היי אהובים שלי!!!
אני אוהבת את הפרק וזה כל מה שאני אגיד 😊
אני רוצה שוב להקדיש פרק לaiko2u כי אני יכולה, והיא תבין בהמשך למה 😉
אם אהבתם הכוכב מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.
אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________
"מייקי אנחנו צריכים לצאת להתארגן." הזכרתי לבן הזוג שלי לאחר שהוא סיבן את הגב שלי יותר זמן מהדרוש, עד כי יכולתי להרגיש את הקצף נאגר עליו. "אתה לא יכול לאחר למסיבת הרווקים של כריס, אתה צריך לפתוח את הבר ואתם צריכים לארגן את הדברים שלכם. ושון ומייגן יהרגו אותי אם אני לא אגיע קודם בשביל לסדר את המקום לפני שהיא מגיעה."
"אבל נייטווינג..." הוא אמר בטון מתבכיין. "הגב שלך כל כך נעים!"
גלגלתי את עיניי ודחפתי אותו ממני עם המרפק, למזלו הוא פגע רק בצלעות ולא במקום נמוך יותר. "זה מספיק, פוץ!" אמרתי בהחלטיות ונתתי לזרם המים לשטוף את הגב שלי. "אולי אתה מוכן לזלזל בעובד המצטיין שלך שמתחתן, אבל אני מפחד מברוק."
הוא גיחך. "אתה סתם רוצה למהר כדי ששום דבר לא יעכב את ההופעה של החשפן שהזמנתם." הוא החליט להתגרות בי.
"לא אכפת לי מהחשפן." שיקרתי באופן מוצלח. כמובן שהיה לי אכפת, אני הייתי האחד שבחר אותו כי שון הרגיש לא בנוח. בחרתי את אחד הגברים הכי יפים שראיתי בחיי, אחרי מייקל כמובן שתמיד היה ויהיה עבורי התגלמות היופי. "אכפת לי מזה שזאת מסיבת הרווקות של החברה הכי טובה שלי." המשכתי את התרוץ שלי עם אמת.
"שיהיה." הוא משך בכתפיו ואפשר למים לשטוף גם אותו. "אני מקווה שבמסיבת הרווקים שלך היא גם תשקיע כל כך." הוא סגר את הברז.
"ברור שהיא תשקיע!" אמרתי ברוגז. "רגע מה?" הסתכלתי עליו מבולבל. "א-אתה מציע לי להתחתן איתך?" גמגמתי וקיוויתי שלחיי מספיק אדומות מהאדים והמבוכה לא ניכרת עליהן.
"ברור." ענה. "אני חושב שכדאי לנו להתחתן יחד עם כריס וברוק." חיוך מתגרה צדדי חמק משפתיו. "מה אתה אומר על חתונה כפולה? ברוק תאהב?"
גלגלתי את עיניי ופתחתי את דלת הזכוכית הזזה של המקלחת. "אידיוט. אירוסין זה לא צחוק, אל תתגרה בי ככה." שלפתי את המגבת שלו שנתלתה על הקולב הסמוך והושטתי לו.
הוא לקח אותה ממני. "אתה רואה אותנו מתחתנים יום אחד?" שאל.
הייתי בטוח שמישהו חיבר משאבה ללב שלי וממלא אותו באוויר בתקווה שהוא יתפוצץ. לקחתי גם את המגבת שלי וניסיתי למצוא את הלשון שלי – אותה חששתי שבלעתי בטעות – בשביל לענות לו. "תראה... א-אני." נשמתי עמוק, לא רציתי לגמגם. "אני חושב שזה מהיר מידי. זאת אומרת לא שאני לא רוצה." יצאתי מהמקלחת והתעטפתי במגבת. "אני כן רואה אותנו, יום אחד. אבל אני לא חושב שזה מגיע לי עדיין אחרי מה שעשיתי לך."
הוא שתק ויצא אחרי. "זה היה לפני המון זמן רובין, אני כבר לא כועס." הוא ענה בכנות, ואז המבט שלו הרצין אף יותר. "אני גם לא מאשים אותך." הוסיף. חשבתי שהלסת שלי עומדת להשמט לרצפה. "אני חושב שלשחק למישהו במוח זה לא שונה בכלל מ-" הוא ליקק את שפתיו, נראה שהוא לא מצליח להמשיך. יכולתי לנחש את המשך המשפט שלו וגם אני לא רציתי לשמוע את זה.
"מה שחשוב זה שאני אוהב אותך." קבעתי. "טוב, אני חייב להתארגן במהירות." ומבלי גינונים מיותרים עזבתי את חדר המקלחת.
תוך חצי שעה כבר הייתי מאורגן. לשמחתי למדתי לארגן יותר מהר את התלתלים שלי – ביחוד לאחר שהסתפרתי מעט. לשמחתי, המעבר שלי מעדשות חזרה למשקפיי ראיה הוריד לי את המלחמה עם העיניים שלי.
הסתכלתי במראה וחייכתי חיוך קטן, לשם שינוי אהבתי את המראה שלי. כנראה הייתי ממשיך לאהוב אותו אם לא הייתי רואה את בן זוגי, המניאק יש לציין, יוצא מחדר השינה שלנו מלא בחן. "אני שונא את זה שאתה תמיד כל כך יפה." אמרתי ברוגז.
הוא צחקק. "קדימה נייטווינג, נזוז." אמר ולקח את המפתחות של האופנוע שלו.
___
"תודה באמת שהגעת." שון גער בי לאחר שנכנסתי ללופט שהשכרנו – במרכזו מוקמו ספות אדומות מבד דמוי עור שסודרו בצורת ח' מול מסך טלוויזיה ענקית, מאחורי הספות היה מטבחון קטן שכלל שיש מיקרוגל, ומקרר ובפינה של הלופט חיכה ג'קוזי.
"אני מצטער, מייקל עיכב אותי." הפלתי את האשמה (ובצדק!) על בן הזוג שלי שלא נתן לי לעזוב את המקלחת. "הסתדרתם בלעדיי?" שאלתי.
על הספות ישבו שתי נשים בלונדיניות שהיו חברות של ברוק מהמוקד, הכרתי אותן בפנים ובשם אך כמובן שאף פעם לא החלפתי איתן מילה. ובמטבח עמלו שתיים אחרות על סידור האוכל לקערות היפות ששון ואני קנינו.
"כן, כמו שאתה רואה." שון השיב. ואז הזכיר לי למה הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי בשנתיים האחרונות; "שתי אלו מהמוקד אז אתה אמור להכיר." שון לחש לי וסימן בראשו אל עבר הספות. "אלו חברות שלה מניו יורק, הן היו גם במסיבה בה הם התארסו." שון הסתכל על השתיים האחרות שהיו במטבח.
