היי אהובים שלי.
ואווו סוף סוף הפרק הזה(!)
הערות לפני הפרק:
אני יודעת שכבר אמרתי את זה בפרק 4 אבל אני אחזור על זה שוב. חשוב לי להדגיש(!) הפרק הזה הוא 18+ אין הרבה פרקים כאלו כאן, אבל אלו שכן אני מבקשת שתחשבו רגע אם עצמכם אם זה התוכן הראוי לכם. הייתי ממליצה לחשוב לפני.
הפרק הזה כן מכיל תוכן מאוד חשוב בין קטעי הסקס. אז אלו המיקומים שלהם:
בפלאשבק חשוב לקרוא עד שהבגדים מתחילים לרדת (הייתי גם ממליצה את השורות האחרונות שם אחרי ה 😏)
אחרי הפלאשבק שוב כשהבגדים מתחילים לרדת.
אם אני לא טועה אחרי הפרק הזה הפרקים הבאים שיכילו תוכן מיני לא יתפסו כל כך הרבה מקום (אל תתפסו אותי על מילה).
אם אהבתם הכוכב כרגיל מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים על שאר הספרים שלי שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.
אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________
את יום העבודה שנותר העברתי עם חיוך ענק שנמרח על שפתיי. החיוך לא נעלם גם כשדיברתי עם לקוחות, למעשה הלקוחות שהיו איתי על הקו היו הרבה יותר נעימים ממה שהייתי רגיל ומצאתי את עצמי מדבר ומתדרך אותם בעליזות כמו ברוק. בין שיחה לשיחה שרקתי לעצמי באושר ולמרות שסוף היום לא מיהר להגיע האנרגיות שלי היו בשמיים.
בסוף היום ברוק נעמדה לצידי עם התיק שלה על כתפה. סימנתי לה רגע כי הייתי בדיוק בסוף שיחה עם המתקשר הכי נחמד שהיה לי. סיימתי אותה והסתכלתי על ברוק מחייך. "שניה אני מארגן ונצא." אמרתי ונעמדתי.
"אתה נראה מאושר יותר מתמיד." ברוק העירה לי. חייכתי באופן חצי מסתורי לפני שהנחתי את האוזניות על העמדה ותליתי את התיק שלי על הכתף. "נו? מה יש?" היא שאלה בהתלהבות. "לא נפוץ לראות אותך כל כך קורן," ציינה בחיוך. "מה גרם לך לחייך ככה?"
סימנתי לה שנתחיל להתקדם ליציאה והתחלתי ללכת מבלי להשיב לה. המחשבה על כך שמייקל כנראה כבר מחכה לי בחוץ גרמה ללב שלי להשתגע בבית החזה, כאילו פרפרים עפים בו מצד לצד וגורמים לו לנתר.
"למה שאני לא אהיה מאושר?" החלטתי לבסוף להשיב כשהיינו מחוץ לדלתות המוקד ורחוקים מטווח השמיעה של האנשים בעבודה שהצליחו לכבות לי את אור הזרקורים. "הלקוחות היום היו נחמדים, שון משוחרר מהבית חולים והוא בדרך הנכונה ומייקל עכשיו אוסף אותי בשביל זמן סקסי." אני חושב שיש לי את כל הסיבות בעולם.
להפתעתי ברוק לא הגיבה. סובבתי אליה את הראש. היא נעמדה במקום והסתכלה עלי ארוכות במבט שלא הצלחתי לקרוא. חשבתי שהיא תשמח שאני מתקדם בתוכנית שלה- זאת אומרת שלנו, שהיא תדרוש ממני מראש לתת לה אחר כך את כל הפרטים על הלילה שלי עם מייקל ותוודא לקבוע איתי פגישה בשביל לשמוע אותם. אבל במקום זאת היא נראתה כאילו היה זה יום אבל.
"ברוק, קרה משהו?" שאלתי בבלבול.
היא חייכה אלי, חיוך שהרגיש לי מעט עצוב ונדה עם ראשה. "אני שמחה שאתה שמח, זה לא קורה הרבה." היא המשיכה ללכת ופתחה את דלת המבנה עבורנו. "אתה צריך להיות יותר שמח, החיוך שלך ממש יפה."
סומק עלה מעט על לחיי ויצאתי. "את מתנהגת קצת מוזר היום." מלמלתי.
היא חייכה אלי. "סתם משהו עם כריס, לא משנה." הרגשתי שהיא משקרת לי אך בחרתי לשתוק.
התקדמנו ביחד על השביל מהבניין לכביש. "אומידדפול." קראתי בקול מבלי לשים לב כשהצלחתי לזהות את האופנוע של מייקל מרחוק. "אני כל כך אוהב כשהוא על האופנוע שלו, למה הוא חייב להיראות כל כך טוב כשהוא נשען עליו?" מלמלתי לעצמי.
"אתה יודע, אתה נוטה לדבר הרבה פעמים בקול." ברוק העירה וגיחכה. הרגשתי את הסומק על לחיי מתחזק.
המשכנו להתקדם לכיוון מייקל. בכל צעד שעשיתי הרגשתי שהרגליים שלי הופכות יותר ויותר לג'לי.
"מצטערת להיות זאתי, אבל... אתה אמרת שאתה לא מזדיין מבלי אלכוהול, לא? איך אתה מתכוון לשתות לפני אם הוא חושב שיש לך בעיות שתיה?" ברוק הפילה עלי פצצה שלא חשבתי עליה. קפאתי במקום. היא המשיכה להתקדם עוד מספר צעדים עד ששמה לב שאני לא לצידה והסתובבה. "מה קרה?" שאלה.
"לא- לא חשבתי על זה." מלמלתי מבלי להמשיך להתקדם.
ברוק חזרה אלי וחיבקה אותי. היא נאנחה והסתכלה בעיניי. "אתה ממש רוצה לשכב איתו?" שאלה.
"זה חלק מהתוכנית." מלמלתי.
"זה לא מה ששאלתי. שאלתי אם אתה באמת רוצה, בלי שום קשר לתוכנית."
הרגשתי נבוך מהשאלה שלה, היא שואלת על הרגשות שלי? לבסוף הנהנתי בכנות. "תראי אותו. הוא כל כך חתיך." החלטתי לקחת את התשובה לכיוון אחר, לכיוון של רובין השיכור. "אני לא יכול כבר להסתפק במה שיש לנו אני חייב עוד."
"אבל אתה-" נראה שהיא מחפשת את המילים. "אתה ממש רוצה אותו?" שאלה. הרגיש לי שהיא ממשיכה ללחוץ על הכיוון שלא רציתי ללכת אליו.
"כן." עניתי. "הוא צריך להיות ממש טוב, אז למה לא?"
שתקנו והסתכלנו אחד על השנייה.
"תשכב איתו בלי אלכוהול." הציעה. נדתי בראשי לשלילה במהירות, לא הייתי מוכן לזה. היא נאנחה. "אוקי. יש לך יין במקרר?" שאלה.
הנהנתי. "הוא עוד לא זרק לי אותו כי אמרתי שיין טעים לי."
"אוקי, תגיד לו שאתה רוצה לעשות את זה רומנטי." הציעה. "תשתה שתי כוסות ככה שתהיה עם טיפת השפעה של אלכוהול, אבל מספיק מפוקס כדי שהוא לא יראה את זה." היא נאנחה. "אבל שתדע שאני לא ממליצה לך את זה."
