אני משתדלת לעמוד בהבטחות שלי,היה לי יום מטורף ולעמוד בפרק כל יום זה אתגר עבורי עכשיו.
אבל בשבילכן עד חצי המלכות 👑
השותפים 2:פרק 30
אם אני הייתי טסה ליומיים כל הבית היה נכנס לתוך המזוודה
אבל עומר הוא זה שטס,ואפילו מזוודה הוא לא לוקח,אלא תיק
נסיעות שאליו הוא בעיקר יכניס את המחשב שלו חולצה ומכנס
ועוד כמה דברים שנחשבים כנחוצים בעיניו.
אני יושבת על המיטה שלנו,צופה בתוכנית טלוויזיה אמרקאית
שמחתנת אנשים זרים אחד עם השניה על בסיס התאמה נפשית
או משהו בסגנון.מנסה להתעלם מעומר,מהבקשה שלו שאני לא אעזור לו לארוז,וזה קשה,ככל שהזמן עובר השאיפה של עומר היא שאשב או שאשכב ולא אתאמץ יותר מדי...ואני לא מסוגלת
״מטען לפלאפון לקחת?״אני שואלת ומעבירה את עיני מהטלוויזיה אליו,הוא מהנהן לחיוב ואני מרפה את אחזתי בשלט כשהוא מתקרב לעברי וכורכת את ידי סביב צווארו כשהוא נשכב על החלק הפנוי בזהירות רבה
״את רוצה שאשאר?״הוא שואל את השאלה הזו בכל יום בשבוע האחרון ואני משיבה לשלילה.אני רוצה את עומר לצידי
ואנחנו צמודים תשעים אחוז מהזמן, אבל אני לא רוצה
שהגשמה העצמית שלנו,ההצלחה של אחד מאיתנו תפגע,יש לנו את כל החיים להיות ביחד,ועכשיו בהריון אני מוקפת באנשים כל הזמן,אז שיסיע ויעשה את מה שהוא צריך לעשות
״בפעם השלושים ושתים,לא״אני עונה ומסתכלת לתוך העינים היפות שלו,אני יכולה להעביר את כל החיים שלי בהסתכלות לתוך הכחול,העמוק והיופי שיש בתוך העינים שלו.אני מלטפת את שיערו מנסה להסביר לו גם ללא מילים שאין לו סיבה לדאוג,הכל בסדר ומלבד כאבים בגב וברגליים אני בסדר גמור,
בשלב כזה שאין בחילות או צרבות,ואני מתחילה לחוש את העובר בבטן
~~~
אנחנו נוסעים ברכב לבית של אבי,עומר לא מאפשר לי להישאר לבד אפילו שמדובר ביומיים,ולמעשה אני לא אתנגד לעזרה עם עלמה,במיוחד שניקול יכולה להקפיץ אותה בבוקר לגן,אז אני זורמת עם עומר,ויודעת שזה יעזור לו להירגע,הוא דואג שומר ומגן כיאלו אנחנו נמצאים בסכנה יום יומית,אבל אני מבינה אותו,והדאגה לא מציקה לי,אלא גורמת לי להעריך את עומר ואת העובדה שהוא באמת אחד הדברים המדהימים בחיי
הוא עוצר את הרכב בכניסה,ואני יורדת מהרכב באיטיות הבטן
הופכת אותי לאיטית וכבדה אבל אני אוהבת אותה,ואם בהתחלה היו לי חששות פחדים ומחשבה שהייתי מעדיפה לחכות עם ילד נוסף,אני מבינה שהמחשבה שלי היתה מוטעת,והפחדים מיותרים אני מאושרת מהמצב,הפחדים נעלמו והרעיון שהיה לנו ילד נוסף מעלה לי חיוך ענק על הפנים
אני פותחת לעלמה את הדלת והיא יורדת בעצמה,מבינה שאין סיכוי שאני ארים אותה ומקבלת את זה בצורה בוגרת ויפה.
היא מדהימה אותי בהתמודדות שלה,בקבלת ההריון ובהבנה.
״אני חושב שלקחת יותר דברים ממני״עומר אוחז בתיקים שלנו
״כמעט הכל של עלמה״אני מתרצת והוא מגלגל את עיניו בהומור,הבאתי כל בגד שעולה עלי כי כל רגע מתחשק לי ללבוש משהו אחר בדיוק כמו החשקים המוזרים באוכל,
שילובים הזויים,ובהריון אני לא סובלת נס,מתעבת יש לומר.