הסתכלתי על הניו יורקריות באופן יותר מעמיק. שתיהן היו עם גוון עור כהה. אחת מהן אספה את שיערה השחור לגולגול הדוק, שמנע מהתלתלים שלה לברוח לכל כיוון אפשרי. ואילו השנייה נתנה לתלתלים שלה שנצבעו בכסף וסגול בהיר להקיף את ראשה כרעמה.
"לפעמים אני תוהה לעצמי אם ברוק של ניו יורק גזענית, לא ראיתי חברה לבנה אחת." אמרתי בשעשוע.
"תצביע לי על חברים שחורים שלך חוץ מברוק." שון עקץ אותי בחזרה.
לא אהבתי את העקיצה שלו אז החזרתי אליו את הכדור. "תראה לי חברים שהיו לי כשהייתי ילד, חוץ ממייקל כמובן."
הוא שתק. "טוב צודק." השיב לבסוף. "אבל ככה זה לפעמים. אתה מסתובב בחברה אחת, עם סוג אחד של אנשים ולא נפתח לתרבויות שונות." הסביר. "אני נגיד תמיד הייתי מוקף רק בחברה לבנה, רפובליקנית שמרנית והומופובית שקידשה גבריות רעילה, כך שגם לי לא היה ממש מגוון."
חייכתי אליו חיוך מבין. "והיום אתה הומו מוצהר, ואחת החברות הכי טובות שלך היא ברוק דוידסון, הדבר הכי רחוק משמרנות שיש."
לשמחתי הצלחתי לגרום לו לחייך. "מצחיק." ענה. "טוב בקיצור, בוא ננפח את הבלונים לפני שברוק מגיעה לפה עם מייגן וגרייס." אמר.
"מי זאת גרייס?" שאלתי מבולבל. בגלל בעיות התקשורת שלנו לא אני ולא שון היינו אחראים על הזמנת האנשים למסיבה, ומייגן הסכימה בטוב ליבה לקחת את התפקיד על עצמה.
"חברה של ברוק משיקגו." הצעיר השיב. "הא וגם יש את החברות שלה מהלימודים שעוד לא הגיעו לכאן." הוסיף ואז אמר בצער; "חבל שהא-נול לא יכלה להגיע." הנהנתי בעצב.
"הבחורה מאוד פופולרית." אמרתי בגיחוך לאחר רגע קצר. "אני בטוח שמסיבת הרווקים שלי תהיה הרבה יותר מצומצמת."
"דווקא אתה מאוד פופולרי בלימודים ממה שהבנתי ו-" הוא החל לענות לי אך עצר. "יש לך משהו לספר לי, רובין?" שאל בהרמת גבה.
"מה?" שאלתי מבולבל ואז הבנתי את בחירת מילים שלי ואיך היא נשמעה לי מהפה של מייקל כמה זמן קודם לכן. "לא, לא מה פתאום." צחקתי ובשביל להוכיח הראיתי לו את אצבעותיי שהיו בלי טבעת. "במקום לחשוב שהתארסתי מאחורי הגב שלך או משהו כזה תנפח איתי בלונים."
תוך שעה המקום נראה מושלם. הבלונים מילאו את החלל, חלק נתלו על הקירות, וחלק ריחפו לתקרה הודות לבלון הליום שחברות הלימודים של ברוק הביאו. השולחן היה ערוך במטעמים שהזמנו מראש מהקייטרינג של מייגן, וקושט בקישוטים בצורת איברי מין זכרי, ועל הרצפה סידרנו שביל של נרות שדרכו ברוק תעבור.
"אני לא מאמינה שברוקי שלנו עוד מעט תתחתן!" הניו יורקרית עם השיער האסוף שלמדתי ששמה הוא זואי קראה בהתרגשות.
"מרגיש לי שרק אתמול היא רצה בבית שלך עם שקית הצעצועי מין של ההורים שלך." הניו יורקרית השנייה עם השיער בצבע סגול כסף, קריסטל, אמרה בשעשוע.
"אוי אל תזכירי לי את זה אפילו!" זואי התרעמה.
"רואים שאתן חברות של ברוק." אמרתי בגיחוך קל.
"מה זה אמור להביע?" זואי שאלה.
פתחתי את פי לענות אך דלת הכניסה נפתחה, פנימה נכנסה אישה שהרזון ניכר עליה -לא הייתי בטוח אם באותו אופן בו הוא נהג להיות ניכר עלי ועל שון-, כמובן שהיא הייתה בעלת עור בגוון כהה, על אפה נחו משקפיים גדולות עם עדשה עגולה שדמו במקצת למשקפיים של שון ושיערה השחור היה קצר מאוד.
"היא בדרך עם מייגן." האישה הודיעה ועברה בזהירות בשביל הנרות בזמן שהיא הביטה בהם באופן ספקני.
"זאת גרייס?" שאלתי את שון בלחש. הוא הנהן.
"טוב קדימה!" קריסטל הפעילה אותנו. "בואו נפתח עליה את צינור הקונפטי, שאני חייבת להעריך אותכם שמצאתם כזה בצורה של זין." אמרה בגיחוך. "וגם בלונים!" מבלי להתמעמע יותר מידי כולנו צייתנו לה במיידיות.
הדלת נפתחה בפעם השנייה דקה לאחר מכן ומייגן נכנסה פנימה בחיוך ורצה להצטרף לגוש שלנו שהמתין לכלה העתידית.
ואז חצי דקה אחריה היא נכנסה.
החלקים הקדמיים של שיערה המתולתל נאספו בשתי צמות שנתפסו יחד ככתר. לגופה הייתה שמלה בצבע סגול לבנדר שחלקה העליון היה עם שכבת תחרה, והיא הגיעה עד מעל ברכיה. על פניה נפרש חיוך קורן כאשר ראתה את המקום, כזה שהבליט את גומות החן שלה וגרם לכל הסובבים לחייך בחזרה.
העפנו עליה את הבלונים, ולבסוף קריסטל וזואי שהחזיקו את צינורות הקונפטי פתחו אותם לעברה. הקונפטי עף ישירות על ברוק באופן ציורי ביותר, כזה שגרם לשון להשפיל את מבטו מטה.
ברוק חיבקה את כולן ואז באה אלי ואל שון. "כמו תמיד, אתם לא מאכזבים." קראה ונשקה ללחיים שלנו.
