הקללה."

הוא עמד צמוד אל הארי, עיניו האפורות בהקו מכעס. הארי עמד ללא ניע, יודע שלנער השני הייתה כל זכות לכעוס. "פחד, רעב. במשך יומיים שלמים לא אכלתי בקיץ הזה ואתה אומר לי שהוא הרגיש כמה רעב הייתי בזמן הזה.. או שזה בעצם יותר גרוע שאתה, פוץ מעצבן שכמוך," הוא הסתכל על הארי מראש ועד כף רגל, "תהיה מסוגל לראות את הכל גם. אני שונא אותך, פוטר." הוא התסתובב והלך לפינה הכי רחוקה בחדר הלוקרים.

הארי הסתובב לעבר השולחן והתיישב על הכסא אבל לא ניגש להרים את הילקוט שלו. הוא העביר יד בשיערו והניח את ראשו על השולחן. הוא לא יכל לדמיין אם זה היה הפוך ומאלפוי היה האחד שידע איך הארי הרגיש. הוא ידע שהוא ישנא אם כל אחד יידע מהם הרגשות הפרטיים שלו. זה היה רע מספיק להרגיש את התחושות של מאלפוי, אבל גרועה יותר היתה המחשבה שהוא היה יכול לשלוט בכל תנועה של הנער השני. זה היה לא נכון, אף אחד לא אמור להשתמש בגוף של מישהו אחר בצורה הזו.

הוא הרים את מבטו וראה את סדריק ואת מאלפוי עומדים באמצע החדר. מאלפוי בוודאות צעק, אבל הארי לא הצליח לשמוע מילה. סדריק בטח שם לחש השתקה סביבם כדי שיוכלו לדבר בפרטיות בלי שהארי יוכל להקשיב לשיחה. הוא ראה את סדריק מחווה בידו על אחד מהספסלים ולאחר רגע מאלפוי הלך והתיישב עליו לא לפני שבעט ברגלו באחד מהלוקרים. באנחה, הארי משך את ספר השיקויים שלו מהתיק. עדיין נשאר לו להספיק לכתוב שניים עשר סנטימטרים לשיקויים ונותר לו לסיים את השיעורים בשינוי צורה. הוא היה באמצע החיבור שלו כשסדריק נכנס למשרד. "איך אתה מרגיש, הארי?" ההפלפאפי נראה עייף, הוא תהה אם סדריק התחרט שבחר להצטרף לכל העסק.

"אני? אני בסדר. איך מאלפוי?"

"יותר טוב. הוא ייכנס למקלחת עכשיו, יירגע ואז יחזור לדבר. אבל לפני זה, אני צריך לדעת איך אתה מרגיש בנוגע לזה. א שאלתי מתוך נימוס, אתה רוצה לפרוש?"

"מה מאלפוי רוצה לעשות?" הארי רצה לדעת.

סדריק משך את הספסל קרוב יותר להארי כך שיוכל לשבת ולהביט הישר עליו. "אני צריך לדעת מה אתה רוצה לעשות, ללא קשר למה שדראקו רוצה." הארי הציץ מאחורי כתפו של סדריק וראה את מאלפוי בחדר השני. גבו של הנער היה מופנה אליו והוא ראה אותו מושך את החולצה שלו ועובר כעת למכנסיים. הארי הבין שבאופן לא צפוי למאלפוי היה תחת ממש –

"הארי." קולו של סדריק קטע את חוט מחשבתו והארי החזיר במהירות את מבטו לסדריק כשלחייו מסמיקות. "אני צריך לדעת מה אתה חושב בנוגע להטלת קללת האימפריוס על דראקו."

הארי הכריח את עצמו להתרכז, "זה הרגיש לא נכון. אני, מסוגל לשלוט בו, זה פשוט שגוי. אף אחד לא צריך לעשות את זה. ואז להיות מסוגל להרגיש מה הוא מרגיש, זה הרגיש כאילו אני חודר לפרטיות שלו."

"זה הרגיש כל כך רע כך שאתה לא רוצה לעשות את זה שוב?"

הארי היסס, "אני לא רוצה לעשות את זה שוב.. אבל אני כן רוצה שמאלפוי יצליח להתנגד לקללה. ואין לו שום דרך אחרת ללמוד, נכון?" סדריק נענע בראשו. "אני יכול לומר בוודאות שהוא נלחם בזה. אני רוצה שתהיה לו הזדמנות לנסות ולהתנגד לזה לחלוטין. אז אני מניח שאני מסכים לעשות את זה שוב, אבל אני לא בטוח לגבי מאלפוי. הוא כבר שונא אותי..-"

"אל תסיק מסקנות. בוא פשוט נחכה לו עד שיחזור. למה שלא תמשיך עם שיעורי הבית שלך בזמן שנחכה לו?" סדריק משך גם את שיעורי הבית שלו מהתיק ביחד עם ספרי הלימוד. הארי הזעיף מבט לחיבור שלו בשיקויים. הוא שנא שיקויים. באנחה, הוא הרים את הנוצה והמשיך לכתוב את החיבור על שיקום שורשים יבשים בעזרת שיקוי.