הסתכלתי עליה רגע וחיוך נפרש על שפתיי. "אני מסוגל לנשק אותך על הרעיון הזה!" קראתי בשמחה.
היא חייכה וברגע חזרה לברוק שאני מכיר. "אז למה אתה מחכה?" היא השיבה בטון סקסי מזויף וכיווצה את שפתיה מולי לנשיקה.
"איכס, צחקתי." מלמלתי במבוכה.
המשכנו להתקדם לכיוון מייקל צוחקים.
"מה כל כך מצחיק?" מייקל שאל בזמן שהושיט לי את הקסדה השנייה שלו. לקחתי אותה מידיו.
"סתם, חבר שלך לא רוצה לנשק אותי יותר בגללך." ברוק אמרה ועשתה פרצוף.
"א-אני אף פעם לא נישקתי אותך." אמרתי במהירות ובבהלה. הסתובבתי למייקל. "אני אף פעם לא נישקתי אותה, אני נשבע."
שניהם הסתכלו עלי כמה שניות לפני שהחלו להיקרע מצחוק. הסתכלתי עליהם מבולבל, לא ממש הבנתי מה מצחיק.
מייקל לקח את הקסדה מידיי ושם אותה על ראשי. "הוא כל כך חמוד כשהוא נלחץ, נכון?" הוא שאל את ברוק.
"לגמרי!" ברוק הסכימה בהתלהבות יתרה. "במיוחד כשהסומק מתחיל לכסות לו את האף והאוזניים שלו מאדימות טיפה."
"יש לו מזל שהוא לא ג'ינג'י." מייקל ציין והצחוק שלו גבר כאילו נזכר במשהו מצחיק. ברוק השתתקה לרגע, כנראה חשבה על שון. "יש לי חבר שהוא ג'ינג'י כמו תפוז, כשמצליחים להביך אותו האוזניים שלו נהיות יותר כהות מהשיער." סיפר וברוק חזרה לצחוק.
"טוב אכפת לכם להפסיק לצחוק על חשבוני?" שאלתי ברוגז.
"האמת שהבדיחה על חשבון פליקס." מייקל גיחך.
פניתי להסתכל עליו בהרמת גבה בה הוא לא יכל להבחין. ליטפתי את ידו כך שיוכל לקרוא את שפת הגוף שלי בעוד הקסדה מסתירה את פניי. "אני רוצה הביתה." נתתי לטון שלי להישמע מתחנן מעט, באופן זהה במקצת להתחננות שהוא שמע משפתיי כשהוא היה נוגע בי.
מייקל הסתכל לכיווני בשתיקה. הגנבתי מבט מהיר לעבר מכנסיו. כל עין לא רגישה הייתה מפספסת ככל הנראה את האופן בו איברו התקשה מעט, אבל אני הספקתי להכיר את הצד החרמן של מייקל גומז.
"טוב בייב, אתה צודק כדאי שנזוז." הוא אמר במהירות ועזר לי לעלות לאופנוע. לא הייתי צריך עזרה אבל נתתי לו לעשות מה שרצה, העיקר שנלך כבר. "להתראות ברוק, שמחתי לפגוש אותך שוב." אמר בנימוס והתיישב מלפני.
"ביי." קראתי ונופפתי בידי לפני שמייקל התחיל לנסוע.
___
אחרי נסיעה בה חשדתי שמייקל עבר את המהירות המותרת עצרנו מול הבניין שלי. ירדנו מהאופנוע, הורדנו את הקסדות ומבלי לתת לו אפילו את הקסדה תפסתי את העורף שלו ומשכתי אותו אלי לנשיקה. לא יכולתי למצוא אפילו טיפת טאקט או עדינות בגוף שלי בשביל להתחיל אותה באופן עדין, אלא ישר דחפתי את הלשון שלי לפיו. הוא היה מופתע בהתחלה אבל נתן לי כניסה מבלי לחכות יותר מידי.
אני לא יודע מתי הקסדות נעלמו מהידיים שלנו אבל לפתע הרגשתי את הידיים של מייקל מחליקות לגב התחתון שלי, נטולות מקסדה, ומצמידות אותי אליו. בתגובה כרכתי את הידיים -הכבר פנויות שלי- סביב צווארו. אחת הידיים שעל הגב שלי ירדה וחפנה לי את פלח הישבן הימני.
"בוא נעלה." הוא לחש לי כשנפרדנו לרגע כדי לנשום אוויר. "אני לא יכול להחזיק את עצמי עוד הרבה זמן אם נמשיך להתמזמז פה ככה, נראה לי שזה פחות מתאים." הוא הוסיף.
רציתי להתגרות בו על כך שאמר שהוא ימתין כמה שצריך, אבל הבנתי אותו, גם אני לא יכולתי לחכות יותר מידי. "קדימה בוא." השבתי. הוא קיבע את האופנוע שלו, סידר את הקסדות שהיו עליו ועלינו לדירה שלי במהירות.
הוצאתי את המפתח עם ידיים נרגשות מהתיק שלי ועוד לפני שהספקתי להכניס את המפתח לחור המנעול הוא הטיח אותי בדלת.
"מייקי." לחשתי את שמו כשהרגשתי שאני מתקשח מעט.
"הכאבתי לך?" הוא לחש בדאגה.
נדתי בראש שלי לשלילה והוא חייך. הוא נישק לי את הצוואר וליקק אותו. "רק שתדע." נשיקה. "גם אם מישהו יתקשר היום." נשיקה. "אני לא עונה לטפון." נשיקה. "אני לא הולך להפסיק היום." נשיקה. "גם לא בעד שלום." הוא לחש לי באוזן, שולח לי אוויר חם לאזור הרגיש וגורם לי להצטמרר.
הזזתי אותו ממני מעט בעדינות. "בוא נכנס פנימה מייקי, גם פה זה לא מתאים." מלמלתי והכנסתי את המפתח למיקומו. סובבתי אותו ופתחתי את הדלת. בפנים מייקל ניסה להתנפל עלי שוב אבל התחמקתי ממנו. הוא הסתכל עלי מבולבל.
"ב-בוא נעשה את זה קצת רומנטי." הצעתי כפי שברוק המליצה לי.
"עכשיו אתה נזכר להיות רומנטי?" הוא שאל בגיחוך. "עוד שניה עשית אותי על האופנוע."
הסמקתי מעט מהמחשבה עלי שעון על האופנוע כשמכנסיי מופשלות מטה ומייקל מטיח לתוכי. ידעתי שאנחנו נצטרך לנסות את זה יום אחד. "כ-כאילו שאתה לא רצית את זה גם." מלמלתי. "התכוונתי שנשתה קצת יין, נרגע, נדליק מוזיקה." חייכתי אליו. הוא נאנח. לעזאזל.
הייתה שתיקה. השתיקה הייתה כל כך חזקה עד שיכולתי לשמוע את המקרר מרעיש ואת השעון מטקטק. לא עבר זמן רב אבל זה הרגיש לי ארוך.