"אתם מבינים? זה כי אני עז." מייגן קראה מהצד בשעשוע. "הקניות שגרייס ואני עשינו איתה בשעתיים וחצי האחרונות הן כלום ושום דבר."
ברוק גיחכה ומשכה את כולם להצטלם איתה.
"מאיפה מצאתם קשים כל כך מדויקים אנטומית?" ברוק שאלה בהתרשמות לאחר שהגשתי לה קוקטייל שהכנתי ושמתי בו את הקש בצורה הפאלית.
"בדקנו את שלנו ולפי זה בחרנו." עניתי בציניות שהושפעה מהאלכוהול שהתחיל לזרום לי בדם.
ברוק צחקה. "כל הכבוד על הנאמנות למקור." היא החמיאה לנו. "גרייסי! בואי תרקדי איתי!" היא קראה ורצה לחברה שלה משיקגו שנראתה מבוהלת להחריד.
"מתי הוא אמור להגיע?" מייגן שאלה אותי לאחר שברוק דהרה לכיוון הבחורה המסכנה.
כמובן שידעתי שהיא מדברת על החשפן. הצצתי לשעון. "עוד חצי שעה בערך." עניתי.
"אני לא רוצה להיות פה כשהוא כאן." שון מלמל במבוכה.
"אל תדאג, זה לא ערום מלא." גיחכתי. "חוץ מזה הוא לא יגע בך, אז אתה יכול להירגע."
"רגע, אתם מדברים על חשפן?" גרייס שכנראה הצליחה לברוח במהירות מברוק שאלה. הנהנתי. "אוי, אני שונאת חשפנים." קבעה. הרמתי גבה. "הם עובדים פחות זמן ופחות קשה מאנשים מסוימים ומרוויחים עדיין יותר מהם."
גיחכתי, לא יכולתי שלא להסכים עם הטענה הזאת. "כן, אני מבין על מה את מדברת אבל זה מה שברוק רצה." השבתי. "האמת שבהתחלה הצעתי לכריס לבוא לפה בתור החשפן, אבל הבנים תכננו לו את המסיבה על אותו הערב לצערי."
"אז ברוק אמרה משהו על זה שלמדת עסקים." שון ציין כאשר השתררה שתיקה בינינו שכרגיל גרמה לו לאי נוחות.
"כן." היא השיבה ונאנחה. "אבל זה לא תמיד כזה פשוט. לפעמים את בסוף עשויה למצוא את עצמך עם איזה סוטה חזיות, וגבר חובב פורנו. ואת מוצאת את עצמך מזכירה לעצמך במראה כל פעם מחדש שבסופו של דבר יצא לך מפה כסף וזה יהיה שווה את זה."
שלושתנו מצמצנו באטימות. "רגע, מה?" שאלתי.
"זה סיפור ארוך מידי." ענתה בחיוך מהוסס.
"גרייס בואי לפה מיד!" ברוק פקדה ומבלי לחכות תפסה את הבחורה ומשכה אותה לרקוד איתה.
לאחר כעשרים דקות הפלאפון שלי צלצל ועל צג המסך נרשם 'חשפן סקסי למסיבה של ברוק'. "הוא פה." לחשתי והושטתי את הטלפון למייגן שלקחה אותו ממני ויצאה החוצה. לא הייתה לי שום בעיה לקבוע איתו את השעה המקום והיום, אבל מעבר לזה זאת כבר הייתה בעיה.
מייגן חזרה אחרי כמה דקות פנימה ונראתה מזועזעת. ברוק שרקדה עם גרייס קלטה אותה וקפאה במקומה. היא הסתכלה עליה מבולבלת. "קרה משהו?" הכלה לעתיד שאלה וסימנה לכבות את המוזיקה שהופסקה תוך מספר רגעים.
"קיבלתי טלפון מהקייטרינג אז יצאתי החוצה לבדוק מה זה ו-" היא עצרה והסתכלה על ברוק. "ואז ראיתי כמה ניידות ליד הרכב שלך."
ברוק הסתכלה עליה מבולבלת. "מה?" שאלה. "למה שיהיו ניידות ליד הרכב שלי? לא גנבתי אותו או משהו כזה." קריסטל וזואי הגניבו לעבר ברוק מבטים מתרשמים.
"מצאו גופה בתא המטען שלך ואחד השוטרים רוצה לדבר איתך." היא אמרה ופתחה את הדלת בשביל שוטר במדים.
נזכרתי ברגע למה לובשי מדים יכולים לעורר את החלקים המוצנעים שלי, ולגרום להתחממות של כל חלקי הגוף. הוא לבש חולצה ארוכה שגם דרכה היה אפשר לראות את שרירי הידיים שלו, על אפו נחו משקפי שמש שהעניקו לו הבעה רצינית ולרגליו היו נעליים צבאיות שחורות. הלסת שלי נשמטה מטה, ותפסתי גם את שון בוהה בו.
"את גברת דיווידסון?" השוטר שאל באופן רשמי שהרטיט כל נים ונים בגוף שלי.
"כן." ברוק השיבה. "אדוני השוטר אני נשבעת לך אני כל היום הייתי רק בארגונים לחתונה שלי ו-"
"-בלי לדבר." השוטר הסקסי אמר באופן משתק. "אני רוצה שתשבי פה," הוא משך כיסא שהיה לידו. "ותספרי לי מה היה." ברוק המבולבלת התיישבה על הכיסא.
"זה החשפן?" גרייס שאלה אותי בלחש. הנהנתי. "אני לא מאמינה שעל זה הוא מקבל כסף."
הסתכלתי עליה משועשע. "את חכמה יותר מכל אנשי העסקים שפגשתי." אמרתי לה. לא פגשתי יותר מידי בחיי אבל מייקל שמפזר את הכסף שלו על כל דבר, ולוקאס שעשה בו שימוש נוראי לטעמי היו מספיקים בשבילי לחיים שלמים. "בכל אופן חכי שהוא יתפשט, הוא נראה מהמהם."
היא משכה בכתפייה. מצד אחד היה מוזר לראות שמישהי שכל כך שונה מברוק, גם במראה וגם בהתנהגות מאוד קרובה אליה. אבל מהצד השני הכרתי מספיק את ברוק בכדי לדעת שהיא לא מחפשת שיבוטים של עצמה, אלא אנשים שתוכל לתקשר איתם.
"טוב גברת דיווידסון מה עשית היום?" שאל.
"אממ... הייתי בקניות עם חברות, אכלתי ארוחת צהרים עם הארוס שלי ועשיתי מדידות אחרונות לחתונה שלי שבעוד כמה ימים." היא השיבה באופן רציני.