אחרי כמה דקות הוא הביט בסדריק שקימט את מצחו כשקרא משהו בספר לשינויי צורה. "סדריק?" ההפלפאפי הסתכל למעלה.

"אתה נראה כמו מישהו שדי רגיל לעשות את זה." הארי אמר בהיסוס.

"לעזור לתלמידים בשנה הרביעית לבצע לחשים בלתי חוקיים אחד על השני?" סדריק השיב בחיוך.

"לא, אני מתכוון..-"

"אני יודע למה אתה מתכוון," סדריק אמר, "במשך הקיץ של השנתיים האחרונות התנדבתי כמדריך עמיתים במועצת הנוער המוגלגית המקומית." הוא משך בכתפיו, "בשנה הראשונה זה היה בתור מחקר לשיעור חקר המוגלגים, אבל נהנתי מזה כל כך שהחלטתי לעשות את זה גם בקיץ האחרון. הם מכשירים אותך ומסבירים לך כיצד להתנהג עם בני נוער אחרים."

"אתה טוב בזה," הארי אמר, "מאלפוי ואני לא הסתדרנו אף פעם. זה ששנינו נמצאים זמן כה רב באותו החדר מבלי לקלל אחד את השני זה די מרשים."

סדריק חייך, "טוב, הלילה עוד ארוך.. אבל ברצינות, אני מתגעגע לתפקיד שלי כשאני כאן. ואני מקווה שאקבל ציונים מספיק טובים בציוני הבגרות שלי כך שאוכל להתקבל לתוכנית האימונים אצל הקדוש מונגו." הוא הסתכל שוב על החיבור שלו והארי הבין שהוא לא רוצה לדבר על זה יותר, ואז סדריק הביט בו שוב. "דבר אחד שלמדתי במפגשי הייעוץ האלו הוא שהבחורים הכי תוקפניים משתמשים בזה כמגן. הגנה של.. אתה יודע, אתה לא יכול לפגוע בי אם אני פוגע בך קודם." ובזאת הוא חזר לחיבור שלו.

עשרים דקות מאוחר יותר מאלפוי חזר לחדר. השיער שלו היה עדיין רטוב ונתלה בגלים סביב פניו, הארי הבחין. הוא מעולם לא ראה אותו בצורה אחרת מלבד משוך לאחור. זה שינה את כל הפנים שלו. מאלפוי ניגש שולחו, "צא מהכסא שלי, פוטר." הארי פתח את פיו על מנת להתנגד, אבל משך בכתפיו ועבר לספסל. מאלפוי התיישב והסתכל על סדריק. סדריק נד בראשו לחילופי הדברים וסגר את ספרו. "אין לנו הרבה זמן, עוד מעט תגיע שעת העוצר. אני אעשה את זה זריז. שניכם אמרתם שאתם מסכימים להמשיך."

הארי הביט במאלפוי, הסלית'ריני נעץ בו מבט בהתרסה. "גם אני הופתעתי," סדריק אמר בחיוך "אני חושב ששניכם מצאתם משהו שאני שונאים יותר מאשר אחד את בשני, וזה אומר המון. זו לא משימה פשוטה להלחם נגד קסם אפל."

סדריק נעצר והביט במאלפוי, "דראקו, אתה חושב שאתה יכול לדבר על זה עכשיו? תגיד להארי איך זה הרגיש מהצד שלך."

מאלפוי הזעיף פנים אבל הנהן, "המשכתי לנסות ולדמיין את הגל של פוטר. יכולתי לראות את זה דוחף את הפקודה של פוטר, אבל בכל פעם זה חזר אליי." הוא הרים נוצה וסיבב אותה בין אצבעותיו, הארי שם לב שהוא מנסה להתרכז ככל יכולתו במה שהרגיש, "שמעתי את הקול שלו וניסיתי להתנגד עד שבסופו של דבר התעצבנתי ואז זה פשוט נגמר. הפסדתי." הוא זרק את הנוצה חזרה אל השולחן.

סדריק פנה להביט בהארי, "אתה תיארת איך זה מרגיש לפני, יש עוד משהו שדראקו צריך לדעת?"