אני פותחת את הדלת,אפילו לא דופקת,הבית של אבי הוא כמו הבית שלי העברתי שם תקופה ארוכה אחרי הפרידה מעומר.
״היי לכם״ליאם מחייך לעברנו מתקרב אל עלמה ומעיף אותה באוויר,אני מחייכת אליו ומאושרת מהמצב שבו הוא נמצא,אידן חיכה לו,ולמרות החששות של ליאם אבי לאט לאט מתרגל לרעיון והוא הגיב בצורה לא כל כך קיצונית גם להחלטה של ליאם לא להישאר במגמת פיזיקה וגם בנוגע לנטיות המיניות שלו.הקשר בני לבין ליאם התהדק מאוד,אנחנו מדברים לעיתים קרובות ואני שמחה בשמחה שלו,ובחיוך שמתנוסס על פניו.
״אל תשכח הבטחת לי פקאט״ליאם מזכיר לעומר ואני בוהה בליאם במבט שואל בעודי מוזגת לעלמה מיץ ענבים
״לאידן״הוא מסביר ואני מגרדת בראשי,מכל המשפחה אני היחידה שלא ראיתי את הבחור שאחי יוצא איתו ובתור המייעצת הראשית אני בתקופה האחרונה פחות מעודכנת מהיתר
״אני חייבת לראות אותו״אני מלמלת ומגישה לעלמה את הכוס כשהיא מתקדמת לסלון ומחבלת בשלט הטלוויזיה בכדי להדליק אותה.
~~~
״תבטיחי לי שתשמרי על עצמך,בלי להרים דברים,לנוח הרבה
ולא להשתגע בעבודה,אם מישהו אומר לך משהו תגידי לו שידבר עם הבעלים״אנחנו עומדים קרוב אחד לשניה,מדובר ביומיים אבל אנחנו רגילים לראות אחד את השניה בכל יום ובכל פעם שנפרדנו ליותר מדי זמן,קרה משהו בלתי צפוי
״תשמור על עצמך מאמי״אני כורכת את ידי צווארו ונושקת לשפתיו נשיקה עדינה,אני כבר לא יכולה להצמד אליו עם הבטן שלי,שבולטת ואפשר להבין שהינה בטן של הריון
״ואתה לא לעשות בעיות לאמא,אני אחזור בקרוב״הוא נושק לבטני פונה אל התינוק בלשון זכר אני כבר לא מעירה לו,למרות שאני יודעת שהוא מקווה לבן,אני גם יודעת שאם זו תהיה בת הוא יקבל אותה בשמחה ויאהב אותה בכל ליבו.
״עלמה״עומר אוחז בידי וקורא לה,אני מחייכת אליו,מנסה להקרין לו שהכל בסדר,שהכל יהיה בסדר.זה דבר שאני עושה בשבוע אחרון הוא לחוץ ואני לא יודעת ממה יותר מהעסקה שלפניו או מהעובדה שהוא לא יהיה פה,אף על פי שמדובר רק ביומיים.
עומר עוזב את ידי מתכופף לגובה של עלמה שמחייכת אליו
״כמה אני אוהב אותך?״הוא שואל בטון מחוייך
״מכאן עד הירח וחזרה״עלמה משיבה במהירות ומחבקת אותו
אני מסתכלת על החיבוק המתמשך שלהם ומחייכת,הם קרובים
והקשר בניהם מצויין,אין בי חשש שהצטרפות התינוק החדש יערר את הקשר בניהם,המשפט של עומר,שעלמה אולי הבת של סהר מבחינה ביהולגית אבל בנפש שלו מהדד לי בראש.ואני יודעת שכמו שאני מאמינה שאני מסוגלת לחלק אהבה בין שני
ילדים,גם עומר מסוגל,כי עלמה עבורו ועבורי כמו הבת שלו.
עומר נפרד מאיתנו,עולה על הרכב השחור שלו לכיון שדה התעופה,אני שומרת על החיוך למעלה אף על פי שמשהו מושך אותי למטה,לא חשבתי שיהיה לי קשה,שוב אלו רק יומיים אבל פרידות תמיד עושות לי אווירה עצובה,ויחד עם ההורמנים אני בכלל מוצפת רגשית מכל נמלה.