"הו את מתחתנת ממש בקרוב." לובש המדים אמר. "אנחנו לא צריכים לספר לארוס שלך שגבר אחר שם לך אזיקים, נכון?" שאל בהתגרות.
נראה שרק באותו הרגע הכתה את ברוק ההבנה. הייתי די מופתע שזה לא קרה קודם לכן.
"כן אדוני השוטר." היא השיבה. "אבל אולי נוכל להגיע להסכם במקום שתיקח אותי לתחנת המשטרה?" הציעה באופן כביכול תמים.
גלגלתי את עיניי וגרייס לחשה לי; "היא רואה יותר פורנו מחבר של האידיוט שאני עובדת איתו."
"היא בטוח רואה יותר משנינו בחבורה הקטנה שלה." השבתי. שון לא ראה בכלל, ואני ראיתי רק בעיקר עם מייקל.
הרמתי חזרה את עיניי לברוק והחשפן בשביל לראות אותה עם הידיים אזוקות מאחורי הכיסא. גיחכתי. "שישים לה גם פלסטר על הפה, וזאת ברוק שאני מוכן לבלות איתה עשרים וארבע שעות ביממה."
"אתה מרושע." שון לחש לי בחזרה. לפתע עיניו נפערו בהפתעה; "הו-הוא הולך להוריד את החולצה?"
"כן שון, זה הקטע של חשפן, הוא חושף את הגוף של-" השבתי ברצינות עד שהבנתי; "הו אתה מתכוון ברגע זה?" שאלתי והרמתי במהירות את עיניי לגבר המהמם, בזמן ששון כיסה את עיניו וגרייס נראתה לא מתרשמת בכלל.
הוא פתח את כפתורי החולצה שלו באיטיות, לא יכולתי שלא להצטער שהייתה מתחתיה גופיה לבנה אך ציפיתי בקוצר רוח שיחשוף כבר את השרירים שלו. כשהוא סוף סוף חשף אותם חשבתי שאני עומד להתעלף. היו לו זרועות מרשימות ומקועקעות שאף תמונה באינטרנט לא הכינה אותי אליהן.
בסופו של דבר עד שהגבר היפיפה לא לבש דבר מלבד תחתוניו הצלחתי לשכנע את שון להסתכל על המופע, כמובן שלא הודיתי בפניו עד כמה נהניתי ממנו בעצמי. ברוק נראתה מאוד מרוצה, וזה היה העיקר.
"תודה בנות, ובנים." החשפן אמר בסוף לאחר שלבש את בגדיו – לצערנו- וקרץ לעברי ולעבר שון.
"לא, תודה לך מותק." ברוק ענתה בגיחוך והסתובבה להתנפל עלי בחיבוק. "אתה החבר הכי טוב שיש בעולם." היא צעקה לי באוזן. זה לא היה נעים אך הרחתי את ריח הליקר דובדבן נודף מפיה, לא יכולתי להאשים אותה.
הגבר המסוקס יצא בליווי של מייגן וכל הבנות נאנחו באכזבה.
"הוא היה כזה חתיך!" קריסטל קראה.
"אני עדיין לא מאמינה שדחפת לו שטרות לתוך התחתונים." זואי צחקקה.
"זה היה כיף." השנייה גיחכה.
"אני בטוחה בזה." ברוק הסכימה. "זכית לגעת לו בחבר שמה, הוא נראה עצום! אבל לא כמו כריס!"
"אני חושב שברוק שתתה מספיק." שון לחש לי.
הנהנתי בהסכמה, "אבל זה עדיין משהו שהיא תגיד כשהיא פיקחת." יכולתי להבין את ההתלהבות ההורמונלית שלהן, גם אני פתאום ממש רציתי את מייקל, הודיתי לעצמי שאני לא שיכור מספיק בשביל לפלוט את זה.
"אוי שניכם, אל תעמידו פנים כאילו אתם לא נהניתם גם." ברוק קרא.
"אני מודה, הוא נראה טוב." גרייס ענתה. "אבל לא בשביל לדחוף לו עוד כסף לתחתוני החוטיני." היא גלגלה את עיניה. "אגב לא ידעתי שלגברים יש תחתוני חוטיני." ציינה ברצינות.
"ברור שיש לנו." התפרצתי. כנראה שכן הייתי מספיק שיכור בשביל לפלוט את זה. הרגשתי את לחיי מתחילות לשנות את צבען. "זא-זאת אומרת, מה רע בזה?"
"לא אמרתי שמשהו רע בזה." היא משכה בכתפיה. "רק אמרתי שלא ידעתי שיש, אני די מתרשמת."
"טוב אולי מספיק לדבר על הלבשה תחתונה ונחזור לרקוד!" ברוק הציעה ומשכה אותנו לאמצע החדר.
למרות הסקפטיות שלי לגבי המסיבה מצאתי את עצמי נהנה. הכנתי כל מיני משקאות שתמיד רציתי לנסות, רקדנו – כבר הייתי מספיק שיכור בשביל לדאוג שאני לא יודע לעשות את זה, שרנו קריוקי – רוב הבנות קיללו אותי על יכולת השירה שלי, התחממנו בג'קוזי, ובסוף הערב כולנו נשפכנו על הרצפה מכמות האלכוהול שהכנסנו לדם שלנו - ברוק ואני כמובן דאגנו לוודא ששון אוכל מספיק לפני, לא היינו מוכנים להסתבך עם פליקס.
כן, הערב נחתם בהצלחה מסחררת וכעט כל מה שנשאר לנו לעבור זה את החתונה.
___
"רובין! רובין קום!" שמעתי את קולו של מייקל, הוא נשמע בפאניקה. עיני נפקחו לרווחה ברגע אחד והסתכלו על הגבר היפה שרכן מעלי וניער אותי. "רובין, נרדמנו!" הוא אמר כשעיני התקבעו על שלו. "היינו צריכים לקום לפני שעתיים וחצי."
הזזתי אותו ממני במהירות ועברתי למצב ישיבה. "מ-מה?!" לקחתי את הפלאפון שלי, כן הוא הראה כי השעה כבר עשר וחצי בבוקר. "היא תרצח אותי!" קראתי בבהלה. ירדתי במהירות מהמיטה ולקחתי את הבגדים שהכנתי לעצמי מראש מהכיסא. "איך לא התעוררנו?" לבשתי במהירות את מכנסיי.
"רובין," מייקל נשמע עוצר גיחוך שלא התאים לסיטואציה. "אני יודע שאתה ממהר, אבל שכחת תחתונים..." בן זוגי אמר בנשיכת שפתיים. אף פעם לא הבנתי למה הוא תמיד נהנה לראות אותי לחוץ.