"כמו שאמרתי לפני, דראקו בהחלט נלחם בזה. יכולתי להרגיש התנגדות ממש עד לפני שהוא התחיל לכעוס ואז ידעתי שיש לי שליטה מלאה עליו." הארי סיים והביט בידיו.

סדריק העביר את מבטו ממאלפוי להארי ואז העביר יד על פניו ולחץ על גשר האף כמי שמנסה להרגיע את כאב הראש. "אוקיי, חוק חדש: אתם הולכים להשתמש בשמות הפרטיים האחד של השני." כשנראה ששניהם עומדים למחות על כך הוא הוסיף, "לפחות בזמן שאתם כאן למטה. הסירוב להשתמש בשם פרטי מעודד ריבים. הארי, תאמר לדראקו מה אתה חושב שכדאי לו לחשוב עליו כך שיתאמן עליו לשבוע הבא."

הארי לקח נשימה עמוקה והביט במאלפוי שהרים לעברו גבה משועשעת. "אמ.. דראקו, תנסה לחשוב על משהו אחר שיוכל לדחוף את זה. אם גל לא הצליח אז תנסה לחשוב על תמונה אחרת. כשאני למדתי ליצור פטרונוס הייתי צריך ל..-"

"פטרונוס! אין שום סיכוי שאתה יודע ליצור פטרונוס."

"מתי למדת ליצור פטרונוס?"

מאלפוי וסדריק דיברו ביחד, שניהם הזדקפו והביטו בהארי.

הארי חייך ומשך בכתפיו, "פרופסור לופין לימד אותי איך בגלל כל מה שקרה בשנה שעברה עם הסוהרסנים. הם, אמ, היו די בעיתיים שנה שעברה."

"זה פטרונוס מוגשם או לא מוגשם, הארי?" סדריק שאל.

"מוגשם – זה אייל."

"אני לא מאמין לך, פוט- הארי."

הארי גלגל את עיניו ופשוט משך את שרביטו מהכיס, "אקספקטו פטרונום." האור הכחלחל-כסוף המוכר יצא מקצה שרביטו ונהפך לדמותו של אייל לפני מאלפוי, היא נעמדה על רגליה האחוריות לפני שזינקה דרך הדלת של חדר ההלבשה ונעלמה דרך הקיר המרוחק.

סדריק בהה במקום שבו הפטרונוס נעלם, "זה מדהים. ואתה רק בן ארבע עשרה! זה ברמה של בגרות, אתה תשיג מצויין רק על זה שאתה יכול ליצור פטרונוס מוגשם. זה מעבר לרמה של רוב הקוסמים."

מאלפוי נשען לאחור בכסאו והניח את רגלו על השולחן, "טוב, אתה לא יכול לצפות לאחרת מהנער שנשאר בחיים."

הארי גלגל את עיניו, "בכל מקרה, הסיבה היחידה שהזכרתי את זה היא בגלל שכאשר נאלצתי לזמן את הפטרונוס הייתי צריך להשתמש בזיכרון ממש שמח. בשיעורים הראשונים לא השתמשתי בזכרונות חזקים מספיק וכל מה שקיבלתי היה ענן כסוף. ברגע שמצאתי את הזיכרון הנכון יכולתי להגשים אותו. אני חושב שמאלפוי, אמ, אני חושב שדראקו," הוא הביט לעברו, "צריך לחשוב פשוט על תמונה אחרת שתעבוד בשבילו."

"רעיון מצויין. ועכשיו אנחנו באמת צריכים ללכת, זה כמעט העוצר." סדריק פנה למתלה היכן שהגלימות שלהם היו ומסר להארי ולמאלפוי את הגלימות שלהם. "אנחנו לא הולכים לנסות את האימפריוס עד לשבוע הבא. אתם תהיו מסוגלים לקבוע פגישה ללמוד שיקויים השבוע?"

הארי היסס והביט במאלפוי שמשך בכתפיו. "בטח, אני מניח."

"יופי. דראקו, יש לך מספיק חומרים כדי לרקוח שיקוי להרגעה?" מאלפוי הנהן, "סימנתי אחד בספר השיקויים שלך. אני חושב שזה יהיה טוב אם יהיה לנו אחד מוכן לפעם הבאה שנתרגל את קללת האימפריוס."

"אני לא צריך לקחת..-"

"כן, אתה כן. ואם להיות כנה, אני חושב שכדאי שהארי ייקח אחד גם אחרי שהוא מסיים."