"אני לא אידיוט." מייקל אמר והתיישב על הכורסא. "אני הרחתי אלכוהול מהפה שלך בתקופה הזאת, אתה יודע?" הוא הסתכל עלי מבט סורק שגרם לי להשפיל את מבטי. "גם ראיתי את הבירות בפח אשפה." בלעתי רוק בקול. "אמרתי לעצמי בהתחלה, טוב אולי הוא קצת לחוץ, זה חמוד. לצערי לקח לי קצת זמן להיזכר בבעיה שלך, כנראה הדם היה יותר מידי למטה." הוא חייך אלי. "לא ידעתי בדיוק איך להעלות אותה בפניך, במיוחד כי נראת ממש מתוח במהלך השבוע ההוא. כשסיכמנו שאני אאסוף אותך מהעבודה הבנתי שלא תוכל לשתות בסתר ואז אני לא אצטרך אולי לעשות איתך את השיחה כי תיזכר כמה טוב סקס כשאתה פיקח." רציתי לגחך על הנאיביות שלו. "לא חשבתי לרגע שתחשוב על כיוון אחר."
שתיקה. הרגשתי אשם, לא מצאתי את המילים כדי לתרץ את המעשים שלי. הוא צדק.
"לא שכבת הרבה בלי לשתות אלכוהול, נכון?" הוא שאל אותי והיה לי נדמה שהוא חושש מהתשובה.
המשכתי להסתכל על כפות רגליי במבוכה ואז הנדתי את ראשי לשלילה. "למעשה... אף פעם לא שכבתי עם מישהו בלי אלכוהול. כל מי ששכבתי איתו היה סטוץ בבר חוץ מאיזה אחד. האמת שגם איתו שכבתי רק אחרי ששתינו." נאנחתי. "כן, הפעם הראשונה שלי גם הייתה סטוץ וגם הייתה עם אלכוהול." הוספתי מהר ובכך כנראה עונה על השאלה הבאה לו. הבנתי שגרמתי לזמן האינטימי שלנו להידחות עוד קצת. התיישבתי לצידו. "אתה רוצה לשמוע על זה, נכון?" שאלתי את הברור מאליו והוא הנהן.
"אז ככה. זה היה יום ההולדת השמונה עשרה שלי, באותה תקופה רק התחלתי לצאת קצת מהארון, אף אחד לא ידע חוץ מהמשפחה שלי. אז הייתי מחוץ לארון מול המשפחה שלי מעט זמן ויצאתי עם כמה חבר'ה לחגוג בבר עם תעודות זהות מזויפות כדי שנוכל לקבל אלכוהול.
התחלתי להיזכר באותו היום ובפרטים שלא התכוונתי לשתף בהם את מייקל.
___
עמדתי מול המראה בחדר שלי וסידרתי נגיעות אחרונות בשיער שלמרות שחייתי איתו שמונה עשרה שנה בקושי הצלחתי להבין איך להתמודד איתו.
"נו רובין, די עם הפרצוף תחת הזה." דניאל שעמד לידי ניסה לעודד אותי. "קדימה, תשתחרר קצת, זה היום הולדת שלך זה לא הזמן להיות כבד." הוסיף וניער אותי מכתפיי.
"אני לא כבד, אני פשוט לא מבין למה אני חוגג את יום הולדת השמונה עשרה שלי בבר." מלמלתי בתסכול. עוד לא הצלחתי להבין למה הסכמתי להיגרר איתם לבר. אומנם זאת לא הייתה הפעם הראשונה ששתיתי עם החבר'ה האלו מהכיתה שלי אלכוהול, אבל יציאה הייתה כבר עניין חדש. ניסיתי להתחמק אבל דניאל התעקש שאני צריך לצאת ולחגוג.
היום הולדת הזה היה היום הולדת בו תכננתי לצאת מהארון באופן רשמי, עמדתי לסיים את התיכון ולברוח כמה שיותר מהר ללוס אנג'לס רחוק מכל הבריונים, כך שלא היה לי אכפת מה הם יגידו כי הם עמדו להיות מודחקים לעבר שלי.
"דניאל." שמו יצא מפי באופן חורק וחלש. אומנם לא סמכתי על אף אחד מה"חברים" שלי אבל משהו בדניאל תמיד היה מעט שונה, גם אם לא רציתי להודות בכך. אחרי הכל, הוא היה האחד שהציל אותי מעצמי כשהתעלפתי, הוא דרש שיקראו למורה, הוא שפך עלי מים והוא חייג לאמבולנס.
"מה יש?" שאל וסידר את צווארון החולצה שלי.
"אני לא רוצה ללכת בגלל ש- שכולם בטח יצפו ממני לצאת עם מישהי כי זה יום ההולדת שלי." השפלתי את המבט שלי.
הוא הסתכל עלי מבולבל. "מה הבעיה?" שאל. "אתה בתול?"
"ז-זה לא זה." גמגמתי במבוכה.
"תראה, כולנו היינו בתולים בשלב כלשהו." הוא גיחך. "אם אתה לא רוצה לאבד את הבתולים שלך ככה זה בסדר, אל תתבייש להגיד, אתה לא חייב לשכב עם הבחורה שתצא איתה. אבל תחשוב איזה נחמד יהיה לאבד בתולים ביום הולדת."
שתקתי.
"א-אני חושב שאני..." יודע אני יודע. לא רציתי אבל להגיד את זה ככה. "שאני נמשך לגברים." מלמלתי.
דניאל הסתכל עלי לרגע נותן למילים להתעכל לו בראש. "אתה הומו?" שאל. האדמתי והנהנתי.
שתיקה.
"לעזאזל!" הוא קרה. השפלתי את הראש שלי ורציתי להגיד לו שאני מבין אם הוא לא ירצה להיות לידי כשאני שותה. אבל לפני שהספקתי לפתוח את הפה הוא המשיך; "היינו צריכים לצאת אז לבר מתאים. איך לא חשבתי על לשאול אותך לפני? זה לא הוגן, עוד ביום הולדת שלך." הוא דיבר לעצמו והטיח במצחו עם כף ידו. הסתכלתי עליו בהפתעה. "טוב אני בטוח שתוכל למצוא גבר שיתעניין בך שם." הוא חייך. "אני אגיד לחבר'ה ש-"
"-לא" קטעתי אותו בבהלה. "אל תגיד לאף אחד, בבקשה." התחננתי.
שתיקה.
"טוב." הוא הסכים. "זה העסק שלך. רק שככה אני לא אוכל למנוע מהם לנסות לדחוף אליך נשים."
"זה בסדר, תודה." מלמלתי.
"נצא?" הוא שאל. הנהנתי ויצאנו.
המונית עצרה לנו במגרש חניה שהיה צמוד לבר. יצאנו מהרכב ודניאל שילם לנהג, אחרי שניצח בוויכוח בינינו כשרציתי לשלם חצי איתו. באזור הכניסה עמדו גברים ונשים שחלקם עישנו וחלקם שתו מה ששיערתי שהוא אלכוהול. בין האנשים היו החבר'ה שלנו שחיכו לנו בשביל להיכנס וכשראו אותנו נופפו. ובפתח עמד שומר חסון לבוש בג'ינס וחולצה שחורה קצרה. שיערו השטני סודר לצידו הימני והוא חייך חיוך מקסים בזמן ש דיבר עם כמה אנשים.