התנשפתי בכעס ולקחת במהירות זוג תחתונים מהמגירה ורצתי לסיים להתארגן בשירותים.
הוא הלך אחרי ברוגע. חשבתי ברוגז על כך שעד לפני כמה רגעים הוא העיר אותי בפאניקה. טוב, אחרי הכל הוא לא היה שושבין הכבוד של כריס, והגברים לא תכננו ארוחת בוקר גדולה ויום ארגונים בסלון כלות.
"שון התקשר, הוא הצליח להרגיע איכשהו את ברוק." מייקל נשמע לי מהוסס באופן שאמר לי; 'היא רגועה כרגע אבל חכה מה שיהיה לך'. "הם סיימו את ארוחת הבוקר אז תסיים להתארגן ואני אקח אותך לסלון כלות. אני אביא לך לשם אוכל, והחליפה שלך כבר שם מאתמול אז הכל טוב." הוא חייך אלי.
"אתה מרגיז, אתה יודע?" שאלתי ומרחתי משחת שיניים על המברשת. "מצד אחד אנחנו לא הלכנו לישון בזמן בגללך." אמרתי. "ואז אתה מתנהג כל כך חמוד כמו תמיד, ואני לא יכול לכעוס עליך כמו שהייתי רוצה. פוץ קלאסי." דחפתי את המברשת שיניים לפי וצחצחתי את שיניי במהירות.
"אל תאשים אותי." הוא אמר באופן מתגונן. גלגלתי את עיניי וירקתי את תכולת פי לכיור "אתה זה שלא קנה לה מתנה למסיבת רווקות ורצה שאני אבוא איתו לקנות ואז התלהב מה-" כיסיתי את פיו, לא הייתי צריך תזכורת. הוא גיחך מבעד לכף יד שלי והוריד אותה. "אני בסך הכל אהבתי את זה, ושמתי על זה טבעת, ממש כמו שביונסה אמרה לעשות." אמר ועזב את חדר המקלחת לפני שהספקתי לבעוט בישבן המטופש שלו.
סיימתי להתארגן ומייקל הסיע אותי במהירות לסלון כלות שיכל גם להיחשב חבל התליה שלי. הוא עצר ממש בכניסה. ירדתי מהאופנוע שלו והושטתי לו את הקסדה שלי.
"הו הנה אתה!" קריסטל קראה כאשר ראתה שזה אני. מייקל שם את הקסדה שלי במקום המיועד לה והוריד גם את שלו. "הו, מי החתיך?" שאלה וקרצה למייקל. הרמתי גבה באופן לא מרוצה, משכתי אותו לנשיקה הכי עמוקה שיכולתי להרשות לעצמי להראות בפומבי. "בסדר, בסדר שלך." אמרה בגיחוך.
מייקל חייך מנגד לשפתיי. "אני אכנס ואתנצל בפני ברוק." אמר.
"שלא תעז!" איימתי, היא לא הייתה צריכה לדעת מה עשינו בלילה שגרם לי לאחר. "היא גם ככה מעוניינת להוציא אותי להורג בכיכר העיר."
"אני רק אגיד לה שזה היה התפקיד שלי לכוון שעון ולא עשיתי את זה." הוא הרגיע בגיחוך עם התרוץ שהוא כנראה הכין מראש. נשמתי בחצי הקלה.
נכנסנו פנימה ולפני שהספקתי להוציא מילה ברוק תקפה אותי; "אתה!" היא הרימה אצבע אחת מאיימת לעברי.
"קוקי דיברנו על זה קודם." שון אמר באופן שניסה להיות מרגיע. "העיקר שהוא פה, ובעיה שלו שהוא הפסיד את ארוחת הבוקר הנהדרת שלנו."
"אני מצטער." מייקל פנה אליה בחיוך כובש. הכרתי את מייקל מספיק, בשביל לדעת שהוא מפעיל עליה את הקסמים שלו. הגנבתי מבט לברוק, היא נפלה בפח ונראתה רגועה במקצת. "זה היה התפקיד שלי לכוון את השעון המעורר אתמול בלילה ושכחתי."
היא נאנחה. "ידעתי שהייתי צריכה להתעקש שכולנו נישן ביחד." אמרה.
"אני מזכיר לך שקריסטל זואי, גרייס, ושון ישנו אצלך. למרות שכריס אצל רוב לא היה מקום לא לי לא למייגן ולא להא-נול." הזכרתי. היא גלגלה את עיניה בתגובה.
"טוב יפה שלי, אני אקפיץ לך אוכל עוד מעט." בן הזוג שלי אמר ונשק קלות לשפתיי. למרות שהנשיקה הייתה קלילה רציתי להישאר בה יותר, רציתי שהעולם יעצור ונהיה רק שנינו לבד בסלון הכלות.
הנהנתי והוא יצא משם. ברוק חזרה לכיסא החפיפה שלה.
בילינו את זמננו בסלון הכלות כמספר שעות. שלושת הספריות של המקום סידרו לשושבינות את השיער, והמאפרות קישטו את הפנים שלהן בהתאם לשמלות. חוץ מלסדר לשון ולי את השיער היינו בעיקר על תקן עוזרים ותומכים נפשית, שאם ישאלו אותי זה מטופש לצפות משנינו לתמוך נפשית.
"אז מייגן." קריסטל פתחה בגיחוך. "שמעתי שהסתדרת טוב מאוד עם החשפן החתיך."
"על מה את מדברת?" מייגן שאלה בהרמת גבה.
"לא לזוז בבקשה." המאפרת שבדיוק עבדה על הצללית שלה ביקשה.
"זאת אומרת שגם אם לא נמרחת עליו ראיינו שהיה ביניכם חיבור." זואי הסבירה. "וגם נשארת איתו בחוץ די הרבה זמן."
"אני אוהב את זה שלגרייס תמיד יש מבט שאומר 'אני מוקפת באידיוטים' " לחשתי לשון שגיחך. "טוב, היא לא טועה במיוחד." שון הנהן בהסכמה.
לא הקשבתי לשיחה של הבנות עד ששמעתי לפתע את שמו של רוברט; "אז כמה זמן לא ראית אותו?" ברוק שאלה. הפניתי את מבטי לעברה כדי לראות אל מי היא מדברת, למרות שיכולתי לנחש ללא שום קושי.
"סוף שנה קודמת." הא-נול אמרה. "הוא הבטיח לרובין ולי שנלך לחגוג את סיום התואר שלו אבל הוא נחטף ישר לעבוד."