סדריק הביט סביב, "אוקיי, אני חושב שאנחנו מוכנים. הארי ואני נצטרך ממש להזדרז לפני שיתפסו אותנו."

מאלפוי היסס, "אם אתם רוצים לקחת את הסיכון.. יש עוד מנהרות שלוקחות ישירות לתוך הבתים. רק תלמיד השייך לאותו בית יכול לפתוח את הדלת, כך שאני השתמשתי רק בזה של סלית'רין. אין לי שום דרך לדעת אם המנהרה ריקה לאורך כל הדרך או היכן היא נגמרת כשהיא מגיעה לבתים."

"איפה הכניסות?" הארי שאל בסקרנות. מאלפוי הוביל אותם לחדר צדדי שהם לא ראו עד עכשיו. היו שם שש כניסות. ארבע היו מסומנות בחיות הבתים; נחש, גירית, אריה ונשר. "לאן מובילות שתי הדלתות האחרות?" הארי שאל והצביע לעבר שתי הדלתות שלו הופיעו עליהן סימן מוכר.

מאלפוי נער את ראשו, "אני לא יודע. לא עקבתי אחריהן למקרה והן מובילות לאולם הגדול או למקום אחר כמו המשרד של פילץ'. לא רציתי שאף אחד יגלה שאני נמצא פה."

הארי הלך לדלת שמסומן עליה אריה. "איך זה נפתח?"

מאלפוי משך בכתפיו, "הדלת של סלית'רין נפתחת בטפיחה של השרביט שלי במרכז האבן. תנסה עם השרביט שלך כאן," הוא הצביע במרכז האבן של הדלת שמסומן עליה אריה. הארי היסס לשניה אבל אז טפח על האבן בשרביט. הייתה הפסקה ואז הדלת החלה להיפתח לעברו, צליל חריקה נורא מילא את החדר. הפתח הראה גרם מדרגות שהוביל בהמשך המנהרה ונעלם בחושך.

"איפה היציאה בסלית'רין?" הארי שאל.

דראקו הזעיף פנים. "לא עניינך, הארי."

הארי הרים את ידיו, "אני רק סקרן. זה יכול לתת לי צל של מושג איפה אני אמצא את עצמי בגריפינדור." עיניו נצצו בשעשוע והוא הוסיף, "אני מניח שהיציאה היא מאחורי אחת הכורסאות בצד הימני של חדר המועדון שלכם. כי האגם נמצא בצד השני.."

דראקו תפס אותו והטיח אותו בקיר. "עם מי דיברת?"

"אך אחד לא אמר לי, מאל- דראקו, אני פשוט צופה טבעי."

"תפסיקו עם זה, שניכם." סדריק נראה כמי שנמאס לו, "יש לנו בדיוק עשר דקות לפני שהם נועלים את השערים. בגלל שאנחנו לא בטוחים איך להיכנס, אני הולך להיכנס מהשער. הארי, אתה בא?"

"אמ, לא. אני הולך לנסות את הדרך הזאת. אתה מכיר גריפינדורים, עושים קודם, חושבים אחר כך.." בהנהון לשניהם הוא לחש לומוס והתחיל לעלות במדרגות.

"אני אשלח צוות מחפשים תוך יום או יומיים אם תיעלם." דראקו קרא אחריו. הארי המשיך לעלות ורק לאחר כמה צעדים הוא שמע את החריקה כשהדלת נסגרה שוב. מיד היו לו ספקות בעניין כיוון שקרן האור שהגיעה מחדר ההלבשה נעלמה. הוא הרים את שרביטו גבוה יותר וחזר שנית על הלחש לומוס על מנת שהאור יהיה חזק יותר. הוא שינה את התנוחה של התיק על הגב כך שיהיה לו יותר נוח לעלות, והמשיך.

הוא פתאום גם התחיל לחשוש אילו יצורים יכולים לחיות בין הקירות הללו אם הבסיליסק הצליח לשרוד מאות שנים בחדר הסודות. הוא איבד את הספירה של המדרגות כשהמשיך והמשיך לעלות עד שהמדרגות הפכו למישורת קטנה. הארי דמיין את עצמו לפתע במבוך אינסופי בין קירות הוגוורטס. זו הייתה הקלה כשלבסוף המדרגות הסתיימו, אבל לא היה שום סימן לאיך הוא אמור לפתוח את הדלת. בעודו מקלל את מאלפוי על כך שהוא כל כך לא יעיל, הוא הרים את שרביטו אחר רמז שיעזור לו איך לפתוח את הדלת.