״אני אוהב אותך״הוא מזיז את שפתיו ללא קול ואני מחייכת בולעת את הדמעות בתוך העינים,אם אני אזיל דמעה הוא
יעצור הכל,ואני לא רוצה לעצור אותו אלו רק יומיים והוא יחזור בקרוב
״גם אני אוהבת אותך״אני מחזירה לו לפני שהוא נעלם מאופק.
מבט לתוך הכחול שבתוך העיניים שלו,העיניים האלה,כמה כוח יש להם עלי,כמה אני יכולה פשוט להישאב לתוכם...
~~~
״אלה״דניאל פותח את דלת חדרי בפתאומיות ואני ממהרת לחבק אותו,בתקופה האחרונה אנחנו נפגשים פחות,הוא מטייל בעולם
תשעים אחוז מהזמן,ואם בעבר הינו נפגשים בכל יום,כיום זה קורה רק שהוא בארץ
״אתה האח הכי נוטש בארץ!״אני עוקצת אותו בעורף והוא מחייך את החיוך היפה שלו,חושף שיניים לבנות לחלוטין ישרות בצורה מעוררת קנאה הוא עירוב יפיפה של ניקול ואבי
״לא לאמין מה קורה שאני לא בארץ,עולמות מתהפכים״הוא מרים את ידי לסיבוב כיאלו אנחנו בריקוד סלוני,אני זורמת איתו מתקשה להוריד את החיוך מהפנים,אמנם עומר לא פה אבל טוב שדניאל כאן,אני מניחה שאולי עומר ביקש ממנו להיות פה כעת
״את מהממת״הוא מחמיא ואנחנו מתיישבים יחד על המיטה הענקית בחדר,אחד מול השניה
״תמיד אני מהממת״אני מלמלת והוא מגלגל את עיניו בהומור
״לא אני רציני,ההריון מוסיף לך אור כזה,הפנים שלך מאירות״
״אני חושבת שזו התקופה הכי טובה בחיים שלי,אני מרגישה כיאלו מישהו צריך לנער אותי מהחלום שאני שרויה בו.הקשר בני לבין עומר ,עומר עצמו,עלמה ,ההריון כיאלו הכל נלקח מהחלומות שלי והפך למציאות ממשית״אני אומרת ומנסה לבלוע את החיוך שלי,אני כבר נראת דבילית לחלוטין עם החיוך
״אני שמח בשבילך,אחרי סהר,מותו של סאם,הבדידות...מגיע לך להיות מאושרת,להרגיש שאת שמחה בחיים שלך״הוא אומר אנחנו מתחבקים שוב,אני כל כך שמחה שזכיתי בשלושת האחים האלה באמצע החיים,הם פשוט מדהימים במלוא מובן המילה
״אז מה קורה איתך?מה חדש בחייך?״
״בשעה טובה ומשמחת לאבא נרשמתי לימודים במנהל עסקים ״אני מגחכת, דניאל הוא מסוג האנשים שיש להם חוכמה טבעית,לדבריו מבלי ללמוד יותר מדי בתיכון היה מצליח,אבל בלימודים גבוהים זה קצת אחר,צריך לשבת,ולפעמיים לקרוע את התחת
״ואתה לא שמח על הצעד הזה?״
״מצידי כל החיים לטייל בעולם,אבל אני מבין שזה לא ריאלי
ואני לא יכול כל החיים לעמוד במקום.אבל להגיד שאני שמח ומאושר קצת פחות...״
״לפחות מישהו אחד שמח מהצעד הזה״אני לוחשת ומחייכת אליו
עבור אבא שלי לימודים זה דבר הכרחי,חשוב שנותן לך נקודות
זכות במציאת תעסוקה,נשמע טוב יותר שיש לך תואר בכיס
״אבא חוגג,בעננים...אין דבר שהוא יותר אוהב מזה שאנחנו הולכים במסלול המדוייק שלו״הוא אומר ואני נזכרת במילותיו של ליאם,בתחושה שלו שכל החיים הוא מנסה למלא משבצת
אבל בניגוד לדניאל שעוד אכשהו מרגיש שהמשבצת מתאימה לו
אצל ליאם זה שונה.