"זה טוב." ברוק אמרה בחיוך. "רק חבל שלא-" היא לא המשיכה את המשפט. כל השושבינות כולל שון ואני הסתכלנו עליה בסקרנות.
"חבל שלא מה?" הא-נול שאלה.
"כלום, זה לא המקום שלי להתערב." ברוק ענתה. הרמתי גבה באופן מתרשם מכך שהיא לא הייתה מעוניינת לספק את הצורך הרכילותי הקבוע שלה.
"אני מסכימה." הא-נול ענתה על מה שלא נאמר אך היה ברורה עבורה.
"מי זה רוברט?" זואי שאלה.
"הוא חתיך?" קריסטל הוסיפה בסקרנות.
"בנות." מייגן קטע את השיחה. "אחיינית שלי אמורה לבוא לפה גם בקרוב, אז בבקשה תרגיעו את הנושאים שלא ראויים לגילאי שלושה עשר ומטה." ביקשה. "מספיק היא מצאה לאחרונה בדירה של השמרטפים שלה דברים שהייתי צריכה למצוא עבורם תירוצים." היא הגניבה מבט לעברי וגרמה לי להפנות את ראשי במיידיות.
החדר התמלא בצחקוקים.
בסופו של דבר כולנו היינו מאורגנים – השושבינות בשמלות ארוכות עם שסע ברגל בצבע סגול לילך (שברוק אהבה כל כך), שון ואני בחליפות באותו הצבע ועם עניבה תואמת, אבר הנרגשת בשמלת נערת הפרחים הלבנה שלה ועם סרט בצבע סגול לילך שנקשר סביב מותניה, וברוק לבושה בשמלת הכלה הלבנה בגזרת השעון חול שחשפה את הכתפיים.
לא הצלחתי לעצור את דמעות ההתרגשות שהחלו לגלוש מעיניי, הגנבתי את מבטי לשון, הוא היה באותה סיטואציה כמוני.
"טוב בנות, הלימוזינה כאן." מייגן הודיעה וזירזה את כולנו.
הגענו לאולם והסתרנו את ברוק בדומה לאופן בו הפמליה של הכוכבת מסתירה אותה כאשר הם מגיעים להופעה. נכנסו לחדר המנוחה והמאפרת והספרית שנלוו לנו החלו לעשות תיקונים אחרונים לברוק.
"טוב חבר'ה." ברוק אמרה בחיוך כאשר השתיים החלו לסדר אותה. "אני אראה אותכם כבר בסוף השביל כי תצאו לפניי, ההורים שלי בטח יבואו בקרוב אז אני אשמח להיות איתם קצת לבד."
כולנו חיבקנו אותה בחיוך ועזבנו את החדר.
"אתה רואה אותם?" שאלתי את שון לאחר שיצאנו מהחדר וחיפשתי בעיניי את הראש הכסוף של מייקל או הג'ינג'י של פליקס.
"לא." הצעיר השיב והוציא את הפלאפון שלו מהכיס.
"היי, בנים." שמעתי לפתע קול שישר המיס אותי כקוביית קרח על כיריים דולקים. "אפשר להתחיל איתכם?" הוא השתעשע. הסתובבתי אל מייקל וגלגלתי עיניים. הוא ופליקס עמדו מאחורינו לבושים בחליפות זהות לשלנו, ועם חיוכים מרוחים על שפתיהם.
"בחלומות הלילה שלך גומז." פליקס התערב ומשך את שון אליו לחיבוק צמוד.
"היי." חייכתי אל עבר מייקל. הוא היה יפה כמו תמיד אך באופן יותר מיוחד, הצבע הסגלגל החמיא לו, השיער שלו סודר אחורה בתוך קוקו קטן ויכולתי להישבע שהוא באמת מוקף בנצנצים ולא רק בדמיון שלי.
הוא משך אותי אליו ונשק לשפתיי. "היי." הוא בירך אותי. "למה אתם לא עם הכלה?" שאל.
"היא רצתה רגע להתארגן ולהיות עם המשפחה." הסברתי. "למה אתם לא עם החתן?"
"הוא מתוח." מייקל גיחך. "הוא רצה להיות לבד עם השושבין הראשי שלו. חוץ מזה אני צריך לבדוק לפני הטקס שהכל מתנהל כמו שצריך בבר." הוסיף. "טוב, פליקס ואני נלך, נראה אותכם אחר כך." אמר, שחרר אותי מהחיבוק והלך משם.
פליקס נפרד משון עם נשיקה קלה והלך בעקבותיו.
"זה היה מוזר." מלמלתי באכזבה. שון משך בכתפיו. "טוב, בוא נלך לנשנש משהו מהמתאבנים." הצעתי.
___
ברגע בו שון ואני החלטנו לעשות את דרכנו לאזור ממנו היינו אמורים לצאת לשביל שמעתי קול מוכר קורה בשמי. חיוך עצום נפרש על שפתיי ברגע. סובבתי את ראשי בשביל לראות את האישה האהובה עלי בכל העולם, אמא שלי. היא נראתה מדהים, השיער שלה סודר בקפידה, ולגופה הייתה שמלה פרחונית שהעצימה את האור שהחיוך שלה נהג להקרין.
היא מחצה אותי אליה. "היי אמא." אמרתי לה בחיוך.
"אוי בנים! אתם כל כך יפים!" קראה וחיבקה גם את שון. "איך ברוק? היא בטח מהממת! היא מתרגשת? טוב ברור שהיא מתרגשת!" גיחכתי מכך שהיא אפילו לא אפשרה לנו לענות לשאלות שלה.
"כן." הסכמתי. "אנחנו בדיוק בדרכנו להיפגש עם שאר השושבינות והשושבינים." הסברתי. "סוף סוף אני אוכל לראות את הפוץ שנעלם לי." מלמלתי וגרמתי לה לצחוק.
"בטח גם מייקל ופליקס יפיפיים." קבעה.
נשקתי ללחייה ונפרדתי ממנה לשלום.
"היא- מיוחדת." שון אמר את מחשבותיי בקול לאחר שהתחלנו להתקדם.
___
המוזיקה שסימנה לשושבינים ולשושבינות להיכנס החלה להתנגן, כל אחד נכנס פנימה בשילוב ידיים עם השושבין או השושבינה של האחר- רוברט עם הא-נול, שון עם פליקס, אני עם מייקל וכל השאר עם חברים של כריס שצוותו להן.
כריס כבר עמד בקצה של השביל לצד אחיו, דארן, שעמד לחתן בין השניים, והוציא לכבוד האירוע אישור מיוחד.