כשהוא בזהירות בדק את האבן אחר כל חריץ כלשהו הוא החל לטפוח בראנדומליות על האבן לראות אם הוא מצליח ללחוץ על המקום הנכון. לחש מהיר שגרם לו לראות את השעה הורה לו שהשעה אחרי העוצר, כך שגם אם רצה לחזור ולצאת מהיציאה הרגילה הוא לא יצליח כי פילץ' כנראה יחכה בשער. הארי הרים את שרביטו ולחש את הסיסמא שמאלפוי השתמש בה כשניסו לפתוח את הדלת בהתחלה, "אפרינס."

להפתעתו, הקיר החל להיפתח בשקט לפניו. אור החל להיכנס למעבר, אבל היה עמום בגלל שטיח שכיסה את הכניסה. הארי שמע קולות דיבור וצחוק מגיעים מהצד השני של השטיח. הוא ניגש בזהירות והציץ דרך מרווח קצר וראה לפניו את חדר המועדון. הוא הבין שהשטיח היה זה שמוצמד לצד הימני של חדר המועדון, זה שהראה את סמל גריפינדור ושהיה מקושט בתמונות קווידיץ'. בבהלה הוא קלט שהרמיוני ורון עומדים ממש באמצע חדר המועדון ומתווכחים. איך הוא אמור להיכנס לחדר מבלי שיבחינו בו? הוא היה יותר מידי רחוק מהחור שמאחורי התמונה כדי שזה ייראה כאילו הוא טיפס משם הרגע, או שלא? הוא פתח את התיק ושלף מתוכו את גלימת ההיעלמות שלו. כשהוא התכסה בה הוא התקדם בזהירות, והדלת נסגרה מאחוריו. הוא עצר את נשימתו ועבר את השטיח, נזהר שלא להזיז אותו יותר מידי. לבסוף הוא חצה את חדר המועדון וניגש לחור שמאחורי התמונה. כשהוא משלב את אצבעותיו ומתפלל שזה יעבוד, הוא הוריד את הגלימה בדיוק בזמן שפתח את התמונה. הוא קיווה שהוא נראה כמו מישהו שבדיוק נכנס מאשר מישהו שפשוט עמד שם.

הרמיוני ראתה אותו ראשונה וניגשה לעברו במהירות, "איפה היית? חיפשתי אותך בספרייה ובכל מקום ולא מצאתי אותך." הארי הסתכל על רון. הוא דיבר בדאגה עם הרמיוני ממש לפני רגע, אבל כשראה את הארי פניו התקשחו והוא הסתובב משם. הארי צפה בו הולך וההרגשה ההדוקה המוכרת בבטנו חזרה.

"הו, אמ, למדתי עם אה.. סדריק."

"איפה?"

"הו, אמ.. בכיתת לימוד.."

רון צחק מעבר לחדר, "את תמיד יכולה לדעת מתי הארי משקר. למד בתחת שלי. אולי למדת את סד..-"

"רון!" הרמיוני סיננה והצביע בראשה לעבר שולחן גריפינדור היכן שכל היושבים בו צפו בעניין בשיחה. פניו הסמוקים של הארי החווירו. האם רון כעס עליו עד כדי כך שהוא מסוגל לספר עליו לפני כולם בחדר?

רון נעץ מבט בשניהם. "אתה יודע מה אתה עשית. אתה צריך לחשוב קצת על הרמיוני, היא השתגעה מדאגה." הוא הסתובב ועלה במדרגות לכיוון החדר שלהם.

הרמיוני והארי צפו הו עולה במדרגות והרמיוני נאנחה, "הוא פשוט מקנא, הארי. זה יעבור לו. אבל איפה אתה באמת היית? אני לא יכולה לדמיין את סדריק לומד אחרי שעת העוצר, הוא מדריך!"

"הו, ובכן, אמ. למדנו עד ממש לפני העוצר. הוא אמר לי שצריך לחזור. אני פשוט אמ.. החלטתי לצאת להליכה קצרה מתחת לגלימה, את יודעת, לסדר את הדברים בראש."

הרמיוני נתנה בו מבט ספקני, "ואתה וסדריק, אין לו שום טענו לגבי כל העניין עם הטורניר? ובילית איתו שלוש שעות בלימודים ואתם רק ידידים?"

הארי סידר את התיק על הכתף שלו, הוא היה מותש. "תראי, הרמיוני, הוא ידיד. וזה הכל. לילה טוב." הארי לא המתין לתשובה שלה אלא הסתובב ועלה במדרגות. בזמן שהגיע לחדר שלו רון כבר היה במיטה עם וילונות סגורים.

מצויין, הארי חשב והשליך את עצמו על מיטתו ובהה בתקרה.