״מזה המבט הזה?״הוא שואל
״סתם,ליאם אמר לי משהו דומה כשהוא סיפר לי על אידן״
״מה על אבא?״
אני מתחילה לספר לדניאל על התחושות של ליאם,אבל להרחיב בדיבור על כך שליאם זקוק לו,שהמלחמה הסמויה בניהם הינה
מיותרת ולא בריאה.ושהוא בתור האח הגדול צריך להיות שם לצידו,לעזור לו,להבין את המקום שבו הוא עומד,ולדבר איתו
בעיקר לדבר איתו,הרבה בנים נמנעים משיחות עומק וחשיפת רגשות אבל לפעמים זה נדרש וחשוב לשני הצדדים.אני בתור אחות של ליאם אהיה שם לצידו תמיד,אבל גם דניאל צריך להדגיש את זה לפניו,ולפתור את המתח הדבילי שלעיתים סורר בניהם.
״אני באמת אדבר איתו...״דניאל אומר,הוא נראה מרוכז ומעט מופתע כיאלו חשפתי לפניו דברים ונקודות שאינו ידע קודם
״הוא אוהב אותך,שלא יהיה לך ספק...אבל אתה יודע הרצון של אבא שכולם יהיו מעולים מצויינים ומצטיינים יוצר בעיקר לחץ״
״אני קצת מכה על חטא״
״מה?למה...לא עשית דבר..זו תחושה שלו שנובעת מאבא״
״אם הייתי יותר לצידו,אולי זה היה שונה.ובתקופה האחרונה נעלמתי לכולם,להורים,לאחים,למשפחה וגם לחברים הייתי עסוק בלשחרר את עצמי ושכחתי אנשים קורבים מאחור״
״איי,זה בסדר דניאל,גם לך מגיע קצת שקט להתנתק והכל בסדר אתה תחפה על התקופה הזו שנעלמת לכולם,אני בטוחה״
אנחנו מתחבקים,הוא נושק לראשי ואני מניחה את ראשי על כתפו התגעגעתי לדביל הזה,לאח הזה,שגם אם הוא רחוק הוא תמיד קרוב אלי,ולא משנה כמה זמן לא נדבר ברגע שאראה אותו מילים יצאו מפי ללא הפסקה.
דפיקה בדלת נשמעת,אני קמה לעברה,בעוד שדניאל מלמל שזו בטח עלמה,אבל עלמה נרדמה עם אבא שלי במיטה הזוגית שלו
ואני לבדי לא יכולה להרים אותה
״הפכת למנומס?״אני שואלת כשאני פותעת לראות את ליאם בפתח הדלת
״אידן פה ולא רציתי לצעוק כפסיכופט כמו תמיד״הוא מחייך וקורץ אלי,אני יוצאת עם דניאל מהחדר שכבר נפגש עם אידן
באחד הערבים בשבוע שעבר,הולכת אחרי ליאם אל עבר הסלון
אני אוהבת את ליאם המאושר,ואני אוהבת את אידן אף על פי שעוד לא הכרתי אותו הוא הופך את אחי למאושר וזה מה שחשוב
״לא ידעתי שאידן כל כך חתיך״אני לוחשת ללירון שפותח את עיניו באזהרה שרומזת לי להיות מתורבת ולא חסרת טאקט
~~~
אידן מתגלה כבחור מאוד נחמד,בעל חוש הומור מפותח ובעל רגישות גובהה העיניים של ליאם זורחות לידו,מפיצות אור ואני מרגישה שליבי מתפוצץ מרוב אהבה ורגש,אי אפשר לתאר את השינויים שאהבה גורמת לאדם,אני לא מאמינה,שהיום,בגיל שלי אני מאמינה באהבה,בכוחה של אהבה,בטוב שהיא עשויה לעשות לאדם אבל בכוחה גם להרוס ולגרום לצער אבל שווה לקחת את הסיכון להיפגע,שווה להיות פגיע בזמן שאתה מרגיש כל כך הרבה אהבה.