אחרי שבירכנו אחד את השני לשלום התקרבנו לשומר. "ערב טוב, תעודות זהות בבקשה." ביקש. כל אחד מאיתנו נתן לו את שלו. הוא הסתכל עלינו בהרמת גבה ספקנית.
"יש לו היום יום הולדת." דניאל קרא וחיבק את כתפיי.
"כן אני רואה." אמר. "יום הולדת... עשרים ושלוש." ציין בספקנות.
"ז-זה באמת היום הולדת שלי." אמרתי במבוכה והרגשתי את לחיי מתחממות.
הוא סרק אותי מכף רגל ועד ראש. "טוב, תכנסו." אמר וחייך אלי. "זה ברור שהתעודה הזאת מזויפת מותק." הוא לחש באוזני כשעברתי לידו. "תנסה לו להיתפס." הסמקתי מעט ונכנסתי פנימה.
מהרגע שנכנסנו המטרה של ה"חברים" שלי הייתה לשכר אותי וכמה שיותר. בכל פעם שהכוס שאחזתי ביד שלי התרוקנה, כוס אחרת החליפה אותה במיידיות. תהיתי לעצמי בערפול אם הם שילמו לברמן לדאוג לזה. תוך זמן קצר הרגשתי את העפעפיים שלי מעט כבדות אך בו זמנית הגוף שלי הרגיש קליל והרגשתי שאני יכול לעשות כל העולה על רוחי.
"אבל. אני. לאאאא. אוהב וודקה." קראתי וצחקקתי כאשר דניאל הכניס ליד הריקה שלי שוט וודקה אננס. הריח המתוק והחולני של הערבוב של השניים הגיע לאפי וגרם לגרון שלי לשרוף רק מהמחשבה.
"אל תהיה מבאס." הוא אמר צוחק. הסתכלתי בהבעה נגעלת על הנוזל השקוף, רוקנתי אותו במהירות לגרוני תוך שדניאל ועוד כמה מהחבר'ה עודדו אותי ומחאו לי כפיים.
לאחר זמן קצר חלק הלכו לרקוד ברחבת הריקודים, אחרים היו בפאתי המקום עם נשים כאשר הם בודקים את הגרונות שלהן ביסודיות עם הלשון שלהם ודניאל הספיק להעלם לשירותים עם מישהי. ישבתי לבדי על הבר וסרקתי את האנשים, לא הצלחתי לעצור את עצמי מלהסתכל על הגברים היפים ולקנא בנשים שמצליחות לתפוס להן מישהו. לי לא היה את אומץ אפילו לנסות.
"אתה הומו." שמעתי קול גברי לצידי אומר ולא שואל ולאחר מכן צליל גרירת כיסא.
סובבתי את ראשי להסתכל לכיוון הקול בשביל מצוא את השומר מהכניסה. "אתה כנראה כבר יודע." השבתי בשכרות. הוא תפס את הסנטר שלי עם האגודל והאצבע המורה שלו והרים את פני אליו. מקרוב יכולתי להבחין בעיניים שלו, עיניים ירוקות ויפות דומות למה שזכרתי שהיו למייקל שלא ראיתי כבר ארבע שנים.
"אז זה אומר כן." הוא קבע והצמיד את השפתיים שלו לשלי מבלי שום הכנה.
לא רק שזאת הייתה הפעם הראשונה שגבר נישק אותי, זאת הייתה גם הפעם הראשונה שמישהו נישק אותי בכללי. לא ידעתי מה לעשות, איך להגיב, איך לנשק אותו בחזרה ואם בכלל כדאי לי לעשות זאת או לדחוף אותו ממני. הרגשתי מובך. האגודל שתפסה לי את הסנטר משכה אותו מטה בעדינות וגרמה לפה שלי להיפתח. הוא הכניס את הלשון שלו לפי והעביר אותה על שלי. ניסיתי לחקות את הפעולה שלו וקיוויתי שאני עושה זאת בהצלחה.
הוא עבר לנשק את הצוואר שלי, הגוף שלי כהתעורר לחיים וגרם לי להצטמרר. "אתה לפחות חוקי?" הוא שאל בלחש באוזן שלי.
הנהנתי. "זה יום ההולדת השמונה עשרה שלי." הודיתי.
"רוצה ללכת לדירה שלי?" הרגשתי את הדם גועש לי בגוף, הלחיים שלי התלהטו ולא רק בגלל השפעת האלכוהול. הסתכלתי לצדדים בחיפוש אחר משהו לא ברור: אולי מישהו יעצור אותי, אולי מישהו יעצור אותו, אולי מישהו יגיד לי משהו. אבל זה לא קרה.
למעשה לא ידעתי מה כבר ציפיתי שיקרה. שמישהו יגיד לי לא לעשות את זה בפעם הראשונה משכרות? שמישהו יגיד לי לחכות לאחד? שמייקל יבוא משום מקום ויעצור אותי?
מייקל.
לא הצלחתי להבין למה מייקל קשור למחשבות המבולגנות שלי, למה אני חושב עליו אחרי ארבע שנים בהם לא ראיתי אותו? ולמה? למה דווקא עכשיו? למה ברגע כל כך אינטימי הוא קפץ למחשבות שלי ללא בושה? השאלות האלו עברו במהירות בראש שלי.
"אז, רוצה?" השומר שאל שוב.
"בוא נלך." הסכמתי. ירדנו מכיסאות הבר בגבוהים והתחלנו להתקדם ביחד לכיוון היציאה. בזווית העין שלי ראיתי את דניאל יוצא מהשירותים ומנופף לי לשלום בחיוך עם יד אחת ועם היד השנייה מרים אצבע במחווה של 'כל הכבוד'.
הנסיעה לדירה שלו הייתה מעורפלת בשבילי, לא ידעתי עם בגלל האלכוהול או בגלל הלחץ. לא הייתי ילד נאיבי, ידעתי שהוא לא לוקח אותי אליו לדירה רק בשביל להתמזמז והלב שלי דפק בעוצמה. נכנסנו לדירה הקטנה שלו וברגע הראשון הידיים שלו הוא היה עלי: הידיים שלו עברו מהמותניים שלי, לחזה, לכתפיים, לגב וירדו לישבן וחפנו אותו. השפתיים שלו גם הן נגעו בי באגרסיביות: הוא נישק לי את הצוואר תוך שהוא נועץ בו מעט את שיניו, את הלחיים ואת השפתיים. מבלי לנתק את השפתיים שלו משלי הוא החל לפתוח את כפתורי החולצה שלי.
למרות שידעתי שזה הכיוון נבהלתי ודחפתי אותו ממני במקצת. "א-אני אף פעם לא-" מלמלתי במבוכה.
"הבנתי את זה כבר." הוא אמר, התקרב אלי שוב וחזר לנשק את הצוואר שלי. "אל תדאג, אני לא אכאיב לך יותר ממה שכואב בפעם הראשונה." הוא ניתק ממני את שפתיו והוביל אותי לחדר השינה.