"אל תהיה בלחץ, הכל טוב." מייקל לחש לי לפני שהתפצלנו. חייכתי אליו בתודה וניגשתי לעמוד בנקודה שנקבעה לי מראש – לצד המקום בו ברוק תעמוד.
לבסוף לאחר שכל השושבינים והשושבינות נכנסו המוזיקה השתנתה ל 'marry you' של ברונו מארס. אבר נכנסה בחיוך תוך כדי שהיא מפזרת פרחים. ברוק נכנסה בעקבותיה בשילוב ידיים עם הוריה וזר פרחי לילך סגלגל בידיה. היא הייתה יפיפייה – ההינומה הארוכה שלה נשרכה מאחוריה, האיפור שלה שכלל נגיעות עדינות של סגול תאמו לכל האווירה, וחיוך ענק שהבליט את גומות החן שלה קישט את פנייה.
הם הגיעו לקצה השביל, כל אחד מהוריה נשק ללחיי שלה, היא חייכה והושיטה את ידה אל כריס שלקח אותה בעדינות ועזר לה לעלות במדרגה לבימה, היא הושיטה לי את זר הפרחים, לקחתי אותה מידיה והעברתי לשון.
"עדיין יש לך זמן לברוח." דארן אמר לברוק בשעשוע וכולם צחקו.
"ראית אותו?" ברוק שאלה בזעזוע. "אני לא מטומטמת." כולם כמובן צחקו שוב.
"אורחים נכבדים ונכבדות." דארן פתח. "התכנסנו כאן היום כדי להביא בברית הנישואים את ברוק דיוידסון וכריס ווילאבוס. זוגיות אוהבת וסטרייטית שנוצרה בעזרת שני הומואים – החבר הכי טוב והאח המודאג." כל מי שהכיר את הסיפור פרץ בצחוק.
"ברוק, כריס. אני כל כך גאה לעמוד פה איתכם היום ולקבל את הזכות לחתן את האח הגדול שלי שאני כל כך אוהב, ואת אחותי החדשה שעודדתי את האידיוט הזה לדבר איתה במקום רק להסתכל מהצד."
"הכנתם נדרים?" האח שאל והם כמובן הנהנו.
הגנבתי את מבטי אל עבר מייקל, באותו הערב בבר גם החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה ולא הייתי צריך להיות במרכז הבימה בשביל לדעת את זה. מייקל נכנס חזרה לחיי ושיפר אותם גם אם היו לנו קשיים. כל כך התרגשתי לחלוק את אותו תאריך מיוחד של הכרת בני הזוג שלנו עם החברה הכי טובה שלי. עם המחשבות האלו דמעות ההתרגשות לא איחרו להופיע.
שקעתי כל כך עמוק במחשבות עד כי לא הקשבתי כלל לנדרים שהם החליפו ביניהם, אך למזלי חזרתי לפוקוס ברגע המתאים.
"אומרים ששלוש טבעות יכולות לשנות את החיים." אח של כריס אמר. "טבעת אירוסין ושתי טבעות נישואין. הטבעות אצלכם?" שאל.
מיהרתי להוציא את הטבעת של ברוק עבור כריס שהייתה בכיס שלי, הושטתי לה אותה וראיתי את רוברט עושה בדיוק את אותו הדבר עבור כריס.
"כריס, האם אתה נושא את ברוק לאשתך, בבריאות ובחוליי, באושר ובעצב, בעוני ובעושר וגם ברגעים בהם היא משתלטת על שלט הטלוויזיה?" שאל.
"ברוק, אני אוהב אותך," כריס אמר. "כן, אני כן." ענה והשחיל את הטבעת על האצבע הרועדת של ברוק.
"ברוק, האם את נושאת את כריס לאישך, בבריאות ובחוליי, באושר ובעצב, בעוני ובאושר ודואגת שהוא ייגש לעשות טיפולי לייזר להסרת שיער באופן תדיר?" שאל את המתולתלת.
היא צחקקה. "כריס, תודה שאתה בחיים שלי, אתה גורם לי להיות אדם יותר טוב." ענתה. "כן, אני כן." היא השחילה את הטבעת על האצבע שלו.
"בכוח שניתן לי ממכם, ומאתר האינטרנט בואו נתחתן בכיף, אני מכריז עליכם כנשואים. אתם מוזמנים להצמיד לשונות מול כולנו." הוא קרא.
כריס גיחך ומשך את ברוק אליו לנשיקה ארוכה שבסופה כל האורחים התנפלו עליהם בחיבוקים חמים.
"בוא." שמעתי לפתע והרגשתי יד מושכת אותי מבין ההמון. פגשתי במבט מבולבל את עיניו של מייקל.
"מה יש?" שאלתי.
"פשוט בוא." הוא קבע והחל לגרור אותי משם.
"מייקי, אני לא יכול להתרחק, ברוק תשפד אותי." ניסיתי להתנגד אבל הייתי יותר מידי רגיש באותו הרגע כך שהיד החמימה שלו מנגד לשלי הצליחה להכניע אותי.
"אל תדאג לגביי זה." הוא הרגיע. "ראיתי פה מזרקה ממש יפה ואתה חייב לראות אותה לפני שכולם יתפזרו." קבע.
מצמצתי באטימות, הוא גורר אותי לצד בשביל מזרקה? "אני נשבע לך, גם אחרי ארבע עשרה שנות חברות איתך, וכמעט שנה, שנה וחצי ביחד אני לא מצליח להבין אותך לפעמים." אמרתי. הוא גיחך והמשיך לגרור אותי.
לשמחתי ברוק נפלה על יום לא גשום בשביל החתונה שלה, אך המעלות עדיין היו יחסית נמוכות בגלל העונה. חם אם מסתכלים בהשוואה לניו יורק, אך עדיין קר. האוויר הקריר ליטף את פניי והעביר לי צמרמורת קלה בגוף.
"יפה פה, אתה לא חושב?" מייקל שאל אותי בחיוך.
הנהנתי בהסכמה. "אני הייתי האחד ששכנע את ברוק לקחת את המקום הזה לחתונה שלהם." הזכרתי.
"אני יודע." ענה ושילב את האצבעות שלנו ביחד. "אבל אני בטוח שלא יצא לך לטייל פה בשקט, נכון? זה חבל, הפרחים פה יפים."
"מייקל, אנחנו בחתונה של ברוק, זה באמת נראה לך זמן ראוי לטייל בו?" שאלתי. "אפילו אני יודע שזה לא מתאים, ולא רק בגלל שאני מפחד שהיא תדפוק לי בקבוק יין בראש או משהו כזה." אמרתי בגיחוך.