אני מסתכלת על עלמה שישנה במיטה לצידי,דניאל דאג להעביר אותה אף על פי שניקול אמרה שזה בסדר שהם ישנו שלושתם לא הרגשתי נעים,אז דניאל הרים אותה והניח אותה על המיטה
היא באמת האושר שלי,היא מעניקה לי כל כך הרבה כוחות,אני שמחה שהולך להיות לה אח,אני זכיתי לאחים בגיל מאוחר אבל הם באמת המתנה של חיי,אני לא זוכרת את החיים שלי לפני שחידשתי את הקשר עם אבי,ניקול ואחיי הקטנים.
על צג המסך מופיע מספר מחול,אני מחייכת לפלאפון למעשה המתנתי לרגע שהוא התקשר אלי
״מאמי שלי״הקול שלי יוצא בהתלהבות בלתי ברורה אני יכולה לדמיין את החיוך הענק שנמרח לו על הפנים למשמע הקול והתלהבות שלי.הוא עדכן אותי בהודעה שנחת,אבל לשמוע את הקול שלי זה כבר סיפור אחר
״מה קורה איתך אתה?אך היתה הפגישה,עסקה?אני ישר שואלת ומלטפת את הבטן שליפרי האהבתנו,כמה שזה נשמע קיטשי זה באמת מרגש ומעורר התפעלות פנימית,בקרוב יהיה לנו תינוק או תינוקת
״היה בסדר,ואני בסדר ומחר בשעה הזו אני אהיה בבית איתכם״
״איזה מוזר יהיה לי לישון בלעדיך״אני לוחשת בחיוך קטנטן
אני רגילה להרגיש אותו כל לילה,אני רגילה להריח אותו בבוקר
״גם לי מוזר,אני שוכב במיטה מביט בתקרה וחושב עליך,עליכם כיאלו השארתי את הלב שלי מעבר לים,והגעתי לכאן״
״איזה דביקים אנחנו״אני מצחקקת ומניחה את ראשי על הכר
״בחיים לא חשבתי שאהיה כזה,אבל את שוברת את החוקים״
״אתה שובר את החוקים!תמיד שנאתי זוגות כאלה ששעה בניפרד מרגיש להם כסוף העולם״
״אכלנו אותה״הוא מלמל ואני נושכת את שפתי התחתונה
״בגדול״אני מחייכת ששקט משתורר בנינו,זה מרגיש שמרחוק הוא שולח לי כוחות,ואני שולחת לו.כמו סוללה שזקוקה לטעינה בסוף יום
״אני אוהב אותך יפה שלי,לילה טוב״
״לילה טוב,אוהבת אותך״
~~~
״דניאל דניאל דניאל״אני מנערת אותו משנתו,מזיעה גופי מגיב שמשהו קורה,אני לא מרגיש אותו,אני לא מרגישה אותה אני לא יודעת מה קורה
״מ...מ..ה״הוא מגמם פוקח את עיניו באטיות ואני מדליקה את האור,אני משתדלת לא להיכנס ללחץ,לנשום לנשום לנשום
״אני חייבת להגיע לבית החולים!משהו קרה אני ל..לא יודעת״
~~~
הגוף שלי בקושי מגיב,אני מבינה שקרה משהו,והנפש שלי תלויה באוויר,תלויה במילים של הרופא,תלויה בסיכוי באמונה
אני מקווה,אני מאמינה,אני מאמינה,אני מאמינה,אני מאמינה.
אני עוצמת את עיני שהקור של ג׳ל נמרח על בטני,דניאל לצידי מחזיק לי את היד,מנסה לגרום לי להסדיר את הנשימה,הדוקטור מניח את האולטראסנוד על בטני,אני פוקדת על עצמי לנשום כי האוויר לי לפחות כמעט נגמר.
אני מסתכלת על הרופא,וליבי נעצר הוא שותק,אני יודעת כבר
שתיקה פרושה שמשהו רע קורה,משהו שלא צריך לקרות קרה
״אני מצטער...אבל אין דופק״
~~~
אני אוהבת אותכן
תודה לכן,מילה קטנה על ההצבעות ובתוך רגע
עמדתם בבקשתי,סליחה שלא יכולתי לפרסם מיד אחרי
אני באמת מותשת ומחר אני קמה בחמש בבוקר 🙇🏻
אז מקווה שאתן מבינות,ונהנות אף על פי שפרקים יפורסמו בשעות לא שעות.
אשמח לתגובות הערות הצבעות בקשות מילים וכו!
אוהבת.