בחדר הוא הפיל אותי על המיטה ועלה מעלי. הוא החל לעסות את אזור המפשעה שלי שהחל להתקשות ופתח את רוכסן הג'ינס. תוך זמן קצר נשארתי על המיטה שלו לבוש בתחתוני הבוקסר שלי בלבד. הוא התרחק ממני בשביל להתפשט בעצמו. לעומתי הוא הוריד גם את התחתונים שלו. בלעתי רוק בקול מההבנה שאני רואה לראשונה גבר ערום בסיטואציה כל כך אינטימית שלא קורת במרקע המחשב שלי. הלב שלי האיץ כאילו הוא נסה לקפוץ החוצה ולא להיות חלק מהסיטואציה הזו. משהו בי רצה לעשות כמותו אבל הרגליים שלי הרגישו רדומות.
השומר חזר למיטה. הוא חפן את איבר המין שלי שעדיין היה בתוך התחתונים ושפשף אותו. כבר הרגשתי שהזקפה שלי קשה כמו אבן, היא אף פעם לא הייתה כך קודם לכן והתחלתי לפחד ביני לבין עצמי שזה לא יחזור להיות שוב רך.
הוא נישק את הבטן התחתונה שלי לפני שהסתכל עלי והודיע; "אני הולך להפשיט אותך לגמרי." הוא משך את תחתוני מטה וזרק אותן על הרצפה. הוא ירד מהמיטה, פיסק את רגליי והסתכל עלי מלמעלה. אף פעם לא הרגשתי כל כך חשוף כמו באותו הרגע, לא כשהבריונים התחילו לרדת עלי שאני שמן, לא כשג'ורדן הרביץ לי וכולם הסתכלו וגם לו במקלחות המשותפות עם מייקל.
שוב מייקל.
הוא הצליח למשוך אותי במהירות מהמחשבות שלו כששמעתי רעש של מגירה נפתחת. סובבתי את ראשי אליו וראיתי אותו מוציא ממגירת השידה בקבוק קטן. הוא מרח מהנוזל שבתוכו על אצבעותיו והעביר אותן בפתח שלי.
"א-אני לא כל כך מוכן לזה." ניסיתי להתנגד למרות שכנראה כבר היה מאוחר מידי. "א-אנחנו לא ממש מכירים." גמגמתי. הרגשתי מבולבל, הכל קרה כל כך מהר לא ציפיתי לשום דבר מהמתרחש.
"אל תדאג, זה כולה זיון. אנחנו לא צריכים להיות מאוהבים בשביל זה או להכיר."
כל כך רציתי שמישהו יעצור אותי כי אני לא הצלחתי לעצור את עצמי. הראש שלי צרח 'לא' שוב ושוב אבל מסיבה לא ברורה לא הצלחתי להוציא את זה על השפתיים שלי.
הוא דחף את אחת האצבעות שלו לתוכי. הרגשתי כאילו כל האזור מתחיל לעלות באש, זה כאב כל כך עד שפלטתי צעקה קטנה. הוא השתיק אותי במהירות עם שפתיו. הוא החל להזיז את האצבע לכל כיוון אפשר בתוך הישבן שלי.
הרגשתי כל כך מוזר, זה לא היה נעים כמו שחשבתי שאמור להיות, בסרטי פורנו השחקנים מגיבים שונה לחלוטין. "ז-זה לא נעים." התבכייני במבוכה. "ת-תפסיק." הפחד החל לשטוף אותי, הרגשתי שהתעסקתי בדברים שאני לא צריך, בדברים ששייכים לאנשים יותר מבוגרים ועמוק בתוכי הרגשתי עדיין ילד.
"אל תדאג, בקרוב זה ירגיש מדהים." הוא לחש וצירף אצבע נוספת.
דמעות החלו לרדת מעיניי. "זה ממש ממש כואב. בבקשה א-אני לא רוצה, זה לא נעים." ניסיתי לדחוף אותו מתוכי. זה כאב יותר.
"היי, ששש...." הוא היסה אותי כמו שמרגיעים תינוק ונשק לצוואר שלי. "אתה רק מכאיב לעצמך ילד." אמר. "תרפה את הגוף, ותן לי לעשות את העבודה. זה תמיד כואב ככה בפעם הראשונה."
מסיבה שאף פעם לא הייתה ברורה לי החלטתי להקשיב לו. נתתי לו לעשות מה שהוא רצה, נתתי לאלכוהול לקחת שליטה על הגוף שלי והמודעות שלי. הוא קיפל ויישר את האצבעות שלו בפנים עד שפלטתי גניחה גרונית עמוקה. לא ידעתי איפה הוא נגע אבל זה בהחלט היה מדהים.
"רואה? אמרתי לך שיהיה יותר טוב." הוא אמר בטון מרוצה. שתקתי, לא ידעתי מה בדיוק לעשות והאלכוהול הרב ששתיתי זרם בעורקי אז החלטתי לסמוך עליו. אצבעותיו המשיכו לזוז בתוכי, אני חושב שבזמן התהליך הצטרפה לשם גם אצבע שלישית. התפלאתי מהיכולת של הישבן שלי להכיל כל כך הרבה בתוכו.
בשלב מסוים האצבעות שלו יצאו מתוכי. הגנבתי אליו מבט וראיתי אותו שולף משהו מרובע מהמגירה של השידה. כאשר עיניי התפקסו על הדבר זיהיתי שזה קונדום. הוא התיישב על המיטה והסתכל עלי במבט רציני. "אף פעם אל תיתן למישהו לזיין אותך בלי אחד כזה וגם אל תזיין בלי." הוא אמר וקרע את העטיפה. הוא הוציא מתוכה גומי עגול שגם מהנקודה שלי יכולתי לראות שהוא שמנוני.
עקבתי אחרי הפעולות שלו בהתפלאות כלשהי - אולי כי הייתי שיכור או אולי כי הייתי סקרן. הוא הלביש על עצמו את הקונדום, רק באותו הרגע הבחנתי בגודל שעומד להיכנס לתוכי, תהיתי לעצמי עם השתים או שלוש אצבעות אשר הכינו אותי יספיקו במצב הזה. ליבי הלם מהר ובפחד ואיבר מיני בניגוד אליו התזדקר אף יותר מהתרגשות.
השומר הושיט את ידיו לירכיי, פיסק אותן שוב והתמקם ביניהן. הוא הוריד את ידו הימנית מהירך שלי וכיוון את עצמו לתוכי. עצרתי את הנשימה שלי ובלעתי רוק בקול כאשר הרגשתי את הקצה העגלגל נוגע בעור החשוף שלי. הוא הרים את ראשו מהפעולות בהן התרכז וחייך אלי. עיניי התקבעו על עיניו הירוקות, כמעט בגוון ירוק זית. "אל תדאג, אני עדין עם בתולים." הוא החל לדחוף את עצמו פנימה.
תפסתי בסדינים בחוזקה וצרחת כאב קצרה נפלטה מפי. "ששש... תרפה קצת וכמו האצבעות זה ירגיש יותר טוב בקרוב." ניסיתי להקשיב לו בכל הכוח, רציתי שוב את התחושה המדהימה, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי – זה כאב כל כך. הוא ליטף את החלק החיצוני של הירך השמאלית שלי עם היד שהחזיקה בה. הוא המשיך לדחוס את עצמו פנימה ולבסוף לשמחתי הצלחתי להירגע מעט.
הרגשתי את כולו בתוכי. קיוויתי שזה היה הכל. ידעתי שאם יהיה עוד אני פשוט אתעלף והוא כנראה יתגלה כנקרופיל, דבר שהתחלתי להשלים איתו. "ז-זה הכל, נכון?" שאלתי בחשש. לא באמת רציתי לאבד את הבתולים שלי עם נקרופיל.
"כן." הוא אמר ברוגע ונשמע משועשע מהתגובה שלי. "אני עוד מעט אתחיל לזוז." הוא הודיע לי. הנהנתי. "תתפוס לי את הגב, זה יעזור לך טיפה.", צייתתי במהירות ונעצתי את הציפורנים שלי בשכמותיו.
הוא חיכה קצת ואז התחיל לזוז. התנועות שלו היו איטיות ורכות, הידיים שלו ליטפו אותי בעדינות והשפתיים שלו התעסקו לי בצוואר. למרות זאת זה עדיין כאב כל כך עד שהתחלתי להתחרט על המשיכה שלי לגברים. לאחר כמה רגעיים הגוף שלי התחיל להתרגל לתחושה, סוף סוף התחלתי להבין על מה אנשים מדברים, למה אנשים מתלהבים כל כך מסקס. שמעתי מישהו גונח וצורח חזק בעונג, הראש שלי כמעט ולא תפקד עד שלקח לי זמן להבין שזה אני.
התחלתי להרגיש אומץ מציף אותי ואפשרתי לגוף שלי לפעול מעצמו, לתת לאינסטינקטים הטבעיים להיכנס לפעולה. עטפתי את רגליי סביב מותניו כך שהוא יוכל להיכנס יותר עמוק, הוא קיבל את זה כבקשה לעוד והחל להגביר את הקצב. דמעות עונג ירדו מעיניי והרגשתי אותן מחליקות לאוזניי. החדר התמלא בצלילי גניחות, התנשפויות וחריקות המיטה. ריח זיעה תשוקה ותחילת גמירה מילא את אפי. שפתיו התרסקו על שפתיי ונישקו אותי באגרסיביות בזמן שדחיפותיו לתוכי נהיו עמוקות יותר, דורשות יותר וחזקות יותר.
הורדתי את ידי לאיבר מיני והתחלתי לגעת בו, רציתי כבר לגמור וכך קרה לבסוף. גמרתי בגניחה גדולה -כמובן שלא גנחתי את שמו כי לא ידעתי אותו- רק שמעתי אותו לוחש באוזני; "חמוד, לא קוראים לי מייקל."
לבסוף הוא גמר בקונדום ונפל על גופי. הוא יצא ממני, התגלגל לצד והחל להסדיר את הנשימה שלו. לאחר כמה שניות הוא הוריד את הקונדום, קשר אותו והשליך אותו לפח אשפה. הוא חזר לשכב לידי בזמן שאני מנסה להסדיר את הנשימה ולעכל את מה שעשיתי.
הוא ליטף לי את הראש והסתכל עלי. "להזמין לך מונית ילד, או שתזמין לעצמך?" שאל. לא ידעתי איך להשיב לשאלה הזאת, אני לא יודע למה ציפיתי. הייתי שיכור מידי לעשות את זה והוא החליט להיות ג'נטלמן ולעשות זאת בעצמו.
וככה איבדתי את בתוליי.
ללא רגש. ללא אכפתיות אמיתית.
פשוט זיינו אותי ושלחו אותי הביתה.
אולי אני צריך להגיד תודה שהוא היה אדיב מספיק בשביל להיות איתי עדין. אולי אני צריך להגיד תודה שהוא הסביר לי קצת על אמצעי מניעה.
אבל מבחינתי זאת הייתה חוויה פשוט נוראית שגרמה לי לא להעז לחזור לבר ההוא. וכשדניאל שאל אותי איך היה אילצתי את עצמי לשקר ולהגיד שלו 'מדהים'.
___
עד אותו רגע לא זכרתי את אותו המשפט שהוא לחש לי כשגמרתי, כנראה שהדחקתי אותו. לחיי החלו להאדים מהזיכרון.
"רובין." שמעתי לפתע את קולו של מייקל שמשך אותי מהזיכרון שלי והמבוכה העצמית. "אמרת שזה היה יום ההולדת השמונה עשרה שלך והייתה מחוץ לארון מול המשפחה והלכת עם חברים לחגוג יום הולדת בבר. מה אחר כך?" הוא שאל בסקרנות. הסתכלתי עליו במבוכה והבנתי שכנראה בהיתי באוויר זמן מה.
נאנחתי. "סליחה חלמתי. אממ... שתיתי הרבה באותו היום וכל החברים שלי הלכו להתמזמז עם בנות וזה." נשמתי עמוק. "ואז הסלקטור פשוט התיישב לידי ודיבר איתי והעיניים שלו היו פשוט-" עצרתי והסתכלתי על מייקל. ידעתי שכמעט פלטתי 'עיניים כמו של מייקל'. לא יכולתי להגיד את זה לו.
"מה עם העיניים שלו?" מייקל שאל.
שתקתי לרגע. "היו לו עיניים מהפנטות." אמרתי לבסוף. "ממש." הדגשתי וליקקתי את השפתיים שלי שהתייבשו. ניערתי את ראשי וכחכחתי בגרוני. "אממ... בכל מקרה הוא לקח אותי אליו לדירה, הכין אותי, הסביר לי על אמצעי מניעה, זיין אותי ושלח אותי הביתה במונית." גיחכתי במבוכה. "אני לא יודע אפילו איך קראו לו ולא זוכר את השם של הבר." לא הייתי צריך לדעת את השם כדי לדעת את המיקום ולזכור את המראה שלו בפרטי פרטים.
לא שמתי לב שאני דומע עד שמייקל מחה את הדמעה שלי. "רובין." נראה שהוא רוצה להגיד משהו אך במקום זאת הוא נשק לשפתיי. "אתה חייב להבין שבשבילי אתה לא סתם זיון." אמר כשפתינו התנתקו. רציתי להטיח בפניו את כל האנשים שהיו בשבילו סתם זיון, אבל כמו המהירות בה הם הופיעו בראשי כך הם גם נעלמו. "זה למה אני לא רוצה שתשכב איתי כשאתה שיכור." הוא נשם עמוק. "תראה, אני אעשה מה שאתה תרצה כי אני מבין שהנושא הזה ממש רגיש לך. אני עדיין אשמח אם תהיה פיקח איתי. הוא חייך חיוך מקסים. "תן לי לתת לך פיצוי, תן לי לתקן את כל מה שהכאיב לך בעבר תן לי להיות מה שאף פעם לא הרשת לעצמך."
בהיתי בו נדהם מהמילים היפות שהוא אמר. אני אף פעם לא הייתי מצליח להגיד לו מילים יפות כאלו, למעשה לא היה כנראה אדם שיכולתי לבטא בפניו את הרגשות שלי באותו האופן. אף אחד אף פעם לא דיבר אלי כמותו, לאף אחד אף פעם לא היה אכפת.
עצמתי את עיניי. הרגשתי כאילו אור זרקורים ענק נדלק עלי והאיר אותי בחוזקה. בעולם אחר יכולתי להתאהב בו. הסתכלתי בעיניו שכל כך אהבתי. אבל זה לא היה עולם אחר, זה לא היה עולם שיכולתי להרשות לעצמי ליפול לחלוטין בשביל מייקל. למרות זאת החלטתי להרשות לעצמי אותו ללילה.