"אל תדאג, נחזור עד תחילת הריקוד הראשון שלהם." הוא ניסה להרגיע אותי. "תראה." אמר ברוך. "אני אדבר איתך בכנות, במשך כל הטקס רציתי לחבק אותך, לא יכולתי להישאר אדיש יותר לרצון הזה." הסביר
"דחיית סיפוקים מייקל," התגריתי בו. "אתה בן עשרים ושמונה, הגיע הזמן." למרות זאת הבנתי אותו. גם אני רציתי, אבל לא התכוונתי להודות בכך בקול. חיבקתי את הזרוע שלו באהבה.
"הגענו." הוא הודיע. חיוך נפרש על שפתיי. ראיתי את האולם והגן שמסביב לו באור יום כך שלא יכולתי לראות את המזרקה כמו שצריך. היא הייתה גבוהה, מוארת באורות צבעוניים ובתוכה ניצב פסל של קופידון. חייכתי לעצמי על כך שעמדתי בדיוק מול החץ שלו.
"מה?" שאלתי בהתגרות. "מקווה שהוא ירה בי חץ ואני אתאהב בך עד כלות נשמתי?" המשכתי. "כי אין צורך." הודעתי לו. "אני כבר מאוהב." הוא חייך.
"אתה שונה מברוק, מאוד." הוא ציין. הסתכלתי עליו באי הבנה. "היא ממש אוהבת קהל ואנשים אבל אתה צריך את השקט שלך."
"זה רע?" שאלתי. הוא נד בראשו לשלילה.
"רובין, במשך שנים היו בינינו סודות, יותר מידי סודות." נשכתי את השפה התחתונה שלי, לא הבנתי למה הוא מציין בפני את הדברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם בזמן החתונה. הרגשתי את ראשי מסתחרר והתרגזתי על עצמי שאני תמיד דואג מכל משפט שיוצא מפיו. "אני לא רוצה להשאיר יותר סודות בנינו." הוא המשיך.
"ואילו סודות יש בנינו עכשיו?" שאלתי בחשש.
"סוד מאוד רציני." ענה. "חוץ מזה שאתה האהוב שלי, אתה גם החבר הכי טוב שלי." מצמצתי מספר פעמים וחיוך נפרש על שפתיי, לא ציינו את זה בקול מאז שחזרנו אבל ידעתי את זה. "לעד תהיה כזה."
"ב-באמת?" גמגמתי באופן שלא היה ברור לי והרגיש לי פשוט מגוחך.
"כן." אמר. "ואני אוהב אותך כל כך." המשיך.
"ז-זה לא סוד מייקי." עניתי במבוכה. "אני יודע שאתה אוהב אותי, אני מאמין לך."
"כן נייטווינג, אתה יודע את העובדה הזאת, אבל אתה לא יודע כמה אני אוהב אותך." הוא ליטף בעדינות את הלחי שלי, "וזה סוד שאני לא אהיה מוכן יותר להשאיר ביננו." הרגשתי את הנשימה שלי נהיית מעט מקוטעת אך באופן טוב, מי היה מאמין שיש לזה אופן טוב.
"אתה זוכר את נסיעת העבודה שלי מלפני שלושה חודשים?" שאל.
"כן, אממ... מה היא קשורה עכשיו?" גיחכתי במבוכה.
"שיקרתי לך." הודה. הרמתי גבה. "לא הייתה לי נסיעת עבודה, למעשה טסתי לניו יורק ונפגשתי עם ההורים שלך."
הרגשתי שאני הולך לאיבוד בשיחה הזאת. "מייקי, אני לא מבין." מלמלתי.
הוא חייך ואחז בידיי עם שתי ידיו לרגע ואז שחרר אותן ולקח צעד קטן לאחור. "הלכתי לדבר איתם על משהו חשוב ולא יכולת להיות נוכח בו." הוא הסביר. פתחתי את הפה שלי לשאול למה אך הוא שם לי אצבע על השפתיים. "הם אמרו לי כן." הוסיף.
"הם אמרו לך כן על מה?" שאלתי.
הוא חייך וירד על ברך אחת. "הם אמרו לי שאני יכול לקבל את ידך, בתנאי שתיתן לי אותה כמובן." הוא הסביר. קפאתי במקומי בזמן שהוא שלף קופסא ופתח אותה מולי. בתוך הקופסה נחה טבעת בצבע זהב משובצת ביהלומים זעירים.
הפרפרים הקבועים שלי החלו לרחף בבטני, הרגשתי שרגליי לא יכולות לשאת את משקלי, ולחיי התלהטו באופן שכמעט גרם לי להאמין שהגיע חודש אוגוסט הלוהט.
לרגע לא הייתי בטוח עם כל הסיטואציה הזאת בכלל אמיתית, אם מייקל באמת הציע לי הרגע להינשא לו. לא הצלחתי להאמין שזאת באמת הייתה המציאות. הרמתי את יד ימין שלי וצבטתי בחוזקה את זרוע שמאל. הייתי ער לחלוטין.
"לא נייטווינג מותק, אתה לא חולם." הקול המתוק של אהובי דיבר אלי. "תינשא לי?" הוא שאל את השאלה שנרמזה.
הדמעות החלו לרדת מעיניי וכיסיתי את פי בשתי ידיי. לא הצלחתי למצוא אף לא תשובה מילולית אחת באותו הרגע, למעשה אני חושב שמייתרי הקול שלי החליטו פשוט לשקוע להם בתרדמת. כל מה שהצלחתי לעשות הוא להנהן בראשי לחיוב, כי איזו עוד תשובה יכולתי לתת לאהבת חיי, לאדם שהכניס כל כך הרבה אור לחיי, לחבר הכי טוב שלי.
הצלחתי להוריד את ידי הימנית שרעדה כאילו הייתה במקום רעידת אדמה. מייקל השחיל עליה את הטבעת וחזר לעמוד על שתי רגליו. הוא משך אותי לחיבוק צמוד. הקשבתי ללב שלו פועם בעוצמה לפני שהרמתי את עיניי אליו וראיתי שגם הוא דומע.
"א-אני אוהב אותך." אמרתי. ומשכתי את ראשו אלי בשביל ללכוד את שפתיו עם שלי. "איך אתה תמיד מצליח לשנות את החיים שלי לטובה?" שאלתי.
הוא חייך אלי בחזרה. "זה כישרון נייטווינג." ענה בהתגרות. "אבל זה יותר מהדדי, תאמין לי." הוא חייך והחזיר את שפתינו לנשיקה עמוקה יותר.