כריס לא חזר ואני התחלתי לדאוג. האם הוא נטש אותי ואת אנאל וחזר לבדו? או שקרה לו משהו? עם כריס קשה לדעת, הוא יכול לחזור לבד כי הוא עצבני על אנאל ואז יחזור לקחת אותנו אחרי שירגע. אך הפעם זה שונה, יש לי תחושה לא טובה לגבי ההעלמות הזו. אנאל מתנהגת מוזר- מדברת לעצמה שטויות כמו "אנחנו נמות" ועוד ועוד- אני תופס את כתפה הרועדת ומסובב אותה אליי "היי מה יש לך?" היא מסתכלת עליי בכאב וניגשת לחבק אותי אך עוצרת את עצמה, אז אני עושה את הצעד ומושך אותה אליי וזה עובד, היא מתחילה לבכות ולשחרר את היושב על ליבה.
נשברתי, כל המתח הזה עלה לי לעיניים אנחנו נתקע בעתיד כלומר בהווה שלי ובעתיד של אדוארד ואז אצטרך לגור ולהתמודד עם אלאור, אני לא יכולה לשאת את זה לשאת את המחשבה שאצטרך לראות אותו כל יום בלי דרך להתחמק מזה.
אדוארד ליטף את גבי והתחושה החמימה הרגיעה אותי וניגבתי את הדמעות, אדוארד תפס את ידי והניח אותה לצידי גופי ולקח את כף ידו המנחמת וניגב את הדמעות שלי "אני לא יכול לסבול את זה" הוא לחש "לסבול מה?" לחשתי חזרה "אני לא יכול לשמוע את קול הבכי שלך, הוא גורם לי לצביטה בלב" חייכתי קלות "אני מצטערת" הוא התרחק ממני בצעד והביט בי "את לא צריכה, אני צריך. אני גורם לך רק לצער וכאב מאז שהכרת אותי, אני אבין אם תרצי להשאר כאן עכשיו כשיש לך הזדמנות לזה" לא לא הוא לא הבין! אני שמחה שהכרתי אותו החיים שלי מסודרים יותר מאז שהכרתי אותו, אבל איך אני אסביר לו את הסיבה לעצב שלי? "דיי זה לא בגללך" "אז בגלל מי?" ועכשיו מה אני עושה? משקרת? "סתם....דודה שלי העלתה בי זכרונות" משקרת.
היא לא משכנעת כל כך, היא פשוט לא יודעת לשקר. אבל אני מעדיף להניח לה ולא ללחוץ עליה "רעים?" היא הנידה בראשה "טובים, טובים מאוד אפילו" והנה, הנגיעה הקטנה בקצה שיערה הסגירה את השקר שלה אבל אני שותק "אז אל תבכי מזכרונות טובים, אני רוצה לשמוע אותך צוחקת" והנה היא עשתה לי טובה וזייפה צחוק "כמעט מושלם" אני משקר והיא מחייכת חיוך עצוב "טוב את רוצה לחזור לדודה שלך עד שכריס יחזור?" אני שואל והיא מהססת אך לבסוף מהנהנת ולוחשת "בוא אחרי".
אז אאלץ להתמודד עם אלאור בסופו של דבר, אנחנו הולכים בשתיקה מעיקה ולבסוף, מגיעים.
אני דופקת ודודה גרייס פותחת לי את הדלת בחיוך רחב "חזרת כל כך מהר?" שאלה וקולה סיפר כאילו ידעה שזה יקרה "כן...החלטנו להעביר פה את הזמן עד שהבוס שלי יחזור" עוד שקר. ואז אלאור ירד במדרגות "גרייס אני רעב יש משהו לאכ-" מבטינו הצטלבו "היי אנה חזרת" הוא חייך חיוך נבוך "כן, חזרתי" לחשתי בקושי רב ונכנסתי יחד עם אדוארד לבית החמים.