"אוקי." נשמתי עמוק. "בלי אלכוהול הלילה." אמרתי לאחר הדיון שלי עם עצמי.
התקרבתי אליו על הספה. הוא חייך וחיבק את גבי התחתון עם ידו הימנית והצמיד אותי אליו. עם ידו השמאלית הוא תפס את ראשי והצמיד את שפתינו לנשיקה רכה וחמימה. כרכתי את שתי ידיי מסביב לצווארו ותפסתי קצוות משיערותיו. תחילה הנשיקה הייתה עדינה, השפתיים שלנו נעו ביחד בתיאום מושלם. אני לא יודע מי ביננו היה הראשון שפתח את פיו והצמיד את הלשונות שלנו ביחד, יכול להיות שזה היה פשוט בו זמנית.
הלשונות שלנו חיממו אחת את השנייה והתחבקו כמבטיחות לא להיפרד לעולם. שפתיו מצצו את שפתי התחתונה בעוד ששפתיי לקחו את העליונה שלו, הלשונות שלנו חזרו לטעום אחד לשני את הפה והרגשתי גל חום עז מציף אותי לחלוטין.
מבלי לנתק את השפתיים אפילו לרגע אחד הידיים שלו התחילו לפתוח את כפתורי החולצה שלי בתגובה עבדתי על חגורת המכנס שלו. מייקל קם מהספה ומשך אותי אחריו מבלי לנתק את הנשיקה. תוך רגע החולצה שלי נעלמה וכך גם המכנסיים של מייקל.
שפתינו התנתקו כשאני משכתי את חולצתו של מייקל ממנו. "אתה כל כך מכוער עם בגדים מייקל." מלמלתי בזמן שבהיתי בגופו החטוב מולי. הרגשתי את איברי מתקשה בין רגליי ומתחנן ממני לשחרר אותו לפחות מהמכנס הצמוד.
"תראה מי שמדבר." מייקל השיב. הוא כנראה ראה את המצוקה של החבר שלי כי הוא שחרר אותי במהירות ממכנסיי ומתחתוניי יחדיו.
עמדתי ערום מולו בעוד שהוא היה לבוש בבוקסר שלו. "לא הוגן." התאוננתי.
"בוא נלך לחדר שלך ותוריד אותו ממני." הציע. הנהנתי ומיהרתי איתו לשם.
פתחתי את דלת החדר שלי ותוך רגע הייתי עם גבי על המיטה ומייקל היה מעלי. הוא חזר לנשק אותי אך הפעם באופן יותר אגרסיבי מהנשיקה הארוכה שהייתה בסלון.
הכנסתי את ידי לתחתוניו ברוגז ותפסתי את איברו. "תוריד. אותם. מיד." פקדתי תוך הדגשת כל מילה.
"לא חשבתי שאני אזכה לראות את היום בו אתה כל כך חרמן." הוא לחש באוזני בטון נמוך ומתגרה.
"תסתום את הפה לפני שאני אנשך אותו." איימתי.
הוא גיחך. "ואז אף פעם לא תלמד לבלוע." הוא התגרה בי באמצעות הוויכוח הארוך שלנו.
"אתה רוצה באמת לדבר על זה עכשיו?" שאלתי באזהרה. "אתה סתם תוריד לי."
"לא אדוני." הוא גיחך.
"כך יותר טוב." מלמלתי בזמן שהוא משך את תחתוניו מטה.
הרגשתי באותו הרגע שאנחנו מצד אחד נמצאים בעולם גשמי: השפתיים שלנו אמיתיות, הידיים שלנו גם, הבגדים הנזרקים על הרצפה קיימים לחלוטין. אבל מצד שני כאילו הכל כמו אשליה, כאילו לא באמת היינו שם ושאנחנו בעצם גוף אחד שנועד לחזור ולהתחבר.
המשכנו להתנשק בזמן שהזקפות שלנו השתפשפו אחת בשנייה וגניחות נפלטו מהפיות של שנינו. ידיו ליטפו את החזה שלי, התעסקו בפטמות שלי ושפתיו נישקו את צווארי. לא הצלחתי לעשות דבר מלבד לגנוח את שמו בחוזקה. הרגשתי שהתודעה שלי מתנתקת מגופי לחלוטין ואני הולך לאיבוד במגע שלו.
"זה עוד לפני שאני בתוכך?" מייקל שאל בהתגרות .
"אז כנס לתוכי כבר!" צעקתי עליו. הרגשתי שהגוף שלי עומד להתפוצץ, הייתי חייב אותו בתוכי וכמה שיותר מהר.
הוא כנראה סוף סוף הבין שאני באמת כבר נזקק לו כי הוא הפסיק להתגרות בי והושיט את ידו למגירה. הוא שלף מתוכה את בקבוק החומר סיכה בטעם תות שהוא קנה לנו וקונדומים שתמיד היו אצלי כפי שהבטחתי לאמא. הסתכלתי על הפעולות שלו מהופנט. עוד מהיום בו איבדתי את בתוליי אהבתי להסתכל על הטקס של החודר, גם כשאני לקחתי את התפקיד אהבתי להתרכז בפעולות של עצמי.
הוא הניח את העטיפה המרובעת של הקונדום עם הקונדום עדיין בתוכו על השידה. הוא פתח את הבקבוקון ומרח על אצבעותיו את חומר הסיכה השקוף והטיפה ורדרד. הסתכלתי על הפעולה וליקקתי את שפתיי בציפייה. הוא מרח מהחומר סיכה בחור שלי שהרגשתי שהצטמרר מהמגע שלו.
לא הייתה שום הפרעה: הפלאפון לא צלצל, אף דפיקה בדלת אפילו לא אסון טבע. התחלתי להאמין ולהבין שהמיטה שלי הלילה לא תרעד מרעידת אדמה שחשבתי שתתרחש, אלא מזה שמייקל ינער את העולם שלי.
"בבקשה מייקי." התחננתי. "א-אל תתגרה בי היום. אני ממש זקוק לך." כמעט בכיתי מרוב שהתחננתי.
"אפילו לא רימינג?" שאל מופתע "אתה אוהב רימ."
הרגשתי מובך שהוא כבר למד אותי מספיק טוב. "אפילו לא זה, אני חייב אותך."
הוא הנהן בהבנה.
לאחר רגע אצבע החלה להידחף לתוכי באיטיות. להפתעתי היא מצאה את המקום הנכון במהירות וללא צורך בחיפושים מציקים. "פאק! כן!" צעקתי וראיתי אותו מחייך. הוא הזיז אותה בתוכי, זה היה נעים וחמים. לא יכולתי לעצור את עצמי מלהיזכר באותו השומר מהפעם הראשונה שלי, כשהוא הכניס את האצבע פנימה זה לא היה נעים כמו מייקל. אולי כי זאת הייתה הפעם הראשונה והכל היה צר ורגיש יותר, אולי כי מייקל יותר טוב ויותר מנוסה אבל אולי, רק אולי כי למייקל יותר אכפת ממני.
"עוד מייקי, עוד." התחננתי. נזכרתי איך התחננתי בפני הגבר ההוא שיפסיק, בניגוד לאותו הרגע עם מייקל. רציתי את מייקל וכמה שיותר ממנו. הוא דחף אצבע שניה לתוכי ופיסק אותן. נאחזתי בסדינים בחוזקה ודחפתי לכיוונו בזמן שעיני החלו להתגלגל לאחור. "מ-מייקי," פלטתי לאחר מספר דחיפות של אצבעותיו. "אם לא תעשה את זה בקרוב אני לא אוכל להחזיק הרבה." הודיתי. הוא הנהן והוציא את אצבעותיו מתוכי. פלטתי גניחה קטנה.
הוא התרחק ממני קצת. פיסקתי את רגלי כמה שיכולתי במטרה להראות לו כמה שאני רוצה אותו. "נוף יפיפה." הוא מלמל בתגובה והשיג ממני חיוך מרוצה. הוא לקח את הקונדום מהשידה וקרע את העטיפה בעדינות. כמו תמיד עקבתי אחרי כל תנועה ותנועה שלו בהתרגשות: הוא שלף מתוך העטיפה את הקונדום וגלגל על עצמו, הוא חזר למיטה, התמקם בין רגליי ולאחר רגע הרגשתי אותו מתחיל לדחוף נגדי.
משהו בי לא האמין שבאמת הצלחנו להגיע לרגע הזה. הלב שלי פעם באושר מהמגע שלו. שמתי לב שמחסור האלכוהול בגוף שלי גרם להכל להרגיש יותר חזק ומוחשי והחדירה לא הייתה יוצאת דופן בכלל. יכולתי להרגיש את הרוחב שלו בצורה יותר ברורה מכל גבר אחר שחד לתוכי, לא הייתי בטוח אם בגלל רגע הפיקחות, בגלל שהוא היה יותר גדול או שפשוט שניהם.
תפסתי שוב את הסדינים בחוזקה ודמעות עונג זלגו מעיניי. "מייקי זה ממש- זה ממש טוב. בבקשה עוד!" התחננתי בידיעה שהוא לא נכנס עד הסוף. "אני רוצה עוד ממך, בבקשה כנס עוד!" הוא המשיך להיכנס פנימה ולאחר שהכניס חצי החליט להכניס את השאר במכה. פלטתי גניחה חזקה ומופתעת.
לקח לי רגע להבין שמייקל באמת בתוכי, שזה אמיתי, לא עוד חלום רטוב שחלמתי בלילה. חיבקתי אותו חזק בזמן שהוא נתן לי להתרגל לתחושה.
"אתה יכול לזוז מייקי." לחשתי באוזנו את האישור לו חיכה.
בדומה לפעם הראשונה שלנו הוא לא היה צריך יותר מזה. הוא יצא מתוכי לאט וחזר פנימה באותו הקצב. הדחיפות הראשונות היו איטיות ומתוקות, הן עדיין אפשרו לי להתרגל לתחושה של גוף זר בתוכי אחרי תקופה. בניגוד למרבית הפעמים שלי זה לא היה גוף זר לחלוטין והגוף שלי רצה עוד ממנו.
באמצעות כפות רגלי לחצתי על הישבן שלו כדי להעמיק את החדירה. הוא חייך אלי בהבנה והתחיל להגביר את הקצב. הוא יצא מתוכי עד שיכולתי להרגיש רק את הקצה העגלגל שלו בפנים והטיח פנימה בכוח במהירות. הוא המשיך בפעולה הזו שוב ושוב בזמן שאני צרחתי בעונג וסימנתי את הגב שלו עם ציפורניי בשבילים ורדרדים-אדמדמים.
"כן מייקל! כן!" דמעות העונג ירדו מעיניי. משכתי את פניו קרוב לשלי ונישקתי את שפתיו בצמא. זזתי לכיוונו בניסיון להרגיש כמה שיותר ממנו להרגיש כמה שיותר גוף אחד מאוחד.
"אתה מרגיש כל כך נעים רובין." הוא לחש באוזני והתנפל על צווארי דואג להשאיר עליו סימני נשיכות ואהבה. כנראה בכל סיטואציה אחרת הייתי צועק עליו אליהם, אך באותו הרגע התחננתי לעוד מהן.
הוא שחרר יד אחת עליה נתמך והעביר את משקלו ליד השנייה. עם היד המשוחררת הוא ליטף את גופי ותפס כל אחת מפטמותיי בתורה, אפילו בזה הוא הצטיין, אף אחד לא גרם לי להרגיש כל כך טוב רק ממגע בפטמות שלי. הגוף שלי הצטמרר והרגשתי כבר שאני מאבד כל יכולת דיבור. שום דבר לא היה חשוב מלבד החום והמגע שהוא העניק לי.
"א-אני קרוב." הודעתי לו והורדתי את ידי לחבר התחתון -שלשם שינוי היינו באותו הראש- בשביל לעזור בפעולה שהוא כל כך השתוקק להגיע אליה. להפתעתי מייקל הזיז את היד שלי ועם היד הפנויה שלו ביצע את הפעולה במקומי. עם היד שלי שהתפנתה אחזתי בצווארו ומשכתי אותו אלי לנשיקה אליה גנחתי וקיללתי בקול.
"עוד קצת! בדיוק ככה ו-ואני... פאק! כן!" צרחתי. ידעתי שגם הוא גונח אבל בקושי יכולתי לשמוע אותו בין הצרחות שלי. הרגשתי לפי תנועות הגוף שלו שגם הוא קרוב.
"מייקל!" צרחתי לבסוף בזמן שהאיבר שלי ירה את הגמירה שלי ולכלך לשנינו את הבטן. במקביל יכולתי להרגיש בתוכי את הזרע שלו הודף בתוך הקונדום.
הוא נפל עלי מתנשף. הוא לא יצא ממני בזמן ששנינו ניסינו להסדיר את הנשימות שלנו.
הוא התגלגל לצד ונפטר מהקונדום הוא חזר לחבק אותי עדיין מתנשף. לא היה לו אכפת ששנינו דביקים מזיע וזרע. באופן מפתיע גם לי לא היה אכפת, בדרך כלל הייתי דוחף אותו ושולח אותו להביא מגבונים. אבל משהו בסקס עם מייקל היה שונה, אולי כי הייתי פיקח.
לא האמנתי שבאמת הזדיינו ושזה היה יותר טוב ממה שציפיתי.
"אני לא מאמין." מייקל אמר את המחשבה שלי. "זה היה לך טוב?" שאל אותי חצי חושש.
רציתי לשאול אותו אם הוא צוחק עלי בצעקה אבל לא היה לי קול וזה יכל להיות מביך. בסוף הסתפקתי ב; "כן אידיוט." פשוט.
ללא כל צל של ספק מייקל היה ההכי טוב שהיה לי במיטה ולא כי יותר מידי עשו אותי בעמידה באיזה מועדון. לא ידעתי אם בגלל שלא הייתי שיכור, כי הוא באמת טוב או ש-. ניערתי את ראשי היו מחשבות שלא הרשתי להן למלא את הראש שלי.
"אני עייף." מלמלתי.
הוא חייך. "אני אלך להביא מגבונים כדי שלא נרדם מלוכלכים לגמרי." לחש וקם מהמיטה.
הסתכלתי עליו הולך מחוץ לחדר וחייכתי לעצמי. באמת שלאזכרתי מתי הייתי כל כך מאושר בפעם האחרונה בחיי כפי שהייתי ליד מייקל. ועם המחשבההזו נרדמתי.