אחרי כמה שעות שאני ואדוארד בחדר הישן שלי בבית של דודה גרייס אלאור דופק על הדלת ומודיע שארוחת הערב מוכנה, אנחנו יורדים ומתיישבים בשולחן.
הארוחה הייתה מעיקה, השתיקה צרבה לי בפה ופוצצה לי את הראש משיגעון עד שאלאור כיחכח "אז למה חזרתם?" גרייס הפליקה לו סטירה קלה "אלאור!" היא נזפה בו מה שגרם לאנאל לחייך חיוך שאני כל כך אוהב "איההה בסך הכל שאלתי למה הם חזרו" אנאל כבר לא חייכה וכך גם ליבי "הבוס שלי צריך לטפל בעייניני עבודה וכשהוא יחזור נלך".
אני מקווה שהוא יחזור. איפה אתה כריס?
נ.מ של כריס:
אנאל חמודה אי אפשר להגיד שלא, אבל היא יכולה לגרום לבן אדם לצאת מדעתו! המשימה שקיבלתי מהמלך זה להביא את אשתו לעתיד של אדוארד, בהתחלה היה הכל טוב אך כשראיתי אותה...משהו בי התעורר. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה סתם הרגשה אך כל פעם שאני רואה אותה אני מחייך בלב וכשהיא עם אדוארד אני מרגיש שאני מקנא.. לאלאלאלאלא אסור לי! היא המיועדת של אדוארד שהוא כמו אחי הקטן! אך זה חזק ממני וכשראיתי אותה ואת אדו צוחקים ככה...הלכתי משם. במילא אין לנו דרך לחזור השער לא נפתח מה שאומר שהמלך מהצד השני לא רוצה שנחזור כי הוא סוגר את השער מהצד השני, אז אין לי טעם להשאר עם הזוג יונים האלו. הבנתי שאנחנו נמצאים בתל אביב ליד החוף, אז הלכתי לחוף הים להרגע כשפתאום ראיתי מחזה מוזר, גבר לבוש בבוקסר בלבד רוכן על גבי בחורה בבגד ים, בהתחלה הכל היה נראה בסדר שהם מתנשקים ועושים את כל הדברים המסריחים שזוגות עושים אך פתאום ראיתי שהיא מתפתלת לא הבנתי עד לרגע ששמעתי צרחה שבה הבחורה קוראת לעזרה והבנתי, ישר קמתי ורצתי לעבר הבחור לחצתי על כתפו והוא הסתובב בין רגע, הבנתי שיש לי עסק עם פסיכופאט שתוי הוא התקרב אליי "מי אתה לעזאזל שהעזת לגעת בי? אה יבן של זונה תענה לי!" גילגלתי עיניים "את יכולה ללכת אני אטפל בו" מבט אחד בבחור הזה גרם לי להבין שכן זה הטיפוס הקלאסי, שתוי כי אין לו עבודה ודרך לפרנס את חברה שלו-זאתי שברחה- הוא אף פעם לא הסתדר עם אבא שלו ועל אמא שלו הוא שומר תמיד אך היא חולה מאוד הוא בחובות מטורפים וחברה שלו נפרדה ממנו כי היא לא יכולה לשאת את זה עוד אז הוא התחיל לשתות עקב אחריה לחוף הים ועמד להרוס לאחת שהוא אוהב את החיים אם אני לא הייתי נכנס לתמונה. "אני רק עזרתי לך אחי" אמרתי כשראיתי שהוא מפשיל את שרווליו גילגלתי את עיניי והחלטתי לנסות את השיטה הרגישה "אחי...אם היית עושה לה משהו ולא הייתי עוצר אותך, איך היית מרגיש?"
וזה עבד. הוא עצר והשפיל את מבטו לרצפה ולאחר כמה שניות הוא התפרץ בבכי "היא אוהבת מישהו אחר! היא פשוט אמרה שהיא לא אוהבת אותי יותר ואני משתגע ומתחרפן מלנסות להבין מי האחר שהיא התאהבה בו ואני פשוט לא מצליח למצוא, בחיים שלי לא הרגשתי בודד כל כך כמו עכשיו.." אוקיי היה לי טעות בחישוב הקריאה שלי על הבחור הזה, זה לא בגלל כסף זה בגלל רגשות וכרגע אני מתחיל לרחם עליו.
"איך אתה יודע שהיא אוהבת מישהו אחר?" הוא הרים את ראשו ותקע בי את מבטו "הריי זה ברור אם היא עזבה אותי אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו מכירים ושאנחנו ביחד" בינגו. עוד סיפור קלאסי של זוג ידידים שמכירים מילדות שמתבגרים ומבלבלים בין אהבת אחים לאהבת אוהבים ואז כשמבינים שזו לא אהבת אוהבים...אחד נפגע והשני נפגע עוד יותר. "שמע אם היא לא אמרה לך בוודאות שהיא אוהבת מישהו אחר כנראה שיש עוד סיבות שקרה מה שקרה...אפשר לשאול, כמה זמן אתם מכירים?" רציתי לאשר את חששותי "מהרגע שנולדנו." ב-י-נ-ג-ו-!
"אפשר לתת לך עצה אח שלי?" הוא הינהן ומשך קלות באפו "דבר ראשון אתה יכול להרגע היא לא אוהבת מישהו אחר בסבירות של 97 אחוזים. תבין, חברות שמתחילה מגיל קטן יכולה לגרום לבלבול רגשות בין אהבה לאח ובין אהבה לאהוב וכנראה שהתבלבלתם כמו שרוב חברי הילדות מתבלבלים, והיא הבינה את זה כרגע שאהבתה אליך זו אהבת אחים ולא כמו שחשבתם." הוא הירהר רגע עם עצמו מילמל כמה דברי הסכמה והתנגדות ולבסוף מילמל בשקט רב "נכון, צודק...לא חשבתי על זה ככה..אפשר לשאול מי אתה?" חייכתי אצטרך לזייף את שמי "דולב, ושמך?" הבחור חייך חיוך רחב וזרק את בקבוק הבירה שהתייבש בידו בזמן הבכי "אני עמית בן כמה אתה אח שלי?" הוא התנודד ואני עזרתי לו לא למעוד "בן 27" עמית צחק "וואיי וואי אז עברת הרבה בחיים שלך אני כולה בן 19 ועוד שבוע חוגג 20, אני ואמילי תכננו לצאת לשייט תענוגות אבל..-" לרגע היה נדמה שהוא מתכנן פריצה נוספת של בכי, אך הוא מחה את דמעותיו שצמחו בין עיניו וחייך "לא אשכח את הרגע שהיא גילתה שאני יודע על מסיבת ההפתעה, היא החלה לעבוד קשה בלי הפסקה וטענה שהיא עובדת כדי לחסוך כסף ולשנות את ההפתעה, והיא החליפה בסופו של דבר אך לעולם לא אדע מה הייתה, נפרדנו יום לפני..." הוא מחה את אפו בגב ידו ומיצמץ קלות בעיניו "אני מציע לך משהו מכל הלב, חכה שהיא תרגע ותתנצל בפניה אחרי שתתנצל והכל ירגע דבר איתה ושאל אותה האם הסיבה שאמרתי היא זו הסיבה שזה קרה ואם היא אוהבת מישהו אחר בסופו של דבר, שחרר ממנה אתה תמצא אחת יותר טובה" הוא חייך חיוך קלוש "תודה אחי, אפשר את הטלפון שלך? אתה נראה אחלה של בן אדם והייתי שמח להפגש איתך שוב" חייכתי אני הרגשתי שיצא משהו מהנער הזה שהוא צריך עזרה ואני היחיד שיכול לספק לו אותה. "בכיף" החלפנו פרטים ונפרדתי ממנו לשלום ופתאום משום מקום השער נפתח, המלך פתח אותו. רצתי משם בחזרה לביתה של אנאל מקווה שהם עדיין